(א) משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך: (ב) זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו: (ג) הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש: (ד) שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות: (ה) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות: (ו) ועת (ועתה) פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלמון: (ז) שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך: (ח) אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ: (ט) אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה: (י) עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח: (יא) למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה: (יב) ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ: (יג) אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים: (יד) אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים: (טו) אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן: (טז) לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש: (יז) אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם: (יח) זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך: (יט) אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח: (כ) הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס: (כא) אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך: (כב) קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום: (כג) אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד: