האם ניתן להתקלח בשבת עם מים חמים - האם יש סוג של חימום מים שמותרים לשימוש בשבת?

שלום וברכה! א. נקדים בקצרה שחז"ל אסרו רחיצת כל הגוף או את רובו במים חמים. הטעם לגזירה זו - מפני שהבלנים היו מחממים את המים בשבת, לכן גזרו חכמים שלא לרחוץ במים חמים כלל, אפילו אם המים חוממו מערב שבת כדי שלא יחממו את המים בשבת. ב. חכמים אסרו דוקא רחיצת כל גופו או רובו, אך התירו רחיצת פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו בערב שבת או שאר אברים כל עוד שאינו רוחץ את רוב גופו. ומים שהוחמו בשבת עצמה, אסרו לרחוץ אפילו אבר אחד. ג. אדם שרגיל להתקלח כל יום וקשה לו בלי להתקלח או חולה או תינוק הנצרכים לכך - מותר לרחוץ במקרה זה את כל הגוף במים שהוחמו מערב שבת. ד. מותר להתרחץ במים צוננים, אפילו את כל הגוף, ובני אשכנז נהגו להקל רק כשיש צורך (ראה במקורות כמה פרטי דינים בזה). לכן בנוגע לשאלתך במידה שיש לך צורך להתקלח - את רשאית להתרחץ במים צוננים או במים חמים (באופן המותר כדוד שמש) את כל הגוף. מקורות: א. גמ' (שבת לט, וכר' יהודה), שו"ע (שכ"ו, א'), שו"ע הרב (שם), ומ"ב (שם) חזו"ע (שבת ח"ו עמ' ע"ד). על דברי הגמ' (שם מ.) כתב הר"ן שלא נחשדו חלילה ישראל לחלל שבת בזדון, אלא שהיו נותנים עצים תחת המים מבעוד יום סמוך לחשיכה, והעצים היו בוערים כל השבת, ודבר זה אסור משום גזירה, שמא ישכח ויחתה בגחלים מחשיכה. ב. שם בשו"ע וברמ"א. ובמ"ב (שם סק"ה). ג. ראה ביאור הלכה (שכ"ו, א' ד"ה במים בשם הגרע"א), כה"ח (סק"ד), שש"כ (י"ד, א'), חזו"ע (שבת ח"ו עמ' פ"ח). ולגבי תינוק שרגילים לרוחצו כל יום, דינו כחולה שאין בו סכנה, ומותר לרחוץ כל גופו כנ"ל, ודוקא שכוונתו לצורך התינוק, אך אם יכול להמתין ורק רוצים לחסוך זמן במוצ"ש, אסור (שש"כ שם, אור לציון ח"ב עמ' רנ"ב). ד. שו"ע (שם), ועיין מ"ב (שכ"ו סק"ו) שיש להזהר שלא ירחץ במטלית או ספוג שלא יבוא לידי סחיטה. והוסיף (סקכ"א) שנהגו שלא לרחוץ כלל בנהר או במקוה וכו', מיהו ידיו ורגליו מותר לרחוץ כשמנגב קדם שילך ד' אמות. ולגבי רחיצה במקלחת במים צוננים, הובא בשם החזו"א (מנוחה נכונה עמ' מ"ט) שהדבר אסור, ומותר רק לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואף במקום שאין חשש לטלטול מים נראה מדבריו לאסור כיון שעדין יש חשש לסחיטת השיער כמבואר בשו"ת מהרי"ל החדשות (סי' צ"ו) שהמנהג שלא לרחוץ מחשש סחיטה נאמר גם בבית, וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' ל"ב). ובס' השבת והלכותיה (200) כתב שבני אשכנז נוהגים שלא להתרחץ אפילו במים צוננים. אולם בשו"ת מנח"י (שם) כתב שראה באחרונים שמקילים במקומות החמים כשיש צער. וכן נראה מדברי השש"כ (לעיל אות ג.). וכן כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד, ע"ד, רחיצה אות ג', וסי' ע"ה) שנראה בפשטות שמקלחת אינה בכלל האיסור שלא לרחוץ בנהר, שיש להבדיל בין נהר שנכנסים אליו, לבין להתרחץ מתחת לברז, כמו כן קשה לומר שמצד סחיטה לבד יש לאסור רחיצה, לכן אף שפשט המנהג להמנע ממקלחת, מכל מקום המצטער רשאי להקל להתקלח במים קרים. רק אציין שיש איסור כניסה למרחץ בשבת אפילו כדי להזיע בלבד, כגון בחמם וכדומה (עיין שו"ע שם סע' י"ב, ומ"ב), ונראה בפשטות שאין הכונה למקלחות הנמצאות במקוה וכדו' במקומות ציבוריים, ולכן אם רוחץ באופן המותר כגון פניו ידיו ורגליו, אין חשש בכך. וכל מה שהובא באחרונים לגבי חילוק בין אמבטיה פרטית לאמבטיה במקום ציבורי, הכוונה שמתקלחים במים חמים ולא בצוננים (עיין לדוג' חזו"ע יו"ט לגבי חילוק בין בית מרחץ לבית, ונראה פשוט מדבריו שיש לחלק בין מים צוננים למים חמים, וכן אמר לי הג"ר יהודה נקי שליט"א נאמן ביתו, בדעת מרן הראשל"צ). ועוד שכדי להכניס גדר מרחץ למקלחת רגילה במקום ציבורי צריך לדחוק ולהניח ב' הנחות, א. שמרחץ הכוונה למקלחת של ימינו, וקשה לומר כן כיון שהמרחץ בתקופות הקדומות לא היה מקלחת עם ברז למעלה כמו בימנו. ב. שהאיסור להתרחץ הוא גם במים צוננים, ויש קושי לומר כן, כיון שפשט השו"ע (שם) שבמים צוננים לא גזרו כלל. לגבי שימוש במים שיש בדוד שמש, נחלקו בכך הפוסקים, יש שכתבו לאסור מכיון שמדובר בחימום בתולדות חמה שחכמים אסרו בשבת (מנח"י ח"ד מ"ד, אז נדברו ח"א ל"ד, שבט הלוי ח"א צ"ד), ומאידך פוסקים רבים כתבו להתיר כיון שהמים בקולטים מתחממים בחמה, ואף אם נאמר שמדובר בתולדות חמה, מכל מקום יש טעמים רבים להתיר, כיון שמדובר בפסיק רישא (ולעיתים ספק פס"ר) דלא ניחא ליה בדרבנן. ולכן אף שלכתחילה אם אין צורך יש להמנע, מכל מקום כשיש צורך ודאי שיש להקל (ראה צי"א ח"ז י"א, הר צבי או"ח קפ"ח, יבי"א ח"ד ל"ד, אורל"צ ח"ב ל' ב', מנוח"א ב' י' י"ד). ברכת ה' עליכם,