הדברים שהבאתם בשם הרצי"ה הם דברי הגר"א בקול אליהו: "’וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה’ (בראשית כט, יז). הנה שלמה המלך ע"ה אמר בסוף משלי: ’שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה’ הִיא תִתְהַלָּל’ (משלי לא, ל). ובאמת, מצינו גבי האמהות אשר נשתבחו בחן וביופי, וגם ברבקה כתיב: ’וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד’ (בראשית כד, טז). וצריך לומר, דהפירוש בפסוק כך הוא: ’שקר החן והבל היופי’ - היינו כשהן בלתי יראת ה’, והם כנזם באף חזיר. אבל ’אשה יראת השם היא תתהלל’ - רוצה לומר דגם החן והיופי תתהלל. ועל דרך זה יש לפרש גם כן הפסוק: ’אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ וגו’ כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי’ (ירמיהו ט, כב-כג). דבפסוק זה רבו הדקדוקים, אבל לפי הנזכר לעיל יש לומר דהפירוש כך הוא: שאין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד, אלא בזאת, רוצה לומר בכל אלה תתהלל כשישכיל וידוע אותי בהן - דהיינו שידע איך להתנהג בהעשירות ובהגבורה ובחכמה שהכל יהיה כוונתו לשם שמים".

יישר כוח! כעת ראיתי שבשיחות הרצי"ה (ויקרא עמ' 201) נאמר עניין זה, ובמקורות ציינו לקול אליהו שהבאת וגם למהר"ם שיף בכתובות יז,א: "אשה יראת ה' היא תתהלל בהחן והיופי".