צאת הכוכבים בעירי (בקנדה) הוא מאוחר מאד, ואם אקרא את המגילה בצאת הכוכבים, רבים יימנעו מלהגיע. מהו הזמן המוקדם ביותר שניתן לקרוא? האם ייתכן לקשור את דין הקריאה לדין תפילת ערבית, שבשעת הדחק מתפללים מפלג המנחה?

שלום וברכה! ראשית, כדאי לבדוק את הנתונים ולוודא אם אכן ישנה בעיה. בחלק מן הלוחות המתפרסמים בחו"ל, זמן צאת הכוכבים מוצג על פי שיטתו של רבנו תם, שהוא אכן מאוחר מאד. ייתכן שהבעיה היא דוקא על פי שיטה זו, בעוד שבזמן צאת הכוכבים כשיטת הגאונים והגר"א, שהוא מוקדם יותר, הציבור יוכל להשתתף בקריאה. אם גם זמן צאת הכוכבים כשיטת הגאונים הוא מאוחר באופן שהציבור יימנע מלבוא לקריאה - נראה שבמצב כזה אכן ניתן להקדים את הקריאה, ולקרוא את המגילה מפלג המנחה, בברכותיה. אם ניתן להסתפק בהקדמה קטנה יותר, להתחיל את הקריאה לא בפלג המנחה אלא בשקיעה, יש להעדיף אפשרות זו. נקודה נוספת: אם אכן תקראו את המגילה לאחר פלג המנחה, יש להשתדל להקדים את תפילת מנחה בתענית אסתר כך שתסתיים לפני פלג המנחה. הרחבה: דעה כזו, שבשעת הדחק ניתן לקרוא את המגילה כבר מפלג המנחה, מופיעה בתרומת הדשן (סימן ק"ט). הדברים הובאו בבית יוסף (סימן תרצ"ב), ונפסקו להלכה בשולחן ערוך (שם סעיף ד'). גם מדברי הרמ"א שם נראה שהוא מסכים לפסיקה זו. אולם בין האחרונים יש בכך מחלוקת: יש שהסכימו לפסיקה זו (עיין למשל מגן אברהם תרצ"ב, ו-ז; מור וקציעה סימן תרפ"ז), אך יש ששללו זאת בתוקף ולדעתם אין יוצאים ידי חובת קריאת המגילה בזמן פלג המנחה (עיין למשל פרי חדש סימן תרפ"ז, א וסימן תרצ"ב, ד; ערוך השולחן תרצ"ב, ח). לכאורה אכן ישנה קושיה גדולה על פסיקתו של השולחן ערוך, שכן בעל תרומת הדשן ביסס את פסיקתו על דעת רבנו תם, שלפיה ניתן לצאת ידי חובת קריאת שמע של ערבית כבר מפלג המנחה (תוספות ברכות ב' א, ד"ה "מאימתי"). והרי בעניין זה השולחן ערוך סובר שלא כרבנו תם, ופוסק שיוצאים ידי חובת קריאת שמע רק מצאת הכוכבים (שולחן ערוך רל"ה, א), ואם כן, כיצד בעניין קריאת המגילה הוא סומך על שיטה זו? אולם ניתן לתרץ בכמה אופנים: ראשית, קריאת שמע היא דאורייתא, ואילו קריאת המגילה היא דרבנן. לפיכך יש יותר מקום להקל בעניין קריאת המגילה, ויש מקום לסברה שזמנה צמוד לזמן תפילת העמידה של ערבית, שגם היא דרבנן, ולגביה נפסק שניתן בעיקרון להתפלל תפילת העמידה כבר מפלג המנחה (שולחן ערוך רל"ג, א). ועוד: לגבי קריאת המגילה יש מן הראשונים שסברו שבשעת הצורך ניתן לצאת בקריאתה לא רק ביום פורים עצמו אלא גם ביום י"ג באדר, ועל פי סברה זו היו שהקלו להקדים את קריאת המגילה מבעוד יום. נראה שהמחבר והרמ"א הסתמכו גם על שיטות אלה, ולכן הקלו בדבר. (עיין בית יוסף סימן תרפ"ז אות א', דרכי משה שם אות