איוב פרק לט

(א) הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר: (ב) תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה: (ג) תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה: (ד) יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו: (ה) מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח: (ו) אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה: (ז) ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע: (ח) יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש: (ט) היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך: (י) התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך: (יא) התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך: (יב) התאמין בו כי ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף: (יג) כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה: (יד) כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם: (טו) ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה: (טז) הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד: (יז) כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה: (יח) כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו: (יט) התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה: (כ) התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה: (כא) יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק: (כב) ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב: (כג) עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון: (כד) ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר: (כה) בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה: (כו) המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן: (כז) אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו: (כח) סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה: (כט) משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו: (ל) ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא: