ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות חנוכה
- הלכות חנוכה - הרב אליהו
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
קודם ההדלקה יאמר לשם יחוד כמובא בסידור, ואין די באמירת "הנרות הללו" להפטר מאמירת "לשם יחוד", שהרי מה שאומרים "הנרות הללו" הוא אחרי ההדלקה. ולא רק לפי הקבלה יש צורך באמירת לשם יחוד קודם מצווה אלא גם לפי הפשט, שהרי מצות צריכות כונה וכאשר אומר בפיו את כונת המצווה, קודם עשיתה הרי הוא מכוון באמירתו לקיום המצווה (עיין בדברי החיד"א ב"שמחת הרגל" על שבועת, לימוד ב' במה שכתב על דברי הנודע ביהודה יורה דעה צ"ג, ועיין ר"פ ח"א סי' א' ביאור ה"לשם יחוד". ועיין שולחן ערוך סימן ס, שמצות צריכות כונה).
סדר הברכות
ב.
הלכות חנוכה - הרב אליהו (10)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
2 - מיקום החנוכיה והנרות
3 - דיני הדלקת הנרות וסדר הברכות
4 - דיני הנרות לאחר ההדלקה
טען עוד
ג.
כשמברך "להדליק נר חנוכה" מלבד פשט הברכה, יכוון גם להדליק את התלהבות לבו בגודל הנס וישועת ה' (עיין רמב"ם הלכות חנוכה פ"ד הלכה י"ב)
ד.
כשמברך "שעשה ניסים" יכוון מלבד נס פך השמן שהוא עיקר הנס, גם לנס המלחמה (פר"ח, מאירי שבת וכן אמר האדמו"ר השביעי של חב"ד זצ"ל).
ה.
הַבֵּן אִישׁ חַי הֵבִיא סִימָן נָאֶה לְסֵדֶר הַבְּרָכוֹת עַל-פִּי הַפָּסוּק: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף (לְהַדְלִיק) וְשִׂים אוֹתוֹ עַל נֵס (שֶׁעָשָׂה נִסִּים) וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אוֹתוֹ וָחָי" (שֶׁהֶחֱיָנוּ).
ו.
מִלֵּיל שֵׁנִי וְאֵילָךְ, יְבָרֵךְ רַק שְׁתֵּי בְּרָכוֹת: "לְהַדְלִיק" וְ"שֶׁעָשָׂה נִסִּים". אִם לֹא בֵּרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי, אוֹ בִּשְׁאַר הַלֵּילוֹת כְּשֶׁיִּזְכֹּר (תרע"ו א').
ז.
אִם הִדְלִיקָה אִשְׁתּוֹ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וְהִתְכַּוְּנָה לְהוֹצִיא אֶת בַּעֲלָהּ יְדֵי חוֹבָה וּבֵרְכָה "שֶׁהֶחֱיָנוּ", כְּשֶׁמַּדְלִיק הוּא עַצְמוֹ בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ", אַף שֶׁהוּא עַצְמוֹ עֲדַיִן לֹא בֵּרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" עַל הַנֵּרוֹת בְּשָׁנָה זוֹ (עיין משנה ברורה תרעו סעיף קטן ז).
ח.
מי שבלילה הראשון היה במקום בו נפטר לגמרי מההדלקה כגון במטוס, יכול לברך שהחיינו בלילה השני, אף על פי שאשתו הדליקה וברכה בלילה הראשון (אחרונים).
ט.
מִצְוַת הַדְלָקַת נֵרוֹת הִיא "אִישׁ וּבֵיתוֹ" - דְּהַיְנוּ אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. לָכֵן הָאִשָׁה אֵינָהּ מַדְלִיקָה נֵר בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא יוֹצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּהַדְלָקַת הַנֵּר שֶׁל הַבַּעַל. עַל כֵּן טוֹב שֶׁיַּעַמְדוּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו לְיָדוֹ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה וּבִשְׁעַת הַדְלָקַת כָּל הַנֵּרוֹת (בן איש חי וישב א').
י.
