שלום לרב. האם מותר להאכיל לחיות מאכל שראוי לבני אדם? תודה

לשואל, שלום! בגמרא בתענית כ ע"ב נאמר שרב הונא העדיף להשליך לנהר ירק מיותר מאשר לתתו לבהמה, והטעם: "קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה". הראשונים התחבטו בטעמו של דבר (ולמה ההשלכה לנהר עדיפה), ונאמרו על כך כמה טעמים: משום ביזוי אוכלים, שנראה כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם ומזלזל בה לתתה לבעלי חיים, או משום שהתורה חסה על ממונם של ישראל, שלא יבזבזו דבר בעל ערך לצורך בעלי חיים (שני הפירושים במיוחס לרש"י בתענית שם; והוסיף שההשלכה לנהר לא הייתה לאיבוד גרידא, אלא שזרם הנהר הוליך את האוכל למקום אחר ושם הוא נאכל על ידי בני אדם). עוד תמהו הראשונים מכמה מקומות שמצאנו שהותר לתת לבהמה אוכל הראוי לאדם, כגון המשנה בשבת (פכ"ד מ"ד) המתירה לחתוך בשבת דלעת לבהמות. אכן, הרמב"ם והשולחן ערוך לא הביאו איסור זה, אך הובא במגן אברהם (סי' קעא סק"א). יש אומרים שהרמב"ם והשו"ע הבינו מלשון הגמרא "קסבר" שזוהי דעת רב הונא בלבד, ואין הלכה כמותו (אליה רבה סי' קעא; החיד"א ב'פתח עינים' תענית שם; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' עב). מכח קשיים אלה ואחרים נאמרו בראשונים ובפוסקים כמה סייגים בעניין זה: מצד בעל החיים, יש שהתירו כאשר אין לו אוכל אחר לתת לבעל החיים (תשובות רב נטרונאי גאון, סי' נא; מחצית השקל, הובא במשנ"ב סי' קעא סקי"א), ויש שהתירו לתת בכל אופן לבעל חיים שיש לך אחריות להאכילו (שו"ת כתב סופר או"ח סי' לג). מצד האוכל, יש אומרים שהאיסור דווקא באוכל שלא רק ראוי לאדם אלא גם הוכן בפועל לאכילת אדם כעת, ולאחר מכן בעליו מתחרט ומקצה אותו לבעל חיים (מאירי, תענית שם). כמו כן יש שהתיר באוכל שמסיבה כלשהי ידוע שבני אדם לא יאכלוהו כעת (הראי"ה קוק, דעת כהן סי' רלז). ויש אומרים שדברי רב הונא הם מידת חסידות ולא מן הדין (שואל ומשיב הנ"ל). בסיכומו של דבר, בכל מקרה של צורך ממשי הדבר מותר, כגון שהשגת אוכל מיוחד לבעל החיים יקרה יותר או כרוכה בטרחה; אם משום שמעיקרא האיסור לא נאמר על מקרה זה, או שעל כל פנים ניתן לסמוך על הפוסקים שהשמיטו את הדין (ועיין ילקוט יוסף סי' שכד ס"י). לעומת זאת, מי שמבקר בגן החיות, למשל, עדיף שיימנע מלזרוק לבעלי החיים אוכל שהכין לעצמו, מפני שאין בכך צורך ממשי לבעל החיים, המקבל ממילא את מזונו מגן החיות, ויש בזה זלזול במזון האדם ('פסקי תשובות' סי' קעא הערה 41).