ירמיהו פרק מח | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ספר ירמיהו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

3 דק' קריאה

(א) למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה: (ב) אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב: (ג) קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול: (ד) נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה (צעיריה): (ה) כי מעלה הלחות (הלחית) בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו: (ו) נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר: (ז) כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש (כמוש) בגולה כהניו ושריו יחד (יחדו): (ח) ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה: (ט) תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן: (י) ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם: (יא) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר: (יב) לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו: (יג) ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם: (יד) איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה: (טו) שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך יהוה צבאות שמו: (טז) קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד: (יז) נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה: (יח) רדי מכבוד ישבי (ושבי) בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך: (יט) אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה: (כ) הביש מואב כי חתה הילילי (הילילו) וזעקי (וזעקו) הגידו בארנון כי שדד מואב: (כא) ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת (מיפעת): (כב) ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים: (כג) ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון: (כד) ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות: (כה) נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה: (כו) השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא: (כז) ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה (נמצא) כי מדי דבריך בו תתנודד: (כח) עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת: (כט) שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו: (ל) אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו: (לא) על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה: (לב) מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל: (לג) ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד: (לד) מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו: (לה) והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו: (לו) על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו: (לז) כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק: (לח) על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם יהוה: (לט) איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו: (מ) כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב: (מא) נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה: (מב) ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל: (מג) פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם יהוה: (מד) הניס (הנס) מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה: (מה) בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון: (מו) אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה: (מז) ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב:

ספר ירמיהו