שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • קריאת המגילה

קריאת מגילת אסתר על ידי שני בעלי קורא

undefined

הרב עזריה אריאל

ט"ז אלול תשע"ח
שאלה
שלום לרב, האם ניתן לכתחילה לחלק את קריאת מגילת אסתר בבית הכנסת לשני בעלי קורא, שכל אחד מהם יקרא חצי מהמגילה? מה יעשו עם ברכות המגילה? יישר כח!
תשובה
לשואל, שלום וברכה! כללית, בהלכות בית כנסת יש לשאול את רב המקום ולעשות על פי הנחייתו, ותשובתי זו מיועדת למקום שאין בו רב או אם השאלה נשאלת על דעת הרב. לכתחילה עדיף להימנע מפיצול קריאת המגילה בין קוראים שונים, מאחר שיש פוסקים הסוברים שאין יוצאים ידי חובה באופן זה. אך מעיקר הדין לענ"ד הלכה כדעת המקילים, ולכן אם לפי שיקול דעתו של רב המקום, או רב המכיר את המקום, יש בזה צורך - הדבר מותר. במקרה זה הקורא הראשון יברך את הברכה הראשונה בלבד והאחרון את הברכה האחרונה בלבד. אולם יש להקפיד, בלי שום פשרות, שכל הקוראים יהיו בקיאים היטב בקריאה מדויקת. הרחבה: 1. המגן אברהם (סי' תרצב סק"ב) כתב שאם קורא המגילה השתתק באמצע הקריאה ואינו יכול לקרוא עוד, הקורא המחליף אותו צריך לחזור לתחילת המגילה. הוא מדמה זאת לדין בקריאת התורה והפטרה (סי' קמ ס"א וסי' רפד ס"ה), שאם באמצע הקריאה של אחד העולים הקורא אינו מסוגל להמשיך יש לחזור לתחילת קריאה זו. ומכל מקום אינו צריך לברך שוב בתחילה, וכדין תקיעת שופר, שאם התוקע אינו יכול להשלים את התקיעות אין צורך לברך מחדש (סי' תקפה ס"ג), כי התוקע השני יוצא ידי חובה בברכת הראשון, שהייתה עבור כל הקהל (זאת, בניגוד לקריאת התורה וההפטרה, שלגביהן הדעות חלוקות האם הקורא המחליף צריך לברך שוב, כדלהלן). 2. כמה אחרונים השיגו על המגן אברהם: הדין לחזור לראש נאמר בירושלמי בברכות (פ"ה ה"ג) המובא בטור סי' קמ: "הקורא בתורה ונשתתק, זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, דאי תימא ממקום שפסק, נמצא הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם, ואחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם". אם כן, החזרה לראש נובעת מדין הברכה, וממילא אם השני אינו צריך לברך - גם אינו צריך לחזור לראש (שבות יעקב ח"א סי' מב, וכתב שהחזרה היא טרחא דציבורא; הגהות רעק"א ודגמ"ר על השו"ע סי' תרצב). 3. הלבושי שרד והחתם סופר (בהגהותיו לסי' תרצב) ביארו את דינו של המג"א, מדוע במגילה יחזור לראש אע"פ שיצא ידי הברכה: בירושלמי שם למדו שיש בעיה בכך שפסוקים אלו נתברכו לפניהם ולא לאחריהם ופסוקים אלו נתברכו רק לאחריהם מן הפסוק "תורת ה' תמימה משיבת נפש - שתהא כולה תמימה", דהיינו שקריאת התורה תיראה כשלמות אחת. לפי זה כתב החת"ס שדווקא בקה"ת, שאיננו קוראים את כל התורה אלא רק פרשה מסוימת, מה שעושה אותה ל"תורה תמימה" הוא הברכות, ומכאן החשיבות שאותו קורא יברך לפני ואחרי הפסוקים. אולם בקריאת מגילה, שהיא ספר שלם, ה"תמימות" היא שלמות המגילה כולה, ולכן אסור שתיראה כשתי קריאות, גם בלי קשר לעניין הברכות. לפיכך הכריע החת"ס להלכה כמג"א, אלא אם כן זוהי טרחא רבה לציבור לחזור על הקריאה. 