ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אודט אוריידא בת תורקיה
1.סנהדרין ה. כל הסוגיא.
2.תוס' שם ד"ה "ואם היה מומחה" וכו.
3.תשובות הריב"ש סי' רע"א.
4.שו"ע חו"מ סי' כ"ה סע' ב' בהגה.
5.ש"ך שם ס"ק ט"ו אות ג'.
6.טור חו"מ סי' ג' (ז).
7.שו"ע חו"מ סי' ג' סעי' ד'.
8.סמ"ע שם ס"ק י"ד.
9.ש"ך שם ס"ק י"א.
10.רש"י סנהדרין ב: ד"ה "מומחים".
11.רש"י סנהדרין ג. ד"ה "אלא מעתה".
12.תוס' שם.
13.קצות החושן סי' כ"ה ס"ק ו'.
14.רמב"ם סנהדרין פ"ב הל' י'.
יחיד מומחה לרבים
סיכום זה הינו סיכום של שיעור דומה שניתן בשנים קודמות
בגמרא 1 מובאת ברייתא: "תנו רבנן דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי". נחלקו הראשונים במקור סמכותו של מומחה לרבים לדון לבדו. רש"י מבאר שדין זה הוא לשיטת רב אחא 2 , שסובר שמהתורה כשר גם דיין אחד, ורק חכמים הצריכו שלשה משום יושבי קרנות, וכשיש מומחה לרבים השאירו את דין התורה - אך לא לפי רבי אבהו הסובר שהצורך בשלשה מומחים הוא מהתורה. התוספות האריכו להקשות על רש"י וכתבו שגם לפי ר' אבהו יחיד מומחה יכול לדון, מתקנת חכמים, כשם שהכשירו שלשה הדיוטות. וממשיכה הגמרא לדון מיהו 'מומחה לרבים': "אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי, וכן אמר ר' חייא כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי. איבעיא להו כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא, אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא, או דילמא אע"ג דלא נקיט רשותא דיניה דינא? תא שמע דמר זוטרא בריה דר"נ דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל באם קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים, שמע מינה כי לא נקיט רשותא דיניה דינא שמע מינה. אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא לישקול רשותא מבי ריש גלותא וכן אמר שמואל לשקול רשותא מבי ריש גלותא". הגמרא מסיקה אפוא שאמנם מומחה לרבים יכול לדון גם אם לא קיבל רשות מריש גלותא, אבל אם טעה הריהו חייב לשלם, ורק אם קיבל רשות - פטור. ועלינו לברר רשות זו מה טיבה.
תוקפה של קבלת הרשות
הריב"ש בתשובה דן באריכות בעניינה של קבלת רשות - סמיכה - של זמנו. בזמנו התעורר סכסוך בין רב שהיה מקובל על קהילות צרפת לבין תלמיד חכם אחר. אותו תלמיד חכם הלך לרב גדול ומפורסם באשכנז, ואותו רב הכריז כי אסור לאף רב להורות בלי שיקבל רשות מאותו תלמיד חכם, ומהרב הראשון אסור לקבל רשות. מכאן התעורר הדיון על תוקף דבריו - מהו עניין הסמיכה בזמן הזה? האם יש חובה לקבל סמיכה?
הריב"ש כותב שכח קבלת הרשות מריש גלותא, בו עוסקת סוגייתנו, כוחו כקבלת דיין ע"י בעלי הדין, וממילא פטור מתשלומים. "לפי שראשי גלויות שבבבל הם עומדים במקום מלך ויש להם רשות לרדות את ישראל שבכל מקום ולדונם בין רצו ובין לא רצו, כמו שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבבל, אי נטל הדיין רשות מריש גלותא הריהו כאילו קיבלו עליהם בעלי הדינים". בהמשך נראה שריש גלותא מקבל את כוחו מהמלך, וכיון שהמלך רשאי לעשות כרצונו בכל מה ששייך לענייני הממון כך גם ריש גלותא שקיבל ממנו כח.
לעומתו כותב בעל המאור טעם אחר לפטור של דיין מומחה, שהרי אנוס הוא. כיון שהוא מומחה ולמד את ההלכות הרי מדובר בטעות אנוש ולא בהתרשלות, ולכן יש לפטרו. הש"ך 3 דן אף הוא בנושא זה ומכריע כבעל המאור. הש"ך אף דוחה אפשרות לומר שהטעם לפטור של מומחה הוא שכיון שיכול לדון גם בלי קבלתם הועילה קבלתם לפטרