ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, א - ג).
ואחר כך צוה אותם על התרומה.
משה רבינו פירש מהעם מאה ועשרים יום, כי עלה ביום ז' סיון אחרי מתן עשרת הדברות. ירד בי"ז בתמוז אחרי ארבעים יום וראה את מעשה העגל ושבר את הלוחות, ועשה דין עם עובדי העגל. עלה ביום י"ח תמוז והתפלל שם על עוון העגל עד ער"ח אלול. ירד שוב לעורר את העם לתשובה, ועלה בכ"ח אלול לקבל לוחות שניים (וכתב רש"י במסכת תענית דף ל' ע"ב ד"ה שנתנו בו: "חשוב מי"ז בתמוז עד יוה"כ דהוי להו שמונים יום, שנים עשר שנשתיירו מתמוז שהוא חסר ושלושים דאב ותשעה ועשרים דאלול הרי אחד ושבעים, ותשעה דתשרי הרי שמונים יום, וליל צום השלים כנגד לילו של י"ז בתמוז וכו' ובוקר יוה"כ ירד שהוא עשרה בתשרי ואותו היום נקבע ליו"כ להודיע שמחל וניחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, וע"כ נקבע צום כיפור בעשרה בתשרי כך שמעתי", עכ"ל), וקבלם ביום הכפורים, וירד ממחרת יום הכיפורים, וכלשון רש"י (שמות לה, א): "ויקהל משה - למחרת יום הכפורים"
ידוע שכאשר אדם חוזר ממסע בארץ רחוקה, מתקבצים קרוביו לשמוע ממנו חוויות מיוחדות שעבר, ומראות מיוחדים שראה, וגם כאן כשמשה רבנו חזר מ"מסע" מרתק בשמים שארך 120 יום, ובודאי שדבר זה עורר את סקרנותם של כל עם ישראל שרצו לשמוע "חדשות" מהשטח בשמים. והנה, במקום שמשה יספר להם על המפגש וה"עימות" שלו עם המלאכים וכדומה, הוא מתחיל ללמדם על מצוות שמירת שבת כהלכתה, שאפילו עבור בנין המשכן, ששם הכהנים יעבדו ביום שבת ויקריבו קרבנות, אפילו עבור בנין המשכן שבו תשרה השכינה, אפילו עבור בית ה' שימחה עוון העגל - לא מחללים שבת.
והיו ישראל תמהים ואמרו לו וכי בשביל זה באנו? אמר להם משה רבנו, בואו ואספר לכם דבר "מרתק" שראיתי, שיש בשמים שני סוגי גיהינום, יש גהינם של ימות החול וכתוב בפתחו "חול", ויש גהינם של יום שבת וכתוב בפתחו "שבת". וההבדל ביניהם הוא, שמי שעבר עברות ומגיע לו על כך עונש בגיהנם, בשבת הגהינם שובת, אבל מי שחילל את השבת, אש הגהינם של שבת בוערת גם בשבת במידה כנגד מידה, והחידוש שראיתי הוא, שאפילו בשמים שומרים שבת, ולכן התחיל בענין שמירת השבת.
עונשם של מחללי שבת
בסוף ההפטרה של שבת ור"ח כתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וְאִשָם לא תכבה והיו לדראון לכל בשר" (ישעיה סו, כד).
ועל כך אומר בעל הבא"ח משם הזוהר הקדוש, כי מי שעבר על כל המצוות שבתורה, אבל שמר שבת, אש של הגהינום שובתת בשבת. אבל מי שחילל שבת, אש של הגיהנם ממשיכה לבעור עבורו גם בשבת ועל זה נאמר "ואשם לא תכבה".
ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה
כתוב (שמות לה, ב) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". לא נאמר 'תָּעָשֶה מלאכה' - ללמדך, שאם כוונתך לשם שמים והשבת היא קודש לה', ללמוד תורה ולהתענג בה בתענוגים גשמיים, ובתענוג רוחני ע"י לימוד תורה, ולהפוך את השבת קודש לה', אז תהא ברכה במלאכה ותֵּעָשֶׂה מאליה.
הניסיון והעובדות מוכיחים כי עסק שפועל בשבת אינו רואה סימן ברכה. היה פעם מפעל זכוכית בירוחם שעבד בשבת, ולמרות שחומר הגלם של הזכוכית הוא חול והרווח על יצירת הזכוכית גדול ומובטח, המפעל נסגר. כמו כן היה מפעל גדול למלט בבית שמש, ונסגר כי פעל גם בשבת.
היו נהגי מוניות שאמרו שיש להם רווחים גדולים מהעבודה בשבת כי אין אוטובוסים. פעם אחת אמרתי לנהג מונית: "האם ספרת כמה כסף הרווחת מעבודתך בשבת?" אמר לי הלה: "כן, הרווחתי הרבה". אמרתי לו: "ומה אשתך אומרת?" ענה לי: "היא אומרת שאין כסף". אמרתי לו: "אתה רואה שאין ברכה מעבודה בשבת, תפסיק לעבוד בשבת ותראה שיהיה לך ברכה בכסף!"
שבת שבתון
כתוב "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". גם על יום טוב נאמר "שבתון". וכאן נאמר "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" - ללמדנו שגם מלאכת אוכל נפש לא עושים.
ובשבת יש להזהר מאד, כי יש דברים שעושה האדם בשבת והוא עובר על איסור מבשל, למשל: בעשיית "מנה חמה", וכן בדרך עשיית תה או קפה בשבת.
לא תבערו אש - אש המחלוקת
דרכו של היצר הרע ללבות אש מחלוקת בין אדם לרעהו, ובפרט בין איש לאשתו, והוא מצא לשם כך שדה נרחב לפעולה בערב שבת שאז יש לחץ גדול בבית בהכנות לשבת. לשם כך התורה מזהירה ואומרת "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", כלומר אל תגררו אחרי התלבות אש המחלוקת בין איש לאשתו, "ביום השבת" - כלומר בפרט בהכנות לצורכי השבת שאז היצר הרע גורר כל בית למחלוקת יותר מכל זמן אחר.
בהיותי דיין בבאר שבע, נוכחתי לראות שתיקי גירושין רבים נפתחים ביום ראשון, ולרוב על תגרות והתקוטטויות קטנוניות שאין בהם ממש. משום שבשבת נגררו אחרי פיתוייו של היצר הרע לגרור אותם למריבה, ולרוב המדובר היה באנשים שלא הלכו לבית הכנסת אלא ישבו בבית כל היום והשעמום הביא למריבה עד כדי פתיחת תיק גירושין. בגלל זה, אמרתי למזכיר בית הדין שכל תיק גירושין שנפתח ביום ראשון בשבוע, לדחותו לעוד כמה חודשים ועד אז יתקררו הרוחות, וב"ה הרבה תיקים נסגרו עוד לפני שהגיעו בכלל לדיונים.
בכל מושבותיכם - לפי המקום בו נמצא
כתוב (שמות לה, ג) "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", הסביר בעל הבא"ח זיע"א: "בכל מושבותיכם" - בכל מקום בעולם תשבתו לפי המקום שלכם. העולם בנוי בצורת כדור או ביצה, כשכאן - שבת, שם - חול ולהיפך, ובכל מקום ומקום הולכים לפי זמני הזריחה והשקיעה שבאותו מקום
פירוש נוסף, רש"י כתב (שם): "לא תבערו אש - יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת ויש אומרים לחלק יצאת". כוונת רש"י היא: הרי כתוב בתורה "לא תעשה כל מלאכה" ומדוע הזכיר "לא תבערו", לומר לך, שלא עד שיעשה את כל המלאכות חייב, אלא אפילו על מלאכה אחת מט"ל מלאכות חייב חטאת, ועם התראה - מיתה.
