תוכחה לעומת קיטרוג

מה ההבדל בין להוכיח ישראלי לבין לקטרג על ישראלי? איך מבדילים ומדייקים?

לשואל שלום, בשיחות הרצי"ה לספר דברים (עמ' 476) נאמר: "מצוות תוכחה היא לומר דברים המובנים לשומע. אין זה כל כך פשוט. אי אפשר לדבר אל כולם ביחד באותו סגנון - אין שום ערך לדברים של קדושה לעילא לעילא הנאמרים בצרפתית למי שמבין רק יפנית. הדורות מתחדשים. בעקבתא דמשיחא, מופיע אור חדש על ציון. וזה מכריח ומחייב לשאוב מים בששון דווקא מבחירי צדיקיא. דווקא על ידי שקידת התורה ממקור בחירי צדיקיא, אשר הארת התורה שלהם שייכת למצבי ישועה, מתוך 'יראת ה' היא אוצרו', מתוך 'אמונת עתיך וחסן ישועת', תחול עלינו סייעתא דשמיא כך שנוכל לברר דברים בסגנון המתאים לבנים. וכל זה אפשרי רק על ידי שקידה של תורה. 'הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורס' (אבות פ"ב, מי"ד). זו הדרכה יסודית: 'הוי שקוד ללמוד תורה' ומתוך כך 'דע מה שתשיב לאפיקורס'... בדקות סגנונו של ה'חפץ חיים' זכרונו לברכה, יש נקודה נפלאה בתורת הלשון, תורת הדיבור: לא קיימת אצלו המִלה תוכחה. יש אצלו חילוק באות אחת. המצוה מדאורייתא היא 'הוכח תוכיח'. ה'חפץ חיים' מכנה אותה: הוכחה. המובן של הוכחה הוא בירור שכלי ושכנוע, ולא סתם גערות ונזיפות. הוכחה היא בירור, קודם כל לעצמו, ואחר כך לאחרים, בדרכים מיוחדות 'לך' ו'לזרעך', באופנים ספציפיים לפי המסיבות ולפי הענינים". לאור זאת מובן עד מאוד ההבדל שבין הוכחה לקטרוג. בברכה נאמנה