שאלה: האם ישנה התייחסות הלכתית בנושא תשתיות ציבוריות, על מי החובה לספק אותם לדייר? מהי דעת ההלכה בזה? מהו מעמדו של ועד ישוב [בתוך מועצה אזורית]? מהו תוקף סמכותו ההלכתית לגבות מיסים? מהם זכויותיו וחובותיו? ישוב שלא מספק את מה שהוא חייב בו לדייריו למרות בקשות שחוזרות ונשנות, האם מבחינה הלכתית מותר לעשות "מרד מיסים" עד שועד הישוב יעשה את שצריך לעשות?
תשובה: לפי ההלכה הוועד המקומי נבחר על ידי התושבים ועליו לייצג אותם ולפעול לטובתם. מקור סמכותו של הוועד הוא חברי המושב. הם הקובעים את היקף סמכותו וחובתו של הוועד. בדרך כלל וועד מושב דואג לתשתיות ולשם כך הוא גובה מיסים וגם בא במגע עם רשויות אזוריות וארציות. אם לדעת החברים הוועד אינו ממלא את שליחותו עליהם להתכנס לאספה ולבחור וועד אחר. האספה יכולה גם להחליט על מרד מיסים זמני עד שייבחר ועד חדש. ההלכה מאפשרת לכל ציבור להתקין תקנות שעל פיהן יתנהלו כל ענייני הציבור. למושבים יש תקנון מקובל על דרך הבחירה של הוועד והדחתו. תקנון זה מצוי בברית פיקוח. התייעצו אתם, "והאמת והשלום אהבו".
גירסת הדפסה
שלח לחבר