ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה
ויש מקום אולי לאמר: שניים הם הדברים המיוחדים למנורה שאין ביתר פעולותיו של אהרון: א. הנס של כל יום ויום, שנר מערבי לא כבה וממנו היה מדליק את הנרות יום יום. ויש להניח שכל ימיו של אהרון לא קרה אף פעם שנר מערבי יכבה, למרות שכמות השמן שניתנה בו היתה אותה כמות שניתנה בשאר הנרות. ב. אורה של המנורה היווה סגולה לתלמודה של תורה והתפתחותה של תורה שבע"פ, כך שאהרון אשר העלה את המנורה, מכח הדלקה זו תורה שבכתב התפתחה לתורה שבע"פ, שעליה כרת הקב"ה ברית את ישראל והיא היא "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים".
ואפשר להוסיף: שלשה הם שחנכו את המשכן. הנשיאים - בקורבנות שהקריבו והיתה זאת פעולה חד פעמית, כל נשיא ביומו. משה - בבואו אל אהל מועד ושמע את הקול מתדבר, דבר שהיה לו המשך. אהרון - שהדליק את המנורה, ואורה נמשך כנס מתמשך. וזו הסמיכות של שלשת הדברים.
(התש"ן)
"...בהעלותך את הנרות"
"וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד יריכה עד פרחה מקשה היא", כל כלי המשכן, כמשכן עצמו, מורכבים היו מדומם, חי צומח, ואפילו הארון אשר בו לוחות העדות, גם הוא מורכב היה מלוחות עץ, מצופה זהב ועליו כפורת ושני כרובים, ואילו האור הבא ע"י המנורה, חייב לבוא ממנורה ש"מקשה היא", האור עצמו גם הוא בא ע"י שמן ופתילות, דברים נפרדים - הנורה חייבת להיות "מקשה זהב".
נר ה' נשמת אדם הקשור לה', וכשם שהקב"ה אין יחיד כיחודו כך גם נשמת האדם המאמין. והמנורה תפקידה להאיר את נשמת האדם, אין הקב"ה זקוק לאורה של המנורה, הוא מקור האור, "עמיה שריה נהורא", תפקידה כאמור עבור נשמת האדם מישראל, אשר מכחה של המנורה במשכן יצליח להבין עומקם של הדברים אשר ב"תורה אור", וממנה יאיר נר ה' שבנשמתו, שאף היא הנפש, אחת היא ולא ניתנת לחלוקה.
גם לזה קשר עם מה שאמרו חז"ל: אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, יש תורה בגויים - אל תאמין! לחכמתה של תורה אי אפשר להגיע אלא כשנשמת האדם נר ה', וכל מי שאינו מאמין, הגם שנשמת חיים בו, היכולה להגיע לידי כך שתזכה להיות נר ה', אין הוא מסוגל לקלוט מאורה של תורה, כל עוד לא קבל על עצמו תורת חיים, הקב"ה ש"הבדילנו מן הגויים" ע"י זה "שנתן לנו תורת אמת", נשמותינו נר ה' הם.
(התשנ"ז)
"בהעלותך את הנרות"
אין במשמעות הלשון בהעלותך ציווי, אלא תיאור דברים, לכשתעשה דבר זה עליך להקפיד על כך ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", קרוב הוא לדעתנו הדבר להסברו של רש"י. כשראה אהרון את קורבנם של הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכת המשכן, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מטיב ומדליק את הנרות "אל מול פני המנורה". והדבר טעון הסבר - במה הטבת והדלקת המנורה גדולה משלהם?
והנראה לנו: "הקרבנות שהקריבו הנשיאים, כל קרבן היה דבר בפני עצמו: פרים לחוד, אילים לחוד וכבשים לחוד, אחד לא ינק מהשני לא בכוונות הקרבן ולא בעשייתו. מה שאין כן במנורה: האור הראשון שהועלה בה - ממנו הודלקו שאר הנרות, כי גם זה במשמעות "אל מול פני המנורה - יאירו שבעת הנרות". ולא רק זאת אלא המשך ההדלקה בימים ושנים לאחר מכן - מכח אותה הדלקה הראשונה היא באה. וכך תיארו לנו חז"ל, שמדת השמן שנתנו בנרות היתה שוה בכל נר ונר, ונס היה יום יום שנר המערבי נשאר דולק, וממנו היה הכהן מטיב ומדליק את הנרות, היתה זאת עדות שהשכינה שורה בישראל. כך שהדלקת המנורה ע"י אהרון היתה לא לשעתה אלא לדורי דורות, כך ששלו - היתה גדולה משל חנוכת הנשיאים, שהיתה רק לשעתה, אותו יום שהנשיא הקריב את קרבנו. לא היה להם כל קשר לקרבנות שהוקרבו אח"כ.
