בס"ד שלום הרב, א. אני גר בבנין בקומה שישית. מול חלוני בקו אלכסוני ישנו בנין נוסף אך לא ממול ממש. הדלקה בטפח הסמוך לפתח מחוץ לדלת תפרסם את הנס למשפ’ נוספת בלבד. מה נכון לעשות? האם אפשר להניח היום שעין שולטת גם ביותר מעשרים אמה? ב. לגבי זמן ההדלקה התלבטתי רבות מה עדיף מבין המנהגים: הדלקה בשקיעה ואז כמעט מיד לרוץ לערבית (וכך מחמיצים הזדמנות להישאר ע"י הנרות) או אחרי ערבית בצאת הכוכבים או ברבע שעה שאחריה שאז כבר קרוב לחצי שעה שבו כלתה רגל מן השוק לפי הרמב"ם? ג. האם בערב שבת חנוכה יש ענין לאחר את ההדלקה לזמן כניסת שבת באותה עיר ואף יותר או שעדיף להדליק אחרי פלג המנחה ובכך להדר בתוספת שבת גדולה יותר (שהרי לפי הרא"ש תוספת שבת היא זמן של כרבע שעה או 20 דק’)? תודה רבה מראש

לשואל, שלום! א. מקום ההדלקה - אלו שגרים בקומה גבוהה, כך שהחנוכיה תהיה 20 אמה (9.60 מטר) מעל מפלס הרחוב, אינם מקיימים "פרסום הנס" בהדלקה כלפי הרחוב. לפיכך עליהם להדליק בבית, ופרסום הנס יהיה כלפי בני המשפחה. עם זאת, עדיף להדליק ליד חלון, כך שהחנוכיה תיראה גם לבני הבית וגם תוכל להראות בדוחק לעוברים ושבים, או לדיירים בקומות גבוהות בבניינים הסמוכים. במקרה זה יש להדליק בחנוכיה ללא "גב", כך שהנרות ייראו גם לבני הבית. אם הדבר אינו מתאפשר, פרסום הנס כלפי בני המשפחה הוא העיקר במקרה זה. ב. זמן ההדלקה - למי שאין מנהג קבוע מאבותיו עדיף להדליק בשקיעה. ג. זמן ההדלקה בערב שבת - עדיף להדליק מאוחר יותר, בחצי שעה שסמוכה לשקיעה, מאשר להקדים ולהדר בתוספת שבת מפלג המנחה. הרחבה בסעיפים האחרונים: ב. ההעדפה להדלקה בשקיעה - לשון הגמרא על זמן ההדלקה: "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". פשטות הדברים כשיטה שמדליקים בשקיעה, אבל יש ראשונים שכתבו ש"משתשקע" האמור כאן הוא צאת הכוכבים. בשיטה זו קיימת מבוכה רבה: ידועה שיטת רבנו תם, לפיה קיימות שתי שקיעות: האחת - השקיעה הנראית, העלמות השמש מן האופק, והשניה - שקיעה מאוחרת יותר, כשעה לאחר מכן, ולדעתו רק אז מתחיל "בין השמשות", וכעבור עוד כרבע שעה - מגיע "צאת הכוכבים". מן המקורות לדיון על זמן הדלקת הנרות מתברר, שרוב הפוסקים שציינו את זמן ההדלקה כ"צאת הכוכבים" אינם מתכוונים לצאת שלושה כוכבים, אלא לשקיעה השניה של רבנו תם, שמכונה בפיהם "צאת הכוכבים" כי היא השקיעה הקרובה יותר לצאת הכוכבים. וטעמם, שלא יתכן להדליק ב"שקיעה הראשונה" כי עדיין אור היום מרובה והנר הוא בבחינת "שרגא בטיהרא" (נר בצהריים), שאין מבחינים בו. דברים אלו מתאימים למציאות בארצות צפון אירופה, בהן קיים פער ניכר בין שקיעת השמש לבין החשיכה, אבל במציאות בארץ ישראל זמן שקיעת השמש קרוב לחשיכה (ברוב הבתים ניתן לראות תאורה חשמלית בזמן השקיעה ואף מספר דקות לפניה). נמצא, שהמנהג הנפוץ היום להדליק בצאת הכוכבים בארץ ישראל - אין לו מקור ברור. ג. זמן ההדלקה בערב שבת - הרמ"א (סי' תרעט ס"א) כתב שמדליקים בערב שבת "בעוד היום גדול", אבל כבר העיר הגר"א שם שמהרשב"א והר"ן (שבת כא ע"ב) עולה שיש להדליק קרוב לשקיעה דווקא, ולשון הרשב"א "סמוך לשקיעת החמה", ובפשטות "סמוך" הוא עד חצי שעה לפני השקיעה ('מועדים וזמנים' ח"ב סי' קנב, וראה שם בהרחבה). ובמאירי (שבת כג ע"ב) כתב יתירה מזו: "יהא תוכף לשקיעה כמה שיוכל" (וראה ברשב"א שם בשם בעל הלכות גדולות, שההדלקה מותרת רק דקות ספורות לפני השקיעה, והרשב"א חולק עליו בזה). ב'לוח ארץ ישראל' כתוב שנהגו בירושלים להדליק עשרים וחמש דקות לפני השקיעה, ולא כמנהג הרגיל להקדים ארבעים דקות לפני השקיעה. אגב, לא הבנתי דבריך על שיעור תוספת שבת לדעת הרא"ש, עיין ברא"ש יומא פ"ח סי' ח שכתב שהזמן הוא מעט קודם בין השמשות (ו"מהלך אלף חמש מאות אמה" שכתב שם הוא שיעור בין השמשות, לא שיעור התוספת).