מי שעד היום השמיני לא ברך וגם אין לו נרות שיכול להדליק או לראות ולברך עליהם "שהחיינו" - יברך "שעשה ניסים" ו"שהחיינו" בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו (עיין מאירי, שעה"צ תרע"ו ג', כף החיים י"ד, וראה גם בבירור הלכה תרצ"ב לענין פורים)
דין הרואה את הנרות ולא הדליק
יא.
דִּין מְיֻחָד יֵשׁ בַּחנוכה, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא הִדְלִיק, וְאֵינוֹ עָתִיד לְהַדְלִיק בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, וְאֵין מַדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ - מְבָרֵךְ כְּשֶׁרוֹאֶה נֵרוֹת חנוכה. אָמְנָם לֹא יְבָרֵךְ "לְהַדְלִיק" כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַדְלִיק, אֶלָּא רַק "שֶׁעָשָׂה נִסִּים". וּבַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן יְבָרֵךְ גַּם "שֶׁהֶחֱיָנוּ" (שולחן ערוך תרע"ו ג' - ועיין כף החיים סעיף קטן י"ד משם פר"ח דלא כסברת המאירי, ועיין משנה-ברורה שם סעיף קטן ג' בשעה"צ).
יב.
הָרוֹאֶה נֵרוֹת בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי לֹא יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" אַף אִם לֹא בֵּרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן. ויש אומרים שיכול לברך כמו שאם לא ברך בעצמו בהדלקה של יום ראשון "שהחינו" שמברך בלילה השני (עיין למשנה ברורה תרעו סעיף קטן ב כף החיים סעיף קטן טז יז משם שו"ת הרש"ל סימן פה)
יג.
הַאִם יָכוֹל אָדָם לְכַוֵּן לֹא לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּהַדְלָקַת אִשְׁתּוֹ אוֹ אָבִיו? הַבֵּית יוֹסֵף סוֹבֵר שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לִנְהֹג כָּךְ וְהָרָמָ"א מַתִּיר. לָכֵן, הָאַשְׁכְּנַזִּים יְכוֹלִים לְכַוֵּן לֹא לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בַּהַדְלָקָה שֶׁמַּדְלִיקִים בַּבַּיִת וּלְבָרֵךְ עַל הָרְאִיָּה, וְהַסְּפָרַדִּים אֵינָם יְכוֹלִים. (מִכָּל מָקוֹם כָּתְבוּ הָאַחֲרוֹנִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה מַחֲלֹקֶת - עָדִיף שֶׁיִּשְׁמַע אֶת הַבְּרָכוֹת מֵאָדָם אַחֵר וְלֹא יְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ).
יד.
חַיָּל שֶׁלֹּא הִדְלִיק וְאֵין מִי שֶׁמַּדְלִיק עָלָיו וְגַם אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַדְלִיק בְּאוֹתוֹ לַּיְלָה כְּגוֹן שֶׁהוּא בִּשְׁמִירָה, וְרוֹאֶה נֵרוֹת חנוכה בְּמִשְׁקֶפֶת - יְבָרֵךְ עַל הָרְאִיָּה, כְּדִלְעֵיל.
טו.
שָׁאֲלוּ הַתּוֹסָפוֹת (סֻכָּה מ"ו) מַדּוּעַ דַּוְקָא בְּרוֹאֶה נֵר חנוכה מְבָרֵךְ, וְלֹא מָצִינוּ הֲלָכָה זוֹ לְגַבֵּי שְׁאָר מִצְווֹת כְּגוֹן הָרוֹאֶה סֻכָּה, הָרוֹאֶה לוּלָב...? וְתֵרְצוּ "מִשּׁוּם חֲבִיבוּת הַנֵּס". זוֹ הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל "כִּי נֵר מצווה וְתוֹרָה אוֹר".
הַנֻּסָּח הַמְּדֻיָּק שֶׁל הַבְּרָכוֹת
טז.