(התש"ס)
"בהעלותך את הנרות"
וברש"י: לפי שכשראה אחר חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו... אמר לו הקב"ה "חייך שלך גדולה משלהם". אפשר להבין היטב את מה שאמר הקב"ה "שלך גדולה משלהם", לא רק בפירושו של הרמב"ן שהקב"ה רמז לו על חנוכת הבית ע"י חשמונאי ובניו "כהניך הגדולים", אלא כאן גם בא לידי ביטוי הדמיון שבין משה ואהרון "ששניהם שוין", משה זכה ומכוחו נאצלת הנבואה על שאר הנביאים: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" ויתכן שזה איננו רק לדור ההוא, כי הן נקרא הוא "אב לנביאים", גם אהרון מכח ההדלקה של אורה של המנורה המשיך לדלוק כי נר מערבי ממנו הדליקו למחרת. אור המנורה הוא הנותן כח לפלפולה של תורה, וזה בא מכח הדלקתו של אהרון שתפקידו היה בין השאר: "ולהורות את בני ישראל", קורבנות הנשיאים - היה רק ליום בו הקריבו - ואילו אור המנורה "להעלות נר תמיד".
מה שמפליא אותנו - חלישות הדעת של אהרון בראותו את מעשה הנשיאים. הוא אשר התורה מעידה שאינו מקנא גם בצעיר ממנו "וראה ושמח בלבו,, הלב הטוב ששמח בזכות שנופלת בידי אחרים, הגיע לחלישות הדעת? ואולי משום שהמזבח "מזין", הוא המקור לכלכלת העולם, לכלכלת העם, ואם "אין קמח אין תורה", על כן חשש אהרון שהיות ולא זכה הוא ושבטו לחנוכת המזבח, חשש שמא יפגום הדבר בהשפעת אור התורה של המנורה.
(התשס"א)
"בהעלותך את הנרות"
וברש"י: שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו... אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות". ויש לתמוה: א. הן הוא קדם את הנשיאים בחנוכת המזבח הן בקרבן אהרון ביום המשח אותו", ואת זה הביא משלו, ועל זה שמתנתו מועטת למדונו חז"ל, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון ליבו". ב. ואף גם זאת: הן הוא ובניו היו שותפים מלאים בהקרבת קורבנות הנשיאים ומה אם כן המקום להצטער על חלקם בחנוכת המזבח, האם אהרון הוא זה שיקנא באחרים!? ונדמה שצערו של אהרון היה שכל הנשיאים, שתפו את שבטם בקרבן שהביאו וחנוכת המזבח שעל יד הנשיאים - היתה לחגיגה עממית גדולה שלבשה את כל העם. והוא אהרון שהיה כל כך מעורה בחיי העם, ודאג תמיד שכל פרט ופרט שבו תהיה אהבה ואחוה שרויה ביניהם, חנוכת המשכן שלו היתה רק לו לעצמו ואחריו לא היו שותפים בשמחתו = חנוכתו. על כן אמר לו הקב,ה - ,שלך גדולה משלהם", בהדלקת הנרות שלו, שהינה גם היא חנוכת המשכן, על ידה מתברר שהשכינה שורה בישראל, בלב כל אחד ואחד, חנוכת המשכן שעל יד הנשיאים היתה שמחה עוברת, שמחה של יום ההקרבה, מה שאין כן הדלקת הנרות שעל ידי אהרון היא תמידית "להעלות נר תמיד", אור התורה שורה על העם, כי "אל מול פני המנורה" של השכינה כביכול, "יאירו שבעת הנרות" וישפיעו שפע של אורה של תורה על הכלל כולו לאורך ימים.
(התשס"ב)
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.













