א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. ב כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. ג וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ--לָהּ, יִטַּמָּא. ד לֹא יִטַּמָּא, בַּעַל בְּעַמָּיו--לְהֵחַלּוֹ. ה לֹא-יקרחה (יִקְרְחוּ) קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ; וּבִבְשָׂרָם--לֹא יִשְׂרְטוּ, שָׂרָטֶת. ו קְדֹשִׁים יִהְיוּ, לֵאלֹקיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ, שֵׁם אֱלֹקיהֶם: כִּי אֶת-אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹקיהֶם, הֵם מַקְרִיבִם--וְהָיוּ קֹדֶשׁ. ז אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ: כִּי-קָדֹשׁ הוּא, לֵאלֹקיו. ח וְקִדַּשְׁתּוֹ--כִּי-אֶת-לֶחֶם אֱלֹקיךָ, הוּא מַקְרִיב; קָדֹשׁ, יִהְיֶה-לָּךְ--כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. לפי מה שאני הבנתי מהקטע הנ"ל, בדגש על פסוק ו’, לכוהנים אסור להיטמא מכיוון שהם מקריבים קרבנות. אני מעוניין לדעת האם הבנתי נכון את הפסוק? במידה והדבר נכון, האם האיסור על טומאת כוהנים לא אמור להיהפך ללא רלוונטי בימינו בגלל שבית המקדש לא עומד? אני שואל את הדברים האלו מכיוון שמצוות מעשר לכוהנים לא מתקיימת כמו בעבר, מכיוון שבית המקדש לא עומד כיום. שאלה נוספת שקשורה באופן מסוים לאותו הנושא. כיום במקום להפריש אחוז מן התוצרת החקלאית לכוהנים משליכים אותה. האם לא עוברים פה על איסור בל תשחית? הרי המעבר כאן הוא על איסור מדאורייתא כדי לקיים מצווה שלא נדרש לקיים אותה לא מדאורייתא ולא מדרבנן (נדרש להפריש לכוהנים ולא להשליך לפח).

ב"ה שלו-ם וברכה מהרה יבנה המקדש צריך להיות מוכנים לכן אין לכהנים להטמא גם היום. יש חובה מרבנן להפריש גם היום. בברכה הרב חגי בר גיורא