4. לגבי קריאת התורה, פיצול מתוכנן מראש של הקריאה תלוי במחלוקת הראשונים שהובאה בב"י סי' קמ: לדעת הרמב"ם הקורא השני אינו צריך לברך שוב את הברכה הראשונה, ובכל זאת יתחיל מראש, כי יש דין שהקריאה תיראה כאחת, ולא די בכך שיצא ידי חובה בברכות. לעומת זאת לדעת רבנו יואל הקורא השני צריך לברך משום שהפסקתו של הראשון היא היסח הדעת (כשם שמי שמדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש צריך לברך שוב מפני שהסיח דעתו), ורק משום כך צריך לקרוא את הפסוקים מההתחלה. לכן, כאשר הפיצול מתוכנן מראש ואין בו היסח הדעת, לרמב"ם עדיין הבעיה של הניראות של הקריאה עומדת בעינה, ואילו לדעת רבנו יואל אין בעיה בפיצול הקריאה. בנקודה זו הוכרע להלכה כרבנו יואל לגבי קריאת התורה (שו"ע קמ ס"א ומ"ב סק"ד). ועדיין יש מקום לדברי החת"ס בהבנת המג"א, שבמגילה הכרח לקרוא ברצף כדי שתהיה "תמימה". 5. לענ"ד חידושו של החת"ס, שבמגילה יש דרישה חמורה יותר ל"תמימות" הקריאה מפני שהיא ספר שלם, אינו מוכרח. אדרבה, בראבי"ה (מגילה סי' תקנג) מבואר שבמגילה אין עניין של "תמימה". הוא מבאר שם שבספר תורה יש בעיה בהחלפת ספר זה באחר משום השיקול בירושלמי הנ"ל "תורת ה' תמימה", שתיראה תמימה ושלמה, מלבד השיקול של "פגמו של ראשון", וכתב שבמגילה אין בכך איסור. לכן, לדעתו, מי שתוך כדי הקריאה רואה שבמגילתו חסרות אותיות, עדיף לכתחילה שיביא מגילה אחרת וימשיך בקריאה, מה שאין כן בספר תורה, שלדעתו במקרה כזה יש להמשיך לקרוא בעל פה. במהלך דבריו גם השווה בין קריאה בשתי מגילות לבין קריאה בשני אנשים, ודי ברור מדבריו שקריאת מגילה בשני אנשים כשרה. כמו כן כתב בסי' תקעב שם די במפורש, שאין בעיה בקריאת מגילה על ידי שניים ואין בעיה של "תמימה". 6. במשנה מגילה (פ"ד מ"א) נאמר: "הקורא את המגילה... קראוה שניים - יצאו". בגמרא (כא עמ' א-ב) משמע שכוונת המשנה לשניים הקוראים בבת אחת, אולם השפת אמת שם מפרש שכוונת המשנה גם לשניים הקוראים בזה אחר זה, ודחה מכח זה את חידושו של המג"א. אמנם המג"א דיבר על מי ש"נשתתק" לפתע, והיה מקום לחלק בין מצב זה לבין החלפה מתוכננת מראש, אולם קשה לחלק כך, שהרי אם הבעיה היא מצד הברכה - הרי גם בנשתתק הקורא התכוון מראש להוציא ידי חובה את כולם, והמג"א עצמו אומר שהשני אינו צריך לברך שוב לפניה, ואם מצד הקריאה עצמה - סוף סוף אינה "תמימה". גם בראבי"ה הנ"ל מוכח שאין לחלק בין נשתתק לבין החלפה מתוכננת, שכן הקשה על סתירה לכאורה בין הירושלמי במגילה (פ"ד ה"א), האומר שרבי מאיר נתן לאחר לברך במקומו והוא קרא על סמך "שומע כקורא", לבין הירושלמי בברכות (פ"ה ה"ג) שבנשתתק חוזר לראש, והעלה כמה אפשרויות לתרץ ודחאן (ולבסוף הסיק שבקריאת התורה יש דין מיוחד של תמימה, שאינו במגילה, כנ"ל), ולא חילק בין נשתתק לבין מי שהתכוון מראש. 7. יתכן שגם בעל הלכות גדולות (סי' יט, הל' מגילה עמ' רלה) פירש