איך מתגברים על הפחד?

שלום וברכה, אני נשואה, אמא לארבעה, גרה ב"שטחים". מאז הפיגוע בחג הסוכות אני מרגישה מעורערת, אני חיה בפחד גדול מאוד, אני חיה בתחושה שכל נסיעה היא אולי נסיעה אחרונה ח"ו, אני פוחדת לדבר על זה אפילו עם בעלי כדי שלא אהיה בחזקת "יודעת". אני מרגישה שאין לי מה לעשות עם הפחד הזה ולא יעזור כמה שאתפלל או אחזור בתשובה או אהיה צדיקה יותר, אם ה’ גזר עלי או על אחד ממשפחתי גזירה ח"ו היא תתקיים. (בבחינת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו) איך מתחזקים באמונה? איך מתנערים מהפחד הזה? איך ממשיכים לחיות?

פחד הוא רכיב לא רציונלי בנפש, וכיון שכך הסברים רציונלים לא תמיד פועלים כדי לעדן אותו וכדי לעצור אותו. למרות זאת, הכלי שיש בידינו הוא הכלי של הניתוח השכלי- להבין היטב את העומד בפנינו. אא"כ החרדות חורגות מגבול הסבירות שאז צריך ללכת למישהו מומחה בתחום הזה. השכל אומר שאמנם אנחנו נמצאים במאבק ומאבק זה דבר מפחיד, אך האדם מצווה להתגבר על פחדיו ולמצוא בעצמו כוחות שנלחמות בגבורה כנגד החולשה הזאת בנפש. כמו שאומר הכתוב "לא תירא מהם"- אם אנחנו רואים סוס ורכב עם רב מאתנו ואנחנו נלחמים על א"י, הקב"ה אומר לנו לא לירא מהם. מצות יישוב א"י בעצמה גם נותנת לנו את הכח ואת הברכה, אך זה לא אומר שזו מלאכה קלה. בסה"כ האמת היא שהחששות הם גם מופרזים בדרך כלל. תאונות דרכים הם דבר מצוי ומסוכן יותר מפיגועים ובכל זאת אנשים חוששים מפיגועים הרבה יותר מתאונות דרכים, ולא מסיבות רציונלית בהכרח. להפך על פיגועים לאדם הפרטי יש הרבה פחות מה לעשות, ואילו על תאונות דרכים יש הרבה יותר בידיו לתקן ולא כולם מתקנים. השאלה נובעת מעולם הדמיון ששומע הרבה חדשות, והתיאור של הזועה מחודד ואז הפחד עולה. יותר טוב למעט בשמיעת חדשות, להרבות בלימוד על הגבורה של ישראל לאורך הדורות, גם בימי אבותינו בתנ"ך וגם בימי בנין הארץ, ללכת לאורם של הגיבורים, להתמלא עוז וביטחון בה', והקב"ה יתן לנו גם את הכח להתמלא בגבורה בשעה שאנחנו נוטים לפחד. מכתב בעקבות אירועי הטרור האחרונים צריך להרוג מחבלים?