שלום כבוד הרב. האם מותר להדליק נרות חנוכה עם נרות חשמל?

שלום וברכה, יש אומרים שכשאין אפשרות להדליק בנרות רגילים - ידליק בברכה בנרות חשמל שעובדת על בטרייה ונורות שיש להן חוט להט (הגרש"ז אוירבך, הגרי"ש אלישיב, האור לציון, הגר"י אריאל שליט"א). ויש אומרים שאי אפשר לברך על נרות חשמל (ראה מצות ראיה למרן הראי"ה קוק סי תרעג, חזון עובדיה חנוכה עמ' צג, מנחת אשר). לכן למעשה נראה שבמקרה שלא יכול להדליק בנרות רגילים, ידליק בנורת חשמל עם בטרייה וחוט להט, ואחר כך אם יזדמן לו שוב נרות רגילים ידליק שוב בלי ברכה. הרחבה: ישנן כמה שאלות שצריך לשאול כדי לברר אם אפשר להדליק נרות חנוכה בנורות חשמל. נחלק את הפקפוקים לגבי הדלקת נר חשמל לשמונה (כנגד שמונה נרות חנוכה..): א. האם אור חשמל נחשב אש? ב. האם נורת חשמל נחשבת נר למרות שאין בו שמן פתילה ושלהבת? ג. האם נורת חשמל היא 'דומיא דמנורה' שבו נעשה הנס? ד. האם נורות חשמל מזכירות את הנס? ה. האם בנורת חשמל נחשב שיש מספיק חומר בעירה להדליק חצי שעה? ו. האם לחיצת המתג נחשבת הדלקה? ז. האם בנורת חשמל יש בעיה של היכר שנדלק לשם מצוה? ח. האם נורות חשמל הם הצורה שבה ציוו חז"ל להדליק? הדיון הזה נוגע ברובו גם להדלקת נרות שבת בנורות חשמל, אם כי יש צדדים שנר שבת קל יותר. א. האם אור חשמל נחשב אש? החזון עובדיה (שבת א עמ' ריג) דן אם אור חשמל נחשב אש. והביא שהמהרש"ג כתב שהוא לא בקי בטיב העניין של אור החשמל אך השווה את נר החשמל לאור הנוצץ מאבנים טובות, וכעין מה שפירש רש"י על הפסוק "צהר תעשה לתיבה". וכתב החזון עובדיה שניכר שהמהרש"ג באמת לא היה בקי בחשמל, שהרי החשמל הוא באמת אש וכפי שהסכימו גדולי האחרונים בזמננו שהחשמל היא אש בוערת והמדליק נר חשמל בשבת חייב מן התורה משום "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". והביא כן החזון עובדיה מכמה גדולים, ובין השאר מהאחיעזר, ושכן הביא הגרש"י זוין מהראגאצ'ויבי. עוד הביא שהגר"ח מבריסק והגרח"ע היו מברכים ברכת בורא מאורי האש על אור החשמל להוציא מלב הטועים החושבים שאין חשמל בכלל אש. עכת"ד החזון עובדיה. אף מרן הראי"ה קוק זצ"ל כתב שההדלקת אור חשמל דינו כאש. וז"ל (אורח משפט סי' עא): "ונראה שאלה שרוצים לומר שהאש האלקטרי אינו בכלל אש שאסרה תורה להבעיר אותו, אין לזה יסוד שמאחר שהתורה אמרה בסתם לא תבערו אש, כל מה שנקרא בשם אש הרי הוא בכלל זה. וסמך לדבר מברייתא דיומא כ"א ב' שמונה שש אשות הן יש אוכלת ואינה שותה וכו', משמע שכל אופן הבוער ומחמם, באיזה צורה שתהי' הרי הוא בכלל אש, ואין לנו להוציא אותו מכלל האיסור של לא תבערו אש. והרי האש מן השמים, שהיתה על המזבח, נקרא בשם אש, והתורה אמרה את קרבני לחמי לאישי, ונקרא זה בשם אש, אף על פי שהי' לו תואר אחר ומשונה הי' מהאש הרגילה שלנו, וכמש"כ בגמ' יומא שם (דף כ"א) בברייתא, חמשה דברים נאמרו באש של מערכה, רבוצה כארי וברה כחמה, ויש בה ממש, ואוכלת לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן, ומ"מ לא יצאה מכלל שם אש, וכהא דקיי"ל כב"ה דמברכין בורא מאורי האש, משום שהרבה מאורות יש באור, ברכות נ"ב. ואפילו על אש שאינו מבעיר, הרי התורה העידה גבי הסנה והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל, ומ"מ קראה אותו התורה אש וכו". עכ"ל. אולם אפשר שאין הוכחה מדברי האורח משפט לענייננו, כי הוא הוכיח מאש הסנה ועוד שהמושג אש כולל הרבה סוגי אש, ואפשר שאין לנו ראיה שאש כזה שמו אש לעניין שיוצאים בו ידי הדלקת נרות חנוכה. אכן מרן הראי"ה קוק זצ"ל התייחס במפורש להדלקת נרות חנוכה בחשמל, ודבריו יובאו לקמן. עדיין יש לדון בנורות חשמל המצויות היום, שאין בהם חוט להט כתאורת לד ונורת פלורוסנט אם נחשבות אש לעניין זה. ראיתי שהתייחס לכך הגר"י אריאל שליט"א בהסכמתו לספר פסקי הראי"ה של ידידי הרב דוד ווצלר. וז"ל (עמ' 10): "הנורות החדשות כגון ניאון, פלורוסנט, לד וכדומה שאין בהן חוט להט אין בהן שלהבת הדומה לנר והן פסולות לנר חנוכה". דבריו הנ"ל של הגר"י אריאל מתאימים לדבריו בשו"ת באהלה של תורה (ב, כג) שכתב לגבי הדלקת נורת לד (שאין בו חוט להט) שדעת הגרש"ז אוירבך שבהפעלת מכשיר חשמלי האיסור הוא מדרבנן היא המקובלת להלכה על ידי רוב פוסקי דורנו. וכעין זה כתבו בילקוט יוסף מועדים (עמ' תצג), ופסקי תשובות (סי' רעז, ד, וסי' תקב, ג). ומצאתי בספר הלכות חנוכה לרב יוסף צבי רימון (עמ' 241) שכתב בפשיטות שנורת פלורוסנט ולד אינם נחשבים אש. עכ"ד. אך בספר פסקי הראי"ה לידידי הרב דוד ווצלר שליט"א (עמ' 96) כתב שלדעתו אין כוונת הראי"ה באורח משפט שחיוב מבעיר הוא רק מצד החוט להט, אלא בכל סוגי החשמל לדעת הראי"ה יש איסור דאורייתא של מבעיר בשבת. לפי זה אפשר שנורת לד נחשב אש גם לעניין נר חנוכה. ושוב התכתבתי עם הרב דוד ווצלר על כך, ובאמת כתב לי שלהבנתו לפי האורח משפט נורת לד נחשבת אש לעניין נר שבת וחנוכה כמו לעניין חילול שבת (אלא שבמצות ראיה מבואר שיש בעיות אחרות בהדלקת נר חנוכה עם חשמל, ראה בהמשך). ב. האם נורת חשמל נחשבת נר למרות שאין בו שמן פתילה ושלהבת? נורת חשמל שונה מנר רגיל, שאין בו שמן ופתילה ושלהבת, והחומר בעירה לא כלה. ויש מקום לומר שצריך את כל הנ"ל בנר שבת (עיין בהליכות שלמה חנוכה טו ג). המהר"ל בספר נר מצוה (ח"ב, עניני חנוכה) כתב שאפילו שעוה פסול לנר חנוכה שדינו כאבוקה, וז"ל: "מה שרוב עולם נוהגין לעשות נרות של שעוה להדליק בו, חוץ מן אותם המדקדקים להדליק בשמן זית, מפני שהוא זכר לנס שנעשה בבית המקדש. כי לפי הנראה שהוא פסול לנר חנוכה לגמרי, דלא נקרא 'נר' כלל. רק זה נקרא 'נר', שנותנין השמן בכלי, ומניחים שם הפתילה, שזה נקרא 'נר', לא כאשר כורכין השעוה על הפתילה. וכן חלב שכורכין על הפתילה, לאו נר הוא, רק אבוקה, ואבוקה נראה דפסול לנר חנוכה". ואף שלא נהגו כמותו (ראה מ"ב תרעג ד), מכל מקום נר חשמל גרע מבחינה זו מנר שעוה, ויש שכתבו שנר חשמל דומה לאבוקה או למדליק בעצים (ראה כף החיים תרעג יט, חזון עובדיה חנוכה עמ' צג-צד, מאמר מרדכי לגר"מ אליהו יב לה). אך יש מקום לומר שבכל זאת נורת חשמל נקרא נר אף שאין בו כל הנ"ל (בית יצחק המובא בחזון עובדיה שבת שם). ובהסכמת הגר"י אריאל (שם) כתב שפנס חשמלי הפועל על בטרייה יש בו שלשה דברים המרכיבים נר: שמן (המצבר המכיל אנרגיה) פתילה (הנורה החשמלית) ואש (החוט המתלהט). ולכן בשעת הדחק נורת חשמל עם חוט להט כשרה