ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצוות שמירת השבת

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות ויקהל Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ז

מצוות שמירת השבת

מתוך 'קול צופייך' גיליון 396



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פרשת ויקהל פותחת באזהרה על שמירת השבת:
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, א - ג).
ואחר כך צוה אותם על התרומה.

משה רבינו פירש מהעם מאה ועשרים יום, כי עלה ביום ז' סיון אחרי מתן עשרת הדברות. ירד בי"ז בתמוז אחרי ארבעים יום וראה את מעשה העגל ושבר את הלוחות, ועשה דין עם עובדי העגל. עלה ביום י"ח תמוז והתפלל שם על עוון העגל עד ער"ח אלול. ירד שוב לעורר את העם לתשובה, ועלה בכ"ח אלול לקבל לוחות שניים (וכתב רש"י במסכת תענית דף ל' ע"ב ד"ה שנתנו בו: "חשוב מי"ז בתמוז עד יוה"כ דהוי להו שמונים יום, שנים עשר שנשתיירו מתמוז שהוא חסר ושלושים דאב ותשעה ועשרים דאלול הרי אחד ושבעים, ותשעה דתשרי הרי שמונים יום, וליל צום השלים כנגד לילו של י"ז בתמוז וכו' ובוקר יוה"כ ירד שהוא עשרה בתשרי ואותו היום נקבע ליו"כ להודיע שמחל וניחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, וע"כ נקבע צום כיפור בעשרה בתשרי כך שמעתי", עכ"ל), וקבלם ביום הכפורים, וירד ממחרת יום הכיפורים, וכלשון רש"י (שמות לה, א): "ויקהל משה - למחרת יום הכפורים"

ידוע שכאשר אדם חוזר ממסע בארץ רחוקה, מתקבצים קרוביו לשמוע ממנו חוויות מיוחדות שעבר, ומראות מיוחדים שראה, וגם כאן כשמשה רבנו חזר מ"מסע" מרתק בשמים שארך 120 יום, ובודאי שדבר זה עורר את סקרנותם של כל עם ישראל שרצו לשמוע "חדשות" מהשטח בשמים. והנה, במקום שמשה יספר להם על המפגש וה"עימות" שלו עם המלאכים וכדומה, הוא מתחיל ללמדם על מצוות שמירת שבת כהלכתה, שאפילו עבור בנין המשכן, ששם הכהנים יעבדו ביום שבת ויקריבו קרבנות, אפילו עבור בנין המשכן שבו תשרה השכינה, אפילו עבור בית ה' שימחה עוון העגל - לא מחללים שבת.

והיו ישראל תמהים ואמרו לו וכי בשביל זה באנו? אמר להם משה רבנו, בואו ואספר לכם דבר "מרתק" שראיתי, שיש בשמים שני סוגי גיהינום, יש גהינם של ימות החול וכתוב בפתחו "חול", ויש גהינם של יום שבת וכתוב בפתחו "שבת". וההבדל ביניהם הוא, שמי שעבר עברות ומגיע לו על כך עונש בגיהנם, בשבת הגהינם שובת, אבל מי שחילל את השבת, אש הגהינם של שבת בוערת גם בשבת במידה כנגד מידה, והחידוש שראיתי הוא, שאפילו בשמים שומרים שבת, ולכן התחיל בענין שמירת השבת.

עונשם של מחללי שבת
בסוף ההפטרה של שבת ור"ח כתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וְאִשָם לא תכבה והיו לדראון לכל בשר" (ישעיה סו, כד).

ועל כך אומר בעל הבא"ח משם הזוהר הקדוש, כי מי שעבר על כל המצוות שבתורה, אבל שמר שבת, אש של הגהינום שובתת בשבת. אבל מי שחילל שבת, אש של הגיהנם ממשיכה לבעור עבורו גם בשבת ועל זה נאמר "ואשם לא תכבה".


ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה
כתוב (שמות לה, ב) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". לא נאמר 'תָּעָשֶה מלאכה' - ללמדך, שאם כוונתך לשם שמים והשבת היא קודש לה', ללמוד תורה ולהתענג בה בתענוגים גשמיים, ובתענוג רוחני ע"י לימוד תורה, ולהפוך את השבת קודש לה', אז תהא ברכה במלאכה ותֵּעָשֶׂה מאליה.

הניסיון והעובדות מוכיחים כי עסק שפועל בשבת אינו רואה סימן ברכה. היה פעם מפעל זכוכית בירוחם שעבד בשבת, ולמרות שחומר הגלם של הזכוכית הוא חול והרווח על יצירת הזכוכית גדול ומובטח, המפעל נסגר. כמו כן היה מפעל גדול למלט בבית שמש, ונסגר כי פעל גם בשבת.