יֵשׁ סְפָרִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם "לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חנוכה". אֲבָל הַפְּרִי חָדָשׁ אוֹמֵר שֶׁעַל פִּי הַפְּשָׁט עִקַּר הַנֻּסְחָה הוּא "לְהַדְלִיק נֵר חנוכה" וְהַבֵּן אִישׁ חַי אוֹמֵר שֶׁלְּפִי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ וְהַמְּקֻבָּלִים צָרִיךְ לְבָרֵךְ "לְהַדְלִיק נֵר חנוכה" (כְּדֵי לִרְמֹז לר"ת נַחַ"ל, רְאֵה בן איש חי וַיֵּשֶׁב ב') וְיֵשׁ מְבָרְכִים "לְהַדְלִיק נֵר שֶׁלְחנוכה" (משנה ברורה תרע"ו סעיף קטן א', וכן בשו"ת מהרש"ל סי' פ"ה ועוד). וּבְכָל צוּרָה שֶׁבֵּרֵךְ - יָצָא יְדֵי חוֹבָה. (ובעניין מה שמברך "להדליק" ולא "על הדלקת" עיין פסחים ז'-ח', ירושלמי פ"ג הלכ' ד', ב"י תרע"ו משם שבירור הלכה ובאורך בשולחן לחם הפנים סי' תרע"ו, ר"ן פסחים על דף ד' מהספר דף ד' מהספר ד"ה: "ומיהו", רא"ש, רמב"ם הלכות ברכות פי"א הלכה י"א-י"ג ובהשגת הראב"ד, ובדברי המקובלים ש"להדליק נר חנוכה" ר"ת נח"ל שם קדוש, ועיין לר"ן דף ט' בספר בד"ה הלכות שהוא כעין הסברו של הראב"ד, ועיין רמב"ן חי' שבת דף כ"ב, ב' ולענין דעבד ודאי שיוצא ידי חובה גם אם אמר "על הדלקת נר חנוכה")
יז.
נֻסַּח בִּרְכַּת "שֶׁעָשָׂה נִסִּים" הוּא "שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה" וְלֹא "וּבַזְּמַן". (כף החיים שָׁם אוֹת ה', ומשנה ברורה שם) "בַּיָּמִים הָהֵם" - הַיְנוּ בִּימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים עָשָׂה ה' נֵס וְהִצִּילָנוּ מִמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה. "בַּזְּמַן הַזֶּה" - כְּלוֹמַר בְּכ"ה לְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו. (ועיין שלמי חגיגה הלכ' חנוכה שהביא מהלבוש שיש לומר "ובזמן" "פי' שעשה לאבותינו בעבר ועושה עמנו בהוה, ניסים ונפלאות).
יח.
הַנִּקּוּד שֶׁל בַּזְּמַן: ב בְּפַתָּח וְ-ז בִּשְׁוָא נָח = "בַּזְּמַן".
יט.
נֻסַּח בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" הוּא "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה" הַ-ל בְּפַתָּח וְהַ-ז בִּשְׁוָא נָח = "לַזְּמַן". (הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (שָׁם) אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ "לִזְמַן הַזֶּה", הַ-ל בְּחִירִיק. והכף החיים וְהָרַב פַּלַּאגִ'י אוֹמְרִים הַ-ל בְּפַתָּח. לִכְאוֹרָה הָאַשְׁכְּנַזִּים צְרִיכִים לְבָרֵךְ כהמשנה ברורה, אַךְ לֹא נָהֲגוּ כָּךְ, כֵיוָן שֶׁמִּבְּחִינָה דִּקְדּוּקִית נָכוֹן לוֹמַר "לַזְּמַן הַזֶּה" בְּפַתָּח. כָּךְ נָהֲגוּ בְּרֹב קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. (וכן נמצא בסידורים אשכנזים ישנים).
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ
כ.
אַחַר שֶׁהִדְלִיק נֵר אֶחָד לְפָחוֹת, יֹאמַר: "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֲנַחְנוּ מַדְלִיקִים". וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לוֹמַר "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ" רַק אַחַר שֶׁסִּיֵּם לְהַדְלִיק אֶת כָּל הַנֵּרוֹת (משנה ברורה תרע"ו סעיף קטן ח' - ועיין מסכת סופרים פרק כ' הלכ' ו' ובמה שכתב החיד"א "בכסא רחמים" שם ובשולחן ערוך תרע"ו א-ד).
כא.
טוֹב לוֹמַר "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ" בַּנֻּסָּח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ל"ו תֵּבוֹת מִלְּבַד שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ", כְּמִנְיַן הַנֵּרוֹת שֶׁל כָּל שְׁמוֹנַת הַיָּמִים (בְּלִי הַשַּׁמָּשׁ בן איש חי וישב א רש"ל בתשובה פה).
כב.
שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת "הַנֵּרֹת הַלָּלוּ", שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, רוֹמְזוֹת לִשְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁל חנוכה (כִּי 'הַנֵּרוֹת' כָּתוּב חָסֵר ו' כְּמוֹ שֶּׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ).
כג.
טוֹב לוֹמַר אַחֲרֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת" וּפָסוּק "וִיהִי נֹעַם". וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבַע פְּעָמִים פָּסוּק "וְיְהִי נֹעַם" וּמִזְמוֹר "יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר" כֻּלּוֹ, סְגֻלָּה לִשְׁמִירָה (בן איש חי וישב כ"ג) ונהגו לשיר אחר כך "מעוז צור".
אִם שָׁכַח לְבָרֵךְ
כד.
מִי שֶׁשָׁכַח לְבָרֵךְ לִפְנֵי הַהַדְלָקָה, אִם עֲדַיִן לֹא גָּמַר לְהַדְלִיק אֶת כָּל הַנֵּרוֹת - יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת וְיַדְלִיק אֶת הַנִּשְׁאָרִים. (בן איש חי וישב אות י', ערוך השולחן ועיין פר"ח סוף סי' תרע"ב).
כה.
מִי שֶׁשָׁכַח לְבָרֵךְ, וְנִזְכַּר רַק לְאַחַר שֶׁגָּמַר לְהַדְלִיק אֶת כָּל הַנֵּרוֹת, לֹא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת "לְהַדְלִיק", אֲף שֶׁעֲדַיִן לֹא הִדְלִיק אֶת הַשַּׁמָּשׁ (בן איש חי וישב באות י'). אֲבָל יְבָרֵךְ "שֶׁעָשָׂה נִסִּים", וּבַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן יְבָרֵךְ גַּם "שֶׁהֶחֱיָנוּ", וְיָכוֹל לְבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים. (וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּכוֹל לְבָרֵךְ רַק תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה לַהַדְלָקָה. בן איש חי שָׁם י' וְכֵן פָּסַק רַבִּי עֲקִיבָא אִיגֵר בְּשׁוּ"ת רעק"א תנינא י"ג וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאוּ זֶה אֶת דִּבְרֵי זֶה. וְכֵן פָּסַק במשנב"ר סעיף קטן ד').
אִם דִּבֵּר לִפְנֵי שֶׁגָּמַר לְהַדְלִיק
כו.
אַחַר שֶׁבֵּרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת, לֹא יְדַבֵּר עַד שֶׁיִּגְמֹר לְהַדְלִיק אֶת כָּל הַנֵּרוֹת, וְאִם דִּבֵּר לִפְנֵי הַדְלָקַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן דְבָרִים שֶׁאֵינָם שַׁיָּכִים לַהַדְלָקָה, יֹאמַר "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", וְיַחְזֹר וִיבָרֵךְ.
כז.
אִם דִּבֵּר אַחַר שֶׁהִדְלִיק נֵר אֶחָד אוֹ יוֹתֵר - יַפְסִיק לְדַבֵּר וְיַדְלִיק אֶת שְׁאַר הַנֵּרוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לַחְזֹר לְבָרֵךְ.
כח.
אִם בֵּרֵךְ וְהִפְסִיק בִּדְבָרִים הַשַּׁיָּכִים לַהַדְלָקָה, כְּגוֹן שֶׁרָאָה שֶׁנִּשְׁפַּךְ הַשֶּׁמֶן, אוֹ שֶׁלֹּא הֵכִינוּ אֶת כָּל הַנֵּרוֹת הַצְּרִיכִים לְאוֹתוֹ לַיְלָה, אֲפִלּוּ דִּבֵּר לִפְנֵי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן - אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. וּלְכַתְּחִלָּה יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר, אֶלָּא יַמְתִּין עַד שֶׁיְּמַלְּאוּ שֶׁמֶן, אוֹ עַד שֶׁיָּבִיאוּ אֶת כָּל הַנֵּרוֹת וְיַדְלִיקֵם (בן איש חי י', ושולחן ערוך קס"ז ו' וְאַחֲרוֹנִים שָׁם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