להדלקת נר חנוכה. יש פוסקים שהסבירו בניסוח אחר את הבעיה בנרות חשמל: אין זה האופן שחז"ל תיקנו לברך על נר חנוכה. צריך לקיים את המצוות באופן שתיקנו חז"ל. כך כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל (מצות ראיה סי' תרעג): "ולענין נר הגאז והעלעקטרי שנתחדש בימינו, לכאורה נראה אף על גב דצליל נהורם טפי מכל מקום אין לצאת בהם ידי מצוה מפני שלא היו במציאות בעת תקנת חז"ל המצוה יש לומר שלא נכנסו בכלל הנרות שעליהם חלה התקנה. דוגמא לדבר מצאנו בגזירת כתמים דאזלינן בתר מאכולת שבימיהם, מפני שהיא גזירתם... ע"ש. וכן שמעתי מהגר"א וייס שליט"א כמה פעמים שצריך לקיים את המצוות באופן שתיקנו חז"ל, ולכן לדעתו לא יוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת וחנוכה עם חשמל, וכן לא יוצאים ידי מצוות ביקור חולים בטלפון (אפילו אם היה מקיים את כל הטעמים של המצווה שמתפלל על החולה, משמשנו, ומחזקנו בדברים), אלא יש בכך מצוות גמילות חסד בלבד, וכן קניין מעמד שלשתן לא יכול להתקיים בטלפון. ג. האם נורת חשמל היא 'דומיא דמקדש'? אף אם נאמר שנורת חשמל נחשב נר לעניין שבת כנ"ל, עדיין יש לומר שלעניין חנוכה צריך שהנר יהיה דומיא דמקדש, ויש הבדל גדול בין המנורה של בית המקדש לנר חשמל. כך כתב בשו"ת מנחת שלמה (תניינא ב - ג סימן נח): "נראה דיש לדון כאן לפסול מטעם אחר כיון דעיקר הטעם דהדלקה עושה מצוה הוא משום דבעינן דומיא דמנורה שבמקדש ושם היתה עיקר המצוה לעשות שלהבת כדכתב רחמנא "בהעלותך" את הנרות ולא "בהדלקתך" והיינו מפני שהלהב עולה לכן נופל ע"ז לשון עליה, וגם מפני שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה ועיין פי' רש"י בחומש, וא"כ דילמא ה"נ בנר חנוכה בעינן דוקא שלהבת ולא ליבון החוט לבד, ואף כי פשוט הוא דלא לכל הדברים הצריכו דומיא דמנורה מ"מ נראה דאפשר דנכלל במאי דאמרו הדלקה עושה מצוה דבעינן הדלקה כדי שתהא שלהבת עולה וצ"ע. וכל זה לא כתבתי כי אם להעיר את צדדי הספק בענין זה". עכ"ל. ראה גם בחזון עובדיה חנוכה (עמ' צג) שהביא כמה מקורות שכתבו שצריך שיהיה דומיא דמקדש. אך באור לציון (ח"ד מד ב) כתב שלא צריך דומיא דמקדש לעיכובא, והוכיח זאת מכך שלא צריך בנר חנוכה שמן זית לעיכובא. ד. האם נורות חשמל מזכירות את הנס? כעין העניין הקודם שצריך זכר למנורה שבו נעשה הנס, כתב הגר"ד ליאור (דבר חברון מועדים עמ' שכא), אך בדגש אחר: צריך שיהיה זכר לנס שהיה. מכיון שהנס במקדש היה שחומר הבעירה (שמן הזית במקדש) שהיה יכול להספיק רק ליום אחד הספיק לשמונה ימים ולא התכלה, לכן מסתבר שצריך שיהיה ניכר דבר מהותי זה, שהיה נס. מכיון שבנורת חשמל או פלורוסנט לא ניכר שמתכלה חומר כלשהו אין לברך עליו להדלקת נר חנוכה. ה. האם בנורת חשמל נחשב שיש מספיק חומר בעירה להדליק חצי שעה? כתב השו"ע (תרעה ב) על פי הרא"ש: "יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר, כדי שיעור, קודם הדלקה, אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור, לא יצא ידי חובתו". לפי זה יש לומר שבנורת חשמל אין חומר בעירה המספיק לחצי שעה מוכנה בשעת ההדלקה. וכתב בהליכות שלמה (שם) שאף אם נאמר ששמן הנוטף משפופרת מועילה, יש