שלום וברכה, קיבלתי שירות יחד עם קבוצת אנשים, והמחיר שסוכם היה 1,000 ש"ח. במהלך השירות, יתכן שנותן השירות הבין ממני שאין לי הרבה כסף, ונדמה לי שנשאתי חן בעיניו. בנוסף, עזרתי לו במהלך הפעילות בדבר מה שהיה צריך. בסוף השירות, אמרתי לו שאני מעביר את התשלום בשני אופנים: 800 ש"ח יוכל למשוך מהחשבון בנק שלי דרך פרטי האשראי שנתתי לו, ו-200 ש"ח העברתי מיתרת ה"ביט" שלי מאחד המשתתפים האחרים. סימן נוסף למצבי הכלכלי המצומצם, ויתכן שהוא הבין זאת. עד כה, הוא לא משך את ה-800 ש"ח מחשבון הבנק. האם מותר לי מבחינה הלכתית שלא ליזום שיחה ולא לשאול אותו לגבי כך שלא לקח את התשלום? אם אשאל - הוא בוודאי יחייב אותי לשלם מטבע הדברים. ואילו אשתוק - יתכן שהוא אכן ויתר על החוב מתוך הבנה שאין לי הרבה כסף ובגלל שעזרתי לו.

בשאלה זו נחלקו הפוסקים: קצות החושן סימן קד ס"ק ב' וז"ל: "וא"כ כיון דאם אין המלוה תובעו אינו מצווה לפרוע חובו וכמבואר בסימן ע"ג (סעיף ח') דאפילו נשבע לפרוע אינו עובר אלא כשתובעו, ואינו חייב ליתן ליד ב"ד או להוליכו למדינת הים אלא בגזל ונשבע עליו לשקר, וא"כ הרי זה מוטל עליו היום לקיים מצות פריעת בע"ח לזה שתובעו ולזה שבמדינת הים עדיין לא הגיע זמן מצותו ולכן המצוה המוטל עליו עכשיו אינה נדחית מפני המצוה שיבא לו אח"כ". עולה מדבריו שאם אין המלווה תובעו אינו מצווה לפרוע חובו, וכן עולה מדברי הש"ך בס' רלב' ס"ק ב' בשם השלט"ג ומדברי שער המשפט ס' צח' ס"ק א'. אולם, נתיבות המשפט (קד' ס"ק א') חלק על דברי הקצות וז"ל: "ובספר קצוה"ח [סק"ב] כתב, דכל זמן שאין המלוה תובע לית ביה אפילו מצוה לפרוע. והא ודאי ליתא, דודאי אף שהמלוה שוכח ואינו תובע, חייב לפרוע, ולא דמי לנשבע דאינו חייב בלא תבע, דאמדינן לדעתיה שכך היתה כונתו בשעה שנשבע, משא"כ מצות פריעת בעל חוב דרחמנא חייביה לפרוע". אם כן עולה מדבריו שכאשר יש חשש שזה שחייבים לו שכח ולא תבע, חובה על הלווה לפרוע חובו. ונראה שגם הנתיבות מסכים שאם ודאי שזה שחייבים לו זוכר מהחוב ולא תובע, אין חיוב לפרוע את החוב עד שיתבע. לכן אם יש חשש שנותן השירות לא תבע את הכסף כיוון ששכח, יש לשאול אותו, אך אם ברור שלא תובע אף שהוא זוכר, אין חובה לשלם לו עד שיתבע בפועל. בברכה,