א', שהביאו שיטות אלה. ובנוסף לראשונים המוזכרים שם עיין גם במאירי מגילה ב' א. ועיין עוד בשולחן ערוך תרפ"ח, ז.) עוד יש לשים לב, שהגדר של פלג המנחה מופיע גם לגבי דינים נוספים, שמשעה זו ניתן לקיים הלכות שונות השייכות ליום הבא, כגון קידוש (שו"ע רס"ז, ב), הבדלה (שו"ע רצ"ג, ג - כמובן אין זה מתיר לעשות מלאכה לפני צאת השבת), והדלקת נרות חנוכה (שו"ע תרע"ב, א). ויש מקום להשוות את קריאת המגילה לדינים אלה. נראה אם כן, שהשולחן ערוך פסק את דינו של תרומת הדשן לא מן הנימוק שלו, של ההשוואה לקריאת שמע, אלא מנימוקים אחרים, וכפי שהסברנו. וכך יש לדייק בלשון הבית יוסף (תרצ"ב אות ד), שמביא את דבריו של תרומת הדשן, אבל משמיט את ראייתו מקריאת שמע. המשנה ברורה (תרצ"ב, יד, ובביאור הלכה שם ד"ה "מפלג המנחה") פוסק שבשעת הדחק גדולה ניתן להקדים את קריאת המגילה, וכך פוסק גם הגר"ע יוסף (יביע אומר חלק א', או"ח סימן מ"ג). במצב שלכם, ייתכן שמבחינה אובייקטיבית אין זו שעת הדחק גמורה, אבל אם בפועל חלק ניכר מן הציבור יימנע מלהגיע לקריאה, נראה שעדיף לסמוך על שיטה זו ולקרוא בפלג המנחה, מאשר שיפסידו את הקריאה לגמרי. [כעין זה כתבו הפוסקים לגבי הקדמת תפילת ערבית במצב של "תרתי דסתרי" (כדלהלן), שאם בפועל הציבור יימנע מלהגיע לתפילה בזמנה, יש להקל ולהקדים את התפילה.] אם ניתן להסתפק בהקדמת הזמן כך שקריאת המגילה תתחיל בזמן השקיעה, הדבר עדיף בהרבה מקריאה מבעוד יום, כיוון שזמן בין השמשות הוא כבר ספק לילה, וכיוון שקריאת המגילה היא מדרבנן יש מקום להקל בה בספק (עיין פרי מגדים משבצות זהב, תרפ"ז, א ותרצ"ב, ג; ערוך השולחן תרפ"ז, ד). עוד מזכיר הביאור הלכה (שם), שאין ליצור מצב של "תרתי דסתרי", דהיינו שאם אדם רגיל בדרך כלל להתפלל מנחה לאחר פלג המנחה, וכעת הוא קורא את המגילה בזמן זה, זו סתירה, שפעם הוא מחשיב זמן זה כשייך ליום הקודם ופעם כשייך ללילה הבא. בעניין זה האריכו הפוסקים לגבי תפילות מנחה וערבית בכל השנה (עיין משנה ברורה רל"ג, יא; ילקוט יוסף רל"ה, א), וכתבו שבשעת הדחק ניתן ליצור סתירה בין יום אחד למשנהו, שביום אחד מתפלל מנחה אחרי פלג המנחה וביום אחר מתפלל באותו הזמן ערבית, אך אין ליצור סתירה באותו יום עצמו. אך אם הציבור עלול להימנע לגמרי מתפילה בציבור, ניתן להתפלל גם מנחה וערבית באותו יום עצמו באופן של תרתי דסתרי. ממילא גם לענייננו: אם נאלצים להקדים את קריאת המגילה לפני השקיעה, יש להשתדל לסיים את תפילת מנחה של תענית אסתר לפני פלג המנחה, כדי שלא ליצור סתירה באותו היום. אך אם אירע שתפילת מנחה התאחרה, או שלא ניתן לאסוף מניין לתפילת מנחה בשעה מוקדמת יותר, ניתן גם להתפלל מנחה לאחר פלג המנחה ומיד לאחריה ערבית וקריאת המגילה.