סברא לומר שנורת חשמל עדיין תהיה בעיה משום שבמקרה של שפופרת כל המשכת האור שלאחר כך הוא רק מחמת ההדלקה הראשונה שהדליק, ולכן נחשב כאילו הוא הדליק את כל השמן אף מה שתוך השפופרת, מה שאין כן בנורת חשמל, כל רגע ורגע יש חימום חדש והחוט המאיר עכשיו אין זה מחמת שהאיר כבר מקודם, ובשעת ההדלקה עוד לא נוצרה הזרם החדש והמשך הזרם למשך חצי שעה נחשב שדולק מכח גרמא. אך דעת הגרש"ז אוירבך שניתן לפתור בעיה זאת על ידי פנס עם בטרייה ע"ש. ובהערה הביאו שלכמה שואלים הורה הגרש"ז בשעת הדחק גדול שיש לסמוך ולהדליק בברכה גם מאור החשמל. וצריך לומר שסבר שאפשר להחשיב כאילו נמצא בפנינו בנורת חשמל חומר הבעירה. וצריך לומר שזה עדיף משפופרת שהרי לדעת הגרש"ז לא יוצא בשפופרת (ראה הליכות שלמה טו א). ו. האם לחיצת המתג נחשבת הדלקה? יש פוסקים שסברו שלחיצה על המתג אינה נחשבת הדלקה (הר צבי בשם הגאון רבי יוסף רוזין ועוד פוסקים כמובא בחזון עובדיה חנוכה עמ' צה-צו). פוסקים אחרים סבורים שאף זה נקרא הדלקה (בית יצחק ועוד כמובא שם). נראה שיש שתי סיבות לומר שיש בעיה בכך שלחיצה אינה נקראת הדלקה. או מצד שצריך הדלקה לקיום המצוה, או שאף אם נאמר שלא צריך הדלקה מצד עצם המצוה, מכל מקום צריך הדלקה כי מזכירים את המילה 'להדליק' בברכה, כעין שכתב הרא"ש שצריך לאכול כזית מרור משום שמזכירים לשון אכילה בברכה (עי' מצות ראיה סי' תרעג), ואכמ"ל בכך. מלשון הפוסקים שהובאו בחזון עובדיה משמע שהפריע להם לשון הברכה ולא שצריך הדלקה מצד עצם העניין. ז. האם ההדלקה של נורת חשמל היא גרמא? כתב הדברי יציב (סי' קיט אות ה): "באור האלעקטר"י מה שמסובב הכפתור להדליק הוה רק כמסיר המניעה שמעכב הליכת כח האש מתחנת הכח למקום זה, וי"ל דהוי כגרמא, וכהך דסנהדרין דף ע"ז ע"ב בזרק חץ ותריס בידו ובא אחר ונטלו עיין שם, וכי אם יסיר הוילון ועי"ז יאיר אל החדר מקרי הדלקת נר שבת ודו"ק, והגויים או המומרים העושים האלעקטרי המה המדליקים, ולא תליא בידו כלל, שהם צריכין להוסיף ולהסיק כח האש בכל רגע". הרי שדן לומר שהדלקת אור החשמל אינו אלא גרמא. החזון עובדיה (שבת עמ' ריג) העיר על דבריו שהרבה אחרונים כתבו שהדלקת נרות חשמל אינו גרמא, ואינו ענין להסרת הוילון. וכן העיר הגרי"מ חרל"פ זצ"ל כפי שהביא במנחת שלמה (שם): "יפה העיר לי בזה הרב הגאון הג' מוהרי"מ חרל"פ שליט"א בסברא ישרה לחלק דלא דמי כלל לשפופרת דהתם השמן הוא מטפטף מעצמו ולא מחמת ההדלקה ולכך חשיב שפיר גרמא, משא"כ כאן דרק ע"י ההדלקה הוא גורם למעבר הזרם בתוך הזכוכית". [וראה בדברי יציב שם שלא היה ברור לו שזה גרמא, וכתב שגם אם ברגע ההדלקה אין זה נחשב גרמא, הרי שהמשך ההדלקה נחשב גרמא, וזה כעין המובא לעיל מהגרש"ז אוירבך]. ובשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' קיד ב) העלה שאף אם הדלקה בחשמל היא גרמא יש לומר שלעניין נר שבת מספיק שהנר יהיה דלוק ולא צריך להדליק את הנר, מה שאין כן בנר חנוכה שצריך מעשה הדלקה, וז"ל: "והנה לענין הדלקת נר של שבת הוכחתי מדברי המג"א (סימן רסג ס"ק יא) שאין המצוה שידליק בידים אלא שישתדל שיהא נר דלוק בבית, שמביא שם בשם מהר"ם שאם האשה אחרה להדליק הנרות עד אחר שקיעת