^ 1 השווה לשון זו למקורות דלהלן, שבהם נאמר "חמה בתקופתה", "לבנה בגבורתה", וכד'.
^ 2 התוספתא שם מפרטת מאכלים שצריך להיזהר בהם מחרקים ומאכלים שאין צריך לחשוש בהם, ור' יהודה מתנגד לסינון של היין מחשש ליבחושים, וכורך זאת יחד עם המברך על החמה. (ב"תוספתא כפשוטה" בשני המקומות מסביר שדרכם של המינים היתה לברך על החמה ולסנן את היין. אך גם אם כן הוא, עולה שההתנגדות של ר' יהודה אינה מחמת שעצם ההנהגה הזו יש בה חשש ע"ז, אלא משום שזו חומרא יתרה, שדומה לחומרות שהיו נוהגות אצל כתות שפרשו מן היהדות).
^ 3 "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם" (איוב ל"ז, כא).
^ 4 כמה מן המפרשים הסבירו, שדברי ר' חונה מוסבים רק על "רקיע בטיהרו", וכעין דברי הבבלי (עיין להלן הערה 9), שמחלק בין "רקיע בטהרתו" ובין "חמה בתקופתה". אולם יש כמה סיבות שלא לפרש כך:
א. לפי זה, אין בירושלמי ביאור ל"חמה בתקופתה" ו"לבנה בתקופתה".
ב. הר"ח והערוך פירשו את דברי רבי חונה כמוסבים על "חמה בתקופתה".
ג. אין זה רק פירוש של הר"ח והערוך, אלא כך הכרחי לפי גרסתם בירושלמי - בציטוט שהם מביאים לא מופיע כלל בברייתא "רקיע בטיהרו", ואם כן בהכרח דברי ר' חונה מפרשים את "חמה בתקופתה". וכן בכמה מקורות מקבילים (ויקרא רבה בחלק מהנוסחאות, ילקוט שמעוני) מופיעה הברייתא ללא "רקיע בטיהרו", ועליה מובאים דברי ר' חונה, כך שהכרחי לפרש שדברי ר' חונה מפרשים את הרישא.
^ 5 נראה שכאן די בשלושה ימים, משום שבאופן רגיל הרקיע וגרמי השמים נראים בכל יום, ולכן הסתרתם לשלושה ימים מהווה אירוע חריג, וכבר מרגישים את החידוש שבדבר.
^ 6 בשנה האסטרונומית יש ארבעה ימים שמסמנים מעבר: היום הארוך ביותר, היום הקצר ביותר, ושני ימי השוויון שבהם היום והלילה שווים. בין הנקודות הללו מתחלקת השנה לארבע "תקופות": תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי ותקופת טבת.
^ 7 כאשר מחלקים ¼365 לשבועות - יש שארית של יום ורבע. ממילא כל שנה מתחילה בהפרש של יום ורבע לאחר השנה הקודמת, ולאחר ארבע שנים ההפרש מצטבר לחמישה ימים שלמים.
^ 8 כך לפי הלוח הלועזי הישן (היוליאני). בלוח הלועזי המקובל כיום (הגריגוריאני), בכל מאה או מאתיים שנה חל תיקון של יום אחד, ואז ברכת החמה עוברת ליום הבא בתאריך הלועזי.
^ 9 הבדל זה שבין הבבלי לירושלמי קיים גם ביחס ל"רקיע בטיהרו". כאמור, הירושלמי מגדיר זאת כאשר היו שלושה ימים מעוננים שבהם לא נראה הרקיע, ואילו הבבלי (ברכות נ"ט א) מפרש זאת כמקרה בו היה מטר כל הלילה ובבוקר הרוח פיזרה את העננים ונגלה הרקיע. אין כאן התחדשות בתודעת האדם, שהרי בלילה ממילא אין רואים את הרקיע; אלא זה מצב שבו רואים את הרקיע בצורתו הטהורה והנקייה ביותר, לאחר שהאוויר התנקה כל הלילה על ידי הגשם. דהיינו, שגם בזה הבבלי מחפש הגדרה אובייקטיבית של החידוש, ואילו הירושלמי מחפש חידוש בדעת האדם. אך אין זו מחלוקת כללית בין התלמודים - האם מברכים את ברכות הראייה דוקא על התחדשות כזו או כזו, שהרי גם הבבלי מסכים במקרים רבים שמברכים על התחדשות סובייקטיבית, וכגון הרואה את הים אחת לשלושים יום.
^ 10 כך כותב למשל רעק"א בגליון הש"ס על הדף שם. עוד יש לשים לב, שחלק מן הראשונים (כגון הרי"ף ועוד), הביאו רק את הברייתא, ולא ציטטו את דברי אביי שבהמשך, ומשמע שלא גרסו זאת. וגם בין הפוסקים שפסקו את הפירוש שמברכים אחת ל-28 שנה, יש שנראה בדבריהם שאין זו גירסה בגמרא, אלא פירוש עצמאי (עיין למשל ברבנו ירוחם, ועוד). לעומת זאת, ברש"י ברור שגרס את דברי אביי.