היו נהגי מוניות שאמרו שיש להם רווחים גדולים מהעבודה בשבת כי אין אוטובוסים. פעם אחת אמרתי לנהג מונית: "האם ספרת כמה כסף הרווחת מעבודתך בשבת?" אמר לי הלה: "כן, הרווחתי הרבה". אמרתי לו: "ומה אשתך אומרת?" ענה לי: "היא אומרת שאין כסף". אמרתי לו: "אתה רואה שאין ברכה מעבודה בשבת, תפסיק לעבוד בשבת ותראה שיהיה לך ברכה בכסף!"

שבת שבתון
כתוב "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". גם על יום טוב נאמר "שבתון". וכאן נאמר "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" - ללמדנו שגם מלאכת אוכל נפש לא עושים.

ובשבת יש להזהר מאד, כי יש דברים שעושה האדם בשבת והוא עובר על איסור מבשל, למשל: בעשיית "מנה חמה", וכן בדרך עשיית תה או קפה בשבת.

לא תבערו אש - אש המחלוקת
דרכו של היצר הרע ללבות אש מחלוקת בין אדם לרעהו, ובפרט בין איש לאשתו, והוא מצא לשם כך שדה נרחב לפעולה בערב שבת שאז יש לחץ גדול בבית בהכנות לשבת. לשם כך התורה מזהירה ואומרת "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", כלומר אל תגררו אחרי התלבות אש המחלוקת בין איש לאשתו, "ביום השבת" - כלומר בפרט בהכנות לצורכי השבת שאז היצר הרע גורר כל בית למחלוקת יותר מכל זמן אחר.

בהיותי דיין בבאר שבע, נוכחתי לראות שתיקי גירושין רבים נפתחים ביום ראשון, ולרוב על תגרות והתקוטטויות קטנוניות שאין בהם ממש. משום שבשבת נגררו אחרי פיתוייו של היצר הרע לגרור אותם למריבה, ולרוב המדובר היה באנשים שלא הלכו לבית הכנסת אלא ישבו בבית כל היום והשעמום הביא למריבה עד כדי פתיחת תיק גירושין. בגלל זה, אמרתי למזכיר בית הדין שכל תיק גירושין שנפתח ביום ראשון בשבוע, לדחותו לעוד כמה חודשים ועד אז יתקררו הרוחות, וב"ה הרבה תיקים נסגרו עוד לפני שהגיעו בכלל לדיונים.

בכל מושבותיכם - לפי המקום בו נמצא
כתוב (שמות לה, ג) "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", הסביר בעל הבא"ח זיע"א: "בכל מושבותיכם" - בכל מקום בעולם תשבתו לפי המקום שלכם. העולם בנוי בצורת כדור או ביצה, כשכאן - שבת, שם - חול ולהיפך, ובכל מקום ומקום הולכים לפי זמני הזריחה והשקיעה שבאותו מקום

פירוש נוסף, רש"י כתב (שם): "לא תבערו אש - יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת ויש אומרים לחלק יצאת". כוונת רש"י היא: הרי כתוב בתורה "לא תעשה כל מלאכה" ומדוע הזכיר "לא תבערו", לומר לך, שלא עד שיעשה את כל המלאכות חייב, אלא אפילו על מלאכה אחת מט"ל מלאכות חייב חטאת, ועם התראה - מיתה.

לא תבערו אש
היום הפירוש של האיסור "לא תבערו אש", יותר מובן. שלא יאמר אדם: מקודם, מלאכת הבערת האש היתה קשה, היו צריכים להקיש אבן על אבן ולהניח נייר דק או קש באמצע וכך יוצאת האש. וכיום על ידי לחיצת כפתור יש אש, חשמל, בישול וכדומה. באה התורה וכתבה "לא תבערו אש" אע"פ שזה לא מלאכה קשה, זו מלאכה ואסור.


ויקהל משה - קביעות ללימוד תורה בשבת
מסמיכות עניין "הקהל" (ויקהל) לציווי השבת, למדו חז"ל שיש ענין מיוחד בשבת להקהיל את העם ולקבוע עיתים ללימוד תורה. וידועים דברי הגמרא בירושלמי (שבת פט"ו דף טו): "רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה".

עד כדי כך שהאר"י הקדוש היה אומר ששבת אמנם ניתנה למנוחה, ולכן תלמידי חכמים שממיתים עצמם באהלה של תורה כל השבוע, יכולים לנוח בשבת שעתיים. אבל 'בעלי בתים' העוסקים לפרנסתם כל ימות השבוע, ואין להם פנאי ללמוד תורה, עליהם להגביר חילם ללמוד תורה בשבת, ולא ינוחו ביום שבת אלא שעה (וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' ר"צ ס"ב ברמ"א).

כיום ה'בעלי בתים' דורשים שהרבנים ילמדו אותם בשבת, וכיון שהרבנים מלמדים הרבה בשבת אזי אפילו שעתיים אין להם בשביל לישון בשבת.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il