ישיבה שאל את הרב
שאל את הרב
- משפחה, ציבור וחברה
- דיני ממונות וצדקה
- השבת אבידה
מצאתי כסף בבניין ללא סימנים, אני חייב בהשבת אבידה?
שאלה
מצאתי 50 שקל בבניין שלי בלי סימנים
האם אני חייבת בהשבת אבידה?
תשובה
שלום וברכה,
הכסף שלך.
מקורות והרחבה:
ראה בשולחן ערוך (חו"מ רסב ו) שהמוצא מעות הרי אלו שלו. והטעם משום שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ומתייאש מיד מהכסף כפי שכתב שם הסמ"ע (ס"ק יג).
האם כיום אדם ממשמש בכיסו בכל שעה?
דעת הגרי"ש אלישיב שכיום אין דרך אנשים למשמש בכיסם בכל שעה, וממילא המוצא מעות אולי מצא אותם לפני ייאוש ובאיסורא אתי לידיה, ורק בכסף גדול המוצא זוכה (השבת אבדה כהלכה עמ' סד).
ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' כג) לא חילק בין זמננו לזמנם וז"ל: "ובאחד שמצא אבדה בבית הכנסת ובבית המדרש, והוא דבר שאין בו סימן, זכה המוצא... והאסימון (טאקן) יש לו דין כסף ותלינן שידע ונתייאש. ולא מצינו חילוק בכסף בין מעט ובין הרבה".
דעת החזון איש שהדין לא השתנה
אך דעת החזון איש שגם כיום שאין אנשים ממשמשים כל שעה בכיס הדין לא השתנה. וכך כתב הגרח"ק בקונטרס הזכרונות (נ כט): בזמן הזה גם כן שייך אדם עשוי למשמש בכיסו, אחרי שחכמים התירוהו".
וביאר הגר"ח קניבסקי (ראה שם 'הן זכרונן' הע' 56) שהוא משום שהדין שקבעו חז,ל אינו משתנה, והוא כעין הפקר בית דין הפקר, ע"ש.
דעת הג"ר אשר וייס שגם כיום אנשים המאבדים כסף מאבדים זיקה לכסף
והג"ר אשר וייס שליט"א כתב סיבה אחרת מדוע היום אין מניעה לזכות בכסף האבוד, וז"ל:
הנה אמרו חכמים דהמוצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו משום דדרכו של אדם למשמש בכיסו בכל שעה ומסתמא פשפש ומצא שאבד מעותיו ונתייאש. אמנם בזמנינו אין אנשים רגילים לדעת כלל כמה מטבעות יש להם בכיסם ואף שדרכם למשמש בכיסם בכל שעה מ"מ אין הם יודעים כמה כסף יש בכיסם וממילא לא ידעו אם איבדו או לא, ולכאורה נפל בבירא הנחה זו והו"ל לאסור מעות שברה"ר דילמא באיסורא אתא לידיה ולא מהני יאוש בעלים. אך באמת נראה בעומק הדברים דדוקא משום דאין דרך אדם לדעת כמה כסף יש בכיסו לעולם הו"ל כיאוש מדעת ולא צריך כלל להא דדרכו למשמש בכיסו בכל שעה, ויסוד הדבר, לפי מה שביארתי במק"א (עיין מנחת אשר לב"ק סי' מ') ביסוד דין יאוש דכל גדר הבעלות מושתת על שני יסודות, א' השליטה ב' הרצון, וכאשר נאבד ממונו של אדם ואינו בשליטתו ואף אמר 'וי לחסרון כיס' והוציאו מדעתו, שוב אין זיקה וקשר של האדם לממונו וממילא יצא מרשותו.אמנם ביאוש שלא מדעת נחלקו אביי ורבא, אם עצם המצב שבו עתיד האדם להתייאש כאשר יוודע לו אבידת ממונו נחשב כניתוק הזיקה או שמא כל עוד אינו יודע שממונו אבד וחושב הוא שהממון ברשותו עדיין לא ניתק הזיקה בינו ובין ממונו, זה כל תורת היאוש על רגל אחת, עי"ש ודו"ק בעומקן של דברים ובפשטותם. ונראה לפי"ז דאין ריעותא דיאוש שלא מדעת אלא בדבר הידוע לבעלים שהוא ברשותו ולא ידע שנאבד ממנו, ועדיין דעתו עליו כמקדם, אבל במטבעות שבכיס שלא ידע כלל כמה יש בכיסו משעה שנאבד ממנו אף שאינו יודע שנאבד מ"מ אין דעתו עליו כי מעולם לא היה דעתו עליו באופן מסוים, לעולם הו"ל כיאוש גמור שהרי אין כאן זיקה בינו ובין אבידתו, ודו"ק בזה."
אך עיין שם שלא היה פשוט לא סברא זו, שלכאורה לנתיבות אין זה נכון, ולכאורה נראה מהריטב"א לא כך, ע"ש.
למעשה אין דרך להחזיר כסף אבוד ואפשר לקחת
הרב צבי פרבשטיין שליט"א אמר לי שאף שכיום אין אדם ממשמש בכיסו בכל שעה, בכל מקרה המוצא כסף יכול לקחת לעצמו, כי אין סימנים, והבעלים לא יצליחו להוכיח שהכסף שלהם.
ועי' מה שכתבתי כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/148057
ניווט מהיר















