בשולחן ערוך סימן רע"א סעיף י"ז כתב "...שאז צריך לשפוך לכל כוס וכוס..." כתב על כך המשנ"ב: "היינו קודם שישתה המברך" האם התכוון המשנ"ב שהמקדש צריך לשפוך יין מן הגביע שלו לכוסות של המסובים לפני שהוא עצמו טועם מהיין?

שלום וברכה! אכן, זו היא כוונת המשנה ברורה. אם המקדש שותה מן הגביע ואחר כך מוזג ממנו לכוסות של השומעים, הרי הם טועמים מכוס פגום (כוס של יין שכבר שתו ממנו), ומפסידים את המעלה של טעימה מן הקידוש. כדי לזכות במעלה זו, יש שלוש אפשרויות: א. שהמקדש ימזוג מן הגביע לכוסות של המסובים לפני שישתה מן הגביע, כמופיע כאן במשנה ברורה. ב. שהמקדש ישתה מן הגביע ויעביר אותו בין כל המסובים, כך שכולם ישתו מן הגביע עצמו ולא ישפכו לכוסות שלהם (משנה ברורה קפ"ב, כד - באופן זה, השתייה שלהם נחשבת כהמשך השתייה שלו, ולפיכך אין זה נחשב "כוס פגום"). ג. שלכל אחד מן השומעים תהיה כוס ובה רביעית יין. יש להדגיש, שגם אם המקדש מוזג מן הגביע שלו לכוסות של השומעים לאחר שהוא שתה ממנה, אין בזה איסור, והם יוצאים ידי חובת קידוש, שהרי ניתן לצאת ידי חובת קידוש גם אם השומע אינו שותה כלל מן הגביע. אלא שבאופן זה מפסידים את המעלה של טעימה מן הקידוש, שזו מצוה מן המובחר ולא חיוב.