את המשנה כדברי השפת אמת, שכן כתב: "ולא שנא קארי לה חד גברא ולא שנא קארו לה כמה גברי בהדי הדדי כמאן דעבדין פרשתא, שפיר דמי, דתנן... קראוה שנים יצאו" (וכן במחזור ויטרי סי' רמג וסידור רש"י סי' שלז). "כמאן דעביד פרשתא" פירושו, לכאורה, כקורא בתורה, והדברים מוקשים, שהרי בתורה קריאה בשניים יחד אינה מועילה (כדברי הגמ' במגילה כא ע"ב)! אלא כוונתו לקריאת שניים בזה אחר זה. ומה שכתב "בהדי הדדי" היינו ברצף אחד, לא דווקא בבת אחת ממש. מצאנו כיוצא בזה בלשון הגמרא (שבת צב ע"ב): "שתי אבות בהדי הדדי", כלומר, בהעלם אחד ללא הפסק של ידיעה בין זה לזה. וכן בלשון בה"ג עצמו, בסי' ג (הלכות פאה): "מיני אילנות ודאי מיחייבי בפאה, דתנן ובאילן האוג והחרובין וכו'. כל מידי דבר אכילה ניהו וצריך לנטירותא ומינטר ומילקט לאלתר בהדי הדדי". אין כוונתו לקטיף בבת אחת, אלא לקטיף שאין בו הפרש זמן כמו בתאנים. ובסי' טו (הלכות לולב): "ומנין שמעכבין זה את זה?, ת"ל 'ולקחתם', שתהא לקיחה תמה. ועד דהוו הני ארבעה מיני בהדי הדדי לא נפיק ידי חובתיה, דתניא ארבעת מינין שבלולב מעכבין זה את זה... ולא תימא דעד דמגבה לכולהי בהדי הדדי לא נפיק, אלא אי מגבה חד חד לחודיה שפיר דמי". אם כן "בהדי הדדי" שכתב בתחילה היינו שהם סמוכים זה לזה, ו"בהדי הדדי" שבהמשך - ביחד ממש. 8. למעשה, בשערי תשובה (ריש סי' תרצב) נקט בפשטות שאין לחלק את קריאת המגילה לשני קוראים, וכתב שאף בדיעבד יש לחזור לראש אלא אם כן יש בזה טרחא דציבורא (שיקול זה משמעותי במיוחד בפרזים, שקריאת המגילה היא בסיום תענית אסתר, עיין שם). ולפי שיטה זו נראה לענ"ד בבירור שאין חילוק בין חלוקה מתוכננת מראש לבין "נשתתק" לפתע. וגם השבות יעקב הנ"ל סמך על היתרו רק כדי למנוע טרחא דציבורא, כמבואר בסוף דבריו. אך מעיקר הדין נראה לענ"ד שהעיקר כשיטת המקילים: רעק"א ודגול מרבבה ושבות יעקב והשפת אמת, וחידושו של החת"ס ליישוב חומרת המג"א מחודש מצד עצמו ונסתר מהראבי"ה ומפשטות דברי הבה"ג. 9. בפועל, לפי הידוע לי נוהג זה של פיצול הקריאה מתרחש לרוב בקריאה של נשים, שרוצות לחלק ביניהן את המגילה, אם מפאת הקושי להכין היטב את כל המגילה ואם מפאת הרצון לשתף יותר נשים בקריאה. לענ"ד זהו נוהג בעייתי, מפני ששינויים קלים ביותר למראית העין עלולים לפסול את הקריאה, כגון בפסוק "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ", שמובנו שהמלך ציווה להביא את הספר ואז הספר הובא ובפועל קראו בו, וקל מאוד לטעות ולקרוא "וְיהיו נקראים" בו' שוואית, ואז המובן אחר, שזהו המשך לציווי המלך, להביא כדי שיקראו. מי שלא מבין מהי ו' ההיפוך חזקה עליו שיטעה בקריאה! לכן חובה למנות אך ורק מי שבקיא/ה היטב בקריאה, ומי שנוהגים אחרת יצא שכרם בהפסדם. לא בכדי הנהיגו הראשונים בקריאת התורה שלא כל עולה יקרא את קריאתו, כדין הגמרא, אלא בעל הקורא יקרא, כדי שהקריאה תהיה מדויקת ויימנעו אי נעימויות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il