לשכני יש עסק למכירת נעליים. איני רוצה לקנות אצלו מסיבות שונות. אמנם מצד שני, אם יבחין שקניתי אצל אדם אחר, ודאי יצטער, מה גם שבעבר קניתי אצלו. האם מותר לי להיכנס לחנותו ולחפש נעליים, כאשר אין בכוונתי לקנות כלל, וכל כוונתי בכניסה היא לא לגרום לו צער אלא שיראה שחיפשתי ואז אקנה בחנות אחרת [מצד אחד יש אונאה ומצד שני יש אונאה]? האם ניתן להכריע איזה צד גובר?

ראשית יש להתבונן בדברי חז"ל ולראות כיצד הם הגדירו את האיסור של אונאת דברים. במסכת בבא מציעא דף נ"ח למדנו שלהיכנס לחנות, לדרוש ולהתעניין במוצרים הנמכרים בה ללא כוונת קניה בכלל יש בה משום אונאת דברים . שהרי האדם המוכר מפתח ציפיות ולאחר מכן נגרם לו צער בכך שהוא לא קנה. כן נפסק גם בשולחן ערוך חושן המשפט סימן רכ"ח סעיף ד'. מאידך לא ידוע לי על מקור בחז"ל שמגדיר אונאה וצער בכך שאדם לא קנה חפץ ממרכולתו של חברו או שכנו. ניתן להטעים את הדבר שלאסור את האדם להיכנס ולגרום לחברו המוכר מחשבה שהוא עומד למכור לו ניתן להגביל זאת בלא לפגוע באדם שמוגבל, אך מאידך אם אדם לא יוכל לקנות באופן חופשי דבר שהוא רוצה ממי שהוא רוצה מחשש שזה יפגע בחברו, אזי אנחנו פוגעים גם באדם שמוגבל באיסור ואת זה חז"ל לא רצו. לכן נראה לענ"ד שיש להתנהג בטבעיות ולקנות את המוצר שאתה חפץ במקום שאתה חפץ. אמנם, אם לאחר לימוד זה אתה מרגיש שבסיטואציה המיוחדת שקיימת ביחסי השכנות שלכם, כן יהיה צער לשכן בכך שאינך קונה ממנו, לעניות דעתי אין צורך לכבוש ולבטל הרגשה זו. יש לנסות לשים במאזניים האישיות שלך את הסיבה שאינך קונה ממנו ומאידך את הצער שיש לו ותנסה להכריע מה המשקל הרב יותר שיכריע בנושא.