הושע פרק ז

(א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ: (ב) ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו: (ג) ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים: (ד) כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו: (ה) יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים: (ו) כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה: (ז) כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי: (ח) אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה: (ט) אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע: (י) וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת: (יא) ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו: (יב) כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם: (יג) אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים: (יד) ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי: (טו) ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע: (טז) ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים: