(א) ויען איוב ויאמר: (ב) עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים: (ג) זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי: (ד) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי: (ה) אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי: (ו) דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף: (ז) הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט: (ח) ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים: (ט) כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי: (י) יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי: (יא) ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו: (יב) יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי: (יג) אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני: (יד) חדלו קרובי ומידעי שכחוני: (טו) גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם: (טז) לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו: (יז) רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני: (יח) גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי: (יט) תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי: (כ) בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני: (כא) חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי: (כב) למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו: (כג) מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו: (כד) בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון: (כה) ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום: (כו) ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה: (כז) אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי: (כח) כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי: (כט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון):
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך ספר איוב
