שלום כבוד הרב, סליחה אבל כנראה לא הבהרתי את עצמי כמו שצריך. ראשית אבהיר ששאלה זו היא שאלה יותר אמונית ולא שאלה הלכתית. אסביר את השאלה - אני דתייה, ומאוד מאוד משתדלת לכסות את הברך ורוב הפעמים עומדת בניסיון, אבל כאשר אני לא מבינה מדוע אני מכסה את הברך, אני נכשלת יותר פעמים והניסיון יותר קשה לי. לצערי אני זקוקה להברה קצת ספציפית, הסבר על הברך והסבר על המרפקים בנפרד, משום שלעמוד בניסיון של לכסות את הברך אני מצליחה ברוך ה', אבל לכסות את המרפק מאוד מאוד קשה לי להבין, ולכן אני נופלת שם הרבה יותר- גם כאשר אני מחליטה לנסות להתלבש צנוע, כי בעיני הצניעות היא דבר שנמדד בפנימיות ולא באורך שרוול החולצה. אשמח לתשובה

שלום רב, באמת שלי לא היה ניסיון כפי שיש לכן הנשים. את צודקת שעיקרה של הצניעות אינה בצניעות החיצונית אלא במידה פנימית. אולם ככל המידות יש לה רבדים שונים. כפי שאהבה היא מידה פנימית - אולם אהבה לבבית ללא ביטויים ממשיים שלה יפגעו במידת האהבה, כך כל המידות. מידת הצניעות היא הכוח לפנות כלפי פנים ולא לראות בגלוי את העיקר. במיוחד נכון הדבר אצל האישה, שהאישה היא מתוקנת גם מבפנים וגם מבחוץ. "אין אישה אלא ליופי" - והכוונה בין היופי החיצוני ובין היופי הפנימי. ההתאמה בין כל הרבדים הוא היופי של האישה. אולם כשמישהו שלא קשור עם האישה ברובד פנימי אלא רק ברובד החיצוני, הוא פוגע ביופי. המבט הגס פוגע ברואה ופוגע גם באישה שמרגישה שפולשים למקומות שלא שייכים לאחרים. כפי שיש גניבת רכוש, יש גם גניבת יופי. כשם שהאדם לא יפקיר את חפציו כך גם לא יפקיר את יופיו. לפעמים גם לאישה יכול להתגנב הרצון להיראות יפה גם בעיני מי שלא יכול לראות את היופי הפנימי שלה ועלול רק לראות את יפיה החיצוני. היא אולי תקבל תשומת לב, אולם זו תשומת לב גסה ונמוכה. תשומת לב שמדגישה משהו שלא מכוחו כדאי שאדם ירגיש קיים ונוכח. לכן באה מידת הצניעות ומשמרת את היופי של האישה רק למי שתהיה קשורה אליו ויראה גם את היופי הפנימי שלך. שם יש מקום לחיבור בין היופי הפנימי ליופי החיצוני. בנוגע להלכה הפרטית של כיסוי הזרוע או כיסוי הכתף וכו' - אין לדבר סוף. מישהו שיש בו רגישות וכוח דמיון מפותח יכול לראות אצבע קטנה של אישה וכבר לדמיין את יפיה ונמצא שיש בעולם מבט על היופי החיצוני ללא הרובד הפנימי יותר. לאדם כזה גם אולי לבוש כפי שנוהגות נשים ולובשות "שאלים" אולי לא מספיק. מצד שני יכול לבוא מישהו ולומר אני גם לאישה חשופה בכתפיה לא מעורר בי משיכה. יש דעות שונות בין הבריות מה מעורר מעיד על יופי. באו חכמים וקבעו שלא לגלות את הזרוע ולא הסתפקו בלא לגלות את הכתף. ב"ה שאנו לא צריכים להכריע בנושא זה. יתכן שזה שאת מרגישה שמעל המרפק לא מעורר דמיון של יופי זה נובע מכך שכבר אנו כל כך רגילים לגילוי ולא לכיסוי כך שאיבדנו את חוש היופי. הצניעות לא נועדה רק להתמודד עם החוויות שבהווה. הצניעות באה לחנך אותנו ולהרגיל אותנו להיות אנשים עדיני נפש שדווקא מדמיינים את היופי גם במעט גילוי. כל טוב