שלום לרב, אני בתסביך של אמונה עם עצמי. אם אלוקים הוא טוב ("האל הטוב"), והוא לא אל נקמן ורצחן, והוא כל יכול, אז למה הייתה שואה? (כמובן עוד דברים אחרים, אבל זה כמובן המרכזי) אפשר לומר שאלוקים כל יכול והוא רצה שתהיה שואה כדי לגרום להקמת המדינה וכו... אבל אם זה האלוקים שלי, שרוצח שישה מיליון יהודים, אז עזבו אותי מהיהדות, אני לא רוצה להיות עבד של ה אם הוא כזה. נשארתי אם האפשרות שה לא כל יכול, וכמו שהרבי מפיאסצנה אמר (אם אני זוכר נכון), שה בכה בשואה אבל הוא לא יכל להתערב. זאת אומרת שהכח של ה מוגבל בעולם ויש בחירה חופשית, אבל אם זה ככה איפה הגבול נמדד, על מה אפשר להתפלל ועל מה זה מיותר כי ה יכול אבל לא כל יכול, אני יכול להתפלל להחלמה של סבא שלי אם יש לו מחלה סופנית שלפי הרפואה זה לא הגיוני להבריא ממנה? אני יכול להתפלל על זה שX ינצחו במשחק כדורגל? אני יכול להתפלל שאני יספיק את האוטובוס? או שזה דברים שה משאיר לטבע לדאוג להם? וכמובן גם להפך, אם פספסתי את האוטובוס זה נובע מחוסר אחריות או שככה ה רצה שיקרה? תודה רבה לרב

שלום רב לשואל היקר, השאלה שהעלית היא שאלה רחבה ועמוקה מאוד, שנוגעת ביסודות הגדולים ביותר של האמונה: הנהגת ה', הבחירה החופשית, משמעות הייסורים והשגחת ה' על העולם. כמובן שאין אפשרות להקיף במסגרת קצרה זו את כל הסוגיות וההיבטים הרבים שיש בנושא, ובוודאי שדברים אלו דורשים לימוד מעמיק ועיון רחב בדברי רבותינו לאורך הדורות. אכתוב כאן רק כמה נקודות קצרות של הסתכלות באמונה, שיכולות לפתוח פתח להתבוננות נוספת, אך ודאי שאין זה תחליף ללימוד מעמיק של נושאים חשובים אלו ועיון בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים. היסוד הראשון שעלינו לדעת הוא שהקב"ה הוא הטוב המוחלט, וכל מהותו היא להיטיב לבריותיו, וכמן שכתבו רבותינו המקובלים, האריז"ל, הרמח"ל, בעל התניא ועוד כי "טבע הטוב להיטיב". כאשר אנו רואים בעולם מציאות של רוע וסבל, אין זה מפני שיש ח"ו רע ברצון ה', אלא מפני שהעולם נברא עם בחירה חופשית ועם הנהגה שאינה תמיד גלויה לעינינו. חז"ל לימדו אותנו ש"אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון" (שבת נה.), כלומר שאין בעולם מקריות, אלא הכול נעשה בחשבון עמוק של השגחת ה', אף שאין לנו תמיד יכולת להבין את החשבונות. כתוב בזוה"ק כי "אין מחשבה תפיסא ביה כלל", כלומר אין לנו תפיסה בו יתברך ואף באור באלוקי האין סופי הנמשך ממנו כביכול ומחיה ומהווה את הכל. כבר אמר הנביא: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" (ישעיה נ"ה, ח'). השכל האנושי מוגבל, ואיננו יכולים למדוד את הנהגת הבורא לפי ההבנה המצומצמת שלנו. גם ביחס לשואה הנוראה, אין לנו אפשרות להסביר חשבונות שמים. אנו עומדים ביראה מול קדושי השואה, יהודים רבים שנרצחו על קידוש ה', ובהם אנשים גדולים וצדיקים. אין לנו השגה ברורה מדוע וכיצד הנהיג הקב"ה את הדברים, אך אנו מאמינים שגם בתוך הסבל הנורא הייתה הנהגה אלוקית עמוקה, ותיקון גדול לעולם שאיננו מסוגלים לעמוד על עומקו. רבותינו ז"ל לימדו אותנו שיש עומק לנשמת האדם, ושיש לאדם תפקיד ותיקון בעולם הזה (עיין רמח"ל, דרך ה', חלק ב'). ישנם חשבונות שמים שאינם גלויים לעינינו, ולכן גם במקרים קשים שאנו פוגשים בחיים, מדוע תינוק נפטר? מדוע אדם נהרג בתאונה? איננו יודעים את כל התשובות, אך מאמינים ובטוחים שהקב"ה מנהיג את עולמו בצדק וברחמים. על כך אמרו חז"ל: "אין לנו עסק בנסתרות" ו"בהדי כבשי דרחמנא למה לך" (ברכות י.). כלומר אין לנו יכולת לחקור ולהשיג את סודות הבורא. אבל דבר אחד אנו יודעים בבירור: הקב"ה אוהב אותנו ואינו חפץ ברעתנו. "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" (תהלים קמ"ה, יז). גם כאשר איננו מבינים את הדרך, אנו מאמינים שהכול מונהג לטובה, וכדברי חז"ל: "כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס:). עם זאת צריך לדעת שהמעמיק בפנימיות התורה הקדושה בהדרכה נכונה, זוכה להבין במעט את הנהגת ה' המופלאה (הנמשכת ממנו אל כפי שכתבנו אין לנו תפיסה בו) בעולם הזה ובעולמות העליונים, ובספר נפש החיים הוא מעורר על כך שאדם יתבע על כך שלא למד את דרכי הנהגת ה' בעולמו. לגבי שאלת התפילה, אנו מתפללים על הכול. התפילה אינה רק ניסיון לשנות את המציאות, אלא היא הקשר שלנו עם הקב"ה וההכרה שכל המציאות בידיו. האדם צריך לעשות את ההשתדלות המוטלת עליו, אך לדעת שההצלחה והישועה מגיעות מאת ה'. לכן גם בדברים פשוטים בחיים, כגון אדם שפספס אוטובוס, יש מקום לשני הצדדים: מצד אחד עליו לבדוק את אחריותו ואת מעשיו, ומצד שני להאמין שגם הפרטים הקטנים אינם מחוץ להשגחת ה'. אין סתירה בין אחריות האדם לבין אמונה בהשגחה. האמונה אינה אומרת שאין שאלות. גם גדולי ישראל לאורך הדורות התמודדו עם שאלות קשות. והספר החשוב מסילת ישרים מתחיל במילים: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וּלְמַה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". כלומר האדם צריך לברר לעצמו ולשאול שאלות נכונות, שיובילו אותו להיות עובד ה' אמיתי. אבל בתוך כל השאלות נשאר היסוד הגדול: הקב"ה טוב, אוהב את עמו, ומוביל את העולם אל התכלית הטובה שלו, גם אם הדרך עוברת לעיתים במקומות שאיננו מסוגלים להבין. ברכה והצלחה,