^ 11 כאן הובא מפירוש רבנו בחיי על התורה, בראשית א' יד.
^ 12 יש אולי סיוע לפירוש זה מגירסאות שונות בברייתא זו לגבי הלבנה: "לבנה בגבורתה" או "לבנה בכדורה" - קל לפרש לשונות אלה, שהכוונה ללבנה בשעת מילואה. (כמובן אין הכוונה לברכת הלבנה שאנו נוהגים בה, שהיא בתחילת החודש, אלא לברכת "עושה מעשה בראשית"). ולפי זה, במקביל, גם על החמה מברכים בשעת שיא עוצמתה.
^ 13 בעקבות פרשנות זו ל"חמה בתקופתה" ממשיך הרמב"ם ומסביר באופן מקביל גם את "לבנה בגבורתה, כוכבים במסילותם, מזלות כסדרן" - כאשר הם מגיעים לנקודת ראשית המסלול שלהם, כל אחד לפי עניינו.
^ 14 רש"י, אבודרהם, רבנו יונה, רא"ש, רבנו ירוחם, מהרי"ל, סמ"ג, סמ"ק, ועוד.
^ 15 עיין למשל בהגהות רעק"א לשו"ע רכ"ט ב.
^ 16 כך על פי המניין הקדום, המונה כ"כוכבי לכת" את שבעת גרמי השמים שתנועתם ניכרת לעין: חמה, כוכב, נוגה, לבנה, מאדים, צדק ושבתאי. (מניין זה כולל את החמה והלבנה, שאינם מוגדרים ככוכבי לכת באסטרונומיה המודרנית, אך אינו כולל את הארץ, וכמובן לא את כוכבי הלכת שנצפים רק בטלסקופ.)
^ 17 עיין למשל בהל' עבודה זרה י"א, ח, טז.
^ 18 עיין בבבלי ברכות נ"ח ב, ועוד.
^ 19 כפי שעולה מדברי הרמב"ם שם (י', ו - ז), גם תקופת רב אדא אינה מדוייקת לגמרי, אך היא קרובה יותר לשיעור המדוייק.
^ 20 כאמור בהערה הקודמת, גם תקופת רב אדא אינה מתאימה לחשבון האסטרונומי המדוייק, אך עדיין יש פער של מספר ימים בין החשבונות השונים.
^ 21 יש לשים לב שעצם קיומו של חג ראש השנה בא' בתשרי אינו ראיה לכך שבתשרי נברא העולם, שהרי לא כתוב בתורה שראש השנה הוא יום בריאת העולם. לפי ר' אליעזר הדבר כמובן מוסיף משמעות לעניינו של ראש השנה, אך אין הכרח לתפוש כך את מהותו של היום. ואכן, בראיות שמביא ר' אליעזר להוכיח את שיטתו, אינו מזכיר ראיה כזו, מקיומו של חג ראש השנה.
^ 22 כאשר מחלקים 5769 ל-28 נותרת שארית של 1. כמה הסברים נאמרו לכך, והמסתבר שבהם הוא שבמניין השנים נספרת גם "שנת תוהו". נסביר זאת על ידי השוואה לדעה היותר מפורסמת, שבתשרי נברא העולם. על פי דעה זו, העולם נברא בכ"ה באלול, וביום הששי נברא האדם, ואז חל ראש השנה. דהיינו, שימי הבריאה הראשונים שייכים לסוף השנה שעברה, שנה שבפועל התקיימה רק ימים בודדים. אולם שנה זו נספרת גם היא למניין שנות העולם, ולכן יש יתרון של שנה אחת במספר השנים. וכך הוא גם לענייננו, כאשר מחשבים את השנים מניסן - ימי הבריאה היו בסוף אדר, והם נספרים כשנה שלמה למרות שהיו רק ימים בודדים.
^ 23 בעניין זה עיינו במאמרו של הרב יעקב מדן במגדים י"ד, הסוקר בהרחבה את הדעות השונות.
^ 24 ואף מקורות האנרגיה - כאשר הומצא התהליך של הפקת אנרגיה גרעינית, כתב אלברט איינשטיין, שזו הפעם הראשונה שבה האדם מפיק אנרגיה שמקורה אינו בשמש...
^ 25 אמנם יש בכל בוקר את ברכת "יוצר אור", אולם ברכה זו אינה על בריאת השמש אלא על חילופי היום והלילה. ראיה לדבר - הרי גם מי שאינו רואה את השמש מברך ברכה זו, והוותיקין אף מברכים אותה לפני הזריחה.
^ 26 אמנם עיין שם בהמשך, שמביא גם אפשרות נוספת.