החמה תאמר לנכרי להדליק והיא תברך, ובחידושי רעק"א שם הקשה הא אין שליחות לעכו"ם וא"כ היא אינה מדלקת והאיך תברך על זה, ולפי האמור שעיקר המצוה היא השתדלות שיהא אור מאיר בבית וזהו קיום מצותה שפיר מברכת על הדלקת הגוי. וכן יורה לשון הרמב"ם ה' שבת (ה, ב) שכתב אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. משמע דאין מעשה ההדלקה עיקר המצוה... אולם כל זה לא שייך לענין נר חנוכה שפסק המחבר בשו"ע (סימן תרעה סעיף ג) שאם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום". עכ"ל שו"ת הר צבי, ע"ש. וראה במנחת אשר שמות (סי' קב) שהאריך בשאלה אם ניתן לקיים מצוות בגרמא, ואכמ"ל. ח. האם נורת חשמל נחשבת היכר שנדלק לשם מצוה? כתב בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סי' קכ) שבנורות חשמל לא ניכר שהדליקו לשם מצוה. וז"ל: "אך לענין הדלקת נר חנוכה אינו יוצא לא בעלעקטרישעס ליכט ולא בגאסליכט חדא ששמן זית מצוה מן המובחר. ועוד כיון שנעשים להדליק בכל ימות השנה לא הוי פרסומא ניסא והרמ"א כ' בסי' תרע"א שיזהר שלא להדליק במקום שמדליקין הנרות כל השנה כי אז לא יהיה היכר כלל ואף כי אין היכר רק לבני הבית מ"מ היכר קצת מיהא בעיא, עיין שם. על כן אין לברך להדליק נר חנוכה על נרות האלה כנלע"ד". והגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"ג סי' קג) כתב בקצרה שאפשר לתקן בעיה זאת, וז"ל: "בית יצחק יו"ד חלק א' סימן ק"כ, הדלקת נר חנוכה בעלעקטרישעס - ליכט (נר חשמל) אינו יוצא ידי חובתו אף ששמן זית מצוה מן המובחר כי כאן שנעשה להדליק בכל ימות השנה לא הוה פרסום ניסא ע"ש. לפי זה במקום הדחק ובאופן שיסדר שיהיה לזה היכר של נר חנוכה שפיר דמי". עכ"ל הגרי"ש אלישיב. וצריך לי עיון קצת דברי הבית יצחק שציין לבעיה זאת של היכר וכתב שלכן אין לברך. לכאורה ההיכר (המוזכר ברמ"א תרעא ז) אינו מעכב. ועוד שיש פתרון די פשוט, כפי שכתב הגרי"ש אלישיב. ואפשר שהבית יצחק התכוון שלכתחילה אין לברך על נרות אלה ובדיעבד אפשר להדליק ולברך. אך נראה שהפוסקים לא הבינו כך בדבריו, וכתבו שלדעת הבית יצחק אין לברך על נורת חשמל, וצ"ע. סיכום נחלקו פוסקי הזמן כיצד יש לנהוג למעשה כאשר אין לאדם אפשרות להדליק נרות משמן או שעוה. הדבר מצוי בבתי מלון מסוימים, מטוסים ועוד. לדעת הגרי"ש אלישיב (שם) אפשר לברך אם יהיה היכר שהנר מיוחד להדלקת נר חנוכה. אף הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה שם) סבור שאפשר לברך אם ידליק בפנס עם בטרייה (וכאמור, לכמה שואלים הורה שאפשר לברך אף על נורת חשמל שלא בפנס. וכן פסק האור לציון (ח"ד מד ב) שאפשר לברך על פנס עם בטרייה. וכן פסק הגר"י אריאל שליט"א (שם). מאידך דעת מרן הראי"ה קוק, שאי אפשר לברך, וכן דעת הגר"ש ישראלי (מובא במקראי קודש), וכן דעת החזון עובדיה והביא את דברי הפוסקים שסוברים כן (אמנם לגבי נר שבת סבור שאפשר לברך), וכן דעת המנחת אשר. ובאמת קשה לברך על הדלקה זו, שיש לפקפק בהדלקת נרות חשמל מכמה טעמים כנ"ל. אך ודאי שכאשר אין ברירה ואי אפשר להדליק עם שמן או שעוה, יש להדליק עם נרות חשמל, ואם אחר כך יזדמן לו אפשרות להדליק עם נרות משמן או שעוה ידליק שוב בלי ברכה.