לא תבערו אש
היום הפירוש של האיסור "לא תבערו אש", יותר מובן. שלא יאמר אדם: מקודם, מלאכת הבערת האש היתה קשה, היו צריכים להקיש אבן על אבן ולהניח נייר דק או קש באמצע וכך יוצאת האש. וכיום על ידי לחיצת כפתור יש אש, חשמל, בישול וכדומה. באה התורה וכתבה "לא תבערו אש" אע"פ שזה לא מלאכה קשה, זו מלאכה ואסור.
ויקהל משה - קביעות ללימוד תורה בשבת
מסמיכות עניין "הקהל" (ויקהל) לציווי השבת, למדו חז"ל שיש ענין מיוחד בשבת להקהיל את העם ולקבוע עיתים ללימוד תורה. וידועים דברי הגמרא בירושלמי (שבת פט"ו דף טו): "רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה".
עד כדי כך שהאר"י הקדוש היה אומר ששבת אמנם ניתנה למנוחה, ולכן תלמידי חכמים שממיתים עצמם באהלה של תורה כל השבוע, יכולים לנוח בשבת שעתיים. אבל 'בעלי בתים' העוסקים לפרנסתם כל ימות השבוע, ואין להם פנאי ללמוד תורה, עליהם להגביר חילם ללמוד תורה בשבת, ולא ינוחו ביום שבת אלא שעה (וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' ר"צ ס"ב ברמ"א).
כיום ה'בעלי בתים' דורשים שהרבנים ילמדו אותם בשבת, וכיון שהרבנים מלמדים הרבה בשבת אזי אפילו שעתיים אין להם בשביל לישון בשבת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
כי תצא פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
יומא חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן.
אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן התעלות ההכרה והתשובה המעשית
פרק י"ג פסקה ו'
הרב מבאר את הפער שבין הארת התשובה הפנימית וההתעלות הרוחנית לבין קצב התיקון המעשי בחיי היום-יום. הרב מדגיש את הצורך להתקדם בהדרגה ובסבלנות במישור המעשי, כדי למנוע ייאוש ותסכול הנובעים מציפייה לשינוי מיידי ומוחלט.
לימוד תנ"ך מגמת לימוד התנ"ך ועולמות האמונה
השיעור עוסק בבירור היחס הנכון ללימוד התנ"ך, מתוך הדגשה כי העיסוק בו דורש בסיס תורני עמוק של לימוד הלכה ועיון תלמודי כפי שמבאר הנצי"ב מוולוז'ין. בנוסף, מוסבר כי התנ"ך הוא ספר אמונה והדרכה לדורות שנועד לעצב את מבטנו על המציאות, ולכן יש לגשת אל פשוטו ועומק מדרשיו מתוך קומתם של חז"ל.
אורות המלחמה צמיחת ישראל מתוך חורבן המלחמות
פסקה ז' - ט'
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לגבי המלחמות העולמיות כמנוע אלוקי להריסת הרוע ולקידום תהליך הגאולה ותיקון העולם. מתוך משברי האומות, מודגשת החובה של עם ישראל להכיר בכוחותיו הפנימיים, לבנות את קומתו הרוחנית ולהוביל את האנושות אל יעודה.
שופטים סוד התשובה מתוך אהבה ושמחה
שיחת מוצ"ש פרשת שופטים
הרב עוסק במהותה של התשובה מתוך מבט פנימי ומרומם, המתמקד בקרבת ה', בביטחון ובשמחה במקום בפחד וחרדת הדין. דרך תורתו של הרב קוק ופרשות השבוע, מבאר הרב את תהליך ההתקדמות הכללי של עם ישראל בדורנו ואת הפיכת התשובה לכוח של גאולה ובניין.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק גדולת מרן הרב: תורה לשמה
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק בדמותו המרוממת של הראי"ה קוק זצ"ל ובשאיפה לגדלות בתורה וברוחב דעת כהכנה לתיקון האומה והקמת הסנהדרין. מתוך התבוננות בעוצמת לימוד התורה לשמה ובאירועים ההיסטוריים שחווה הרב, מתבאר כיצד דווקא מתוך הקשיים והמצר צומחת הישועה הגדולה.
