"וילך משה וידבר את כל הדברים האלה"

"אלה הדברים" - פותח את חלקו החמישי של ספר התורה הנצחית "כל הדברים האלה" השלב האחרון לסיומו. "בדבר ה' שמים נעשו" "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" - הדבור האלוקי הוא כח היוצר של הבריאה והדיבור האלוקי הוא הוא המעמידה.
והדיבור - הוא המתנה האלוקית שניתנה לאדם: "מי שם פה לאדם", זוהי תשובתו הנחרצת למי שטוען: "לא איש דברים אנוכי". וגם אם בדרך לגאולת העם ויצירתו, צורף לו למשה מלוה נאמן שתפקידו "ודבר הוא לך אל העם", לאחר הגאולה עם מתן תורה הופך הוא עצמו להיות הדובר הנאמן "משה ידבר והאלוקים יעננו בקול". מתנה טובה, ובמיוחד מתנה שחשיבות נותנה גדולה ביותר, יש לשמור עליה כראוי וודאי שבוודאי לא לקלקלה ולפיכך: "שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו", הדבור גם כשהוא מכוון כלפי אחרים כדי לפגוע בהם - בראש ובראשונה הוא פוגע בנפש דוברו.
הרמב"ם ז"ל מונה חמישה חלקי נפש והוא גם מונה חמישה תחומי דיבור: 1) דיבור שהוא מצוה. 2) דיבור אסור. 3) דיבור נמאס. 4) דיבור נאהב. 5) דיבור מותר. האם מקרה הוא או קשר יש בין חמישה לחמישה?
כמה יפים דברי מרן הרב חרל"פ ז"ל: " הנשמה מסתלקת ובורחת כשמאויי הגוף מביעים את רגשותיהם, רק בשתיקתם של כל מאויי הגוף - הנשמה באה ומתגלית.
(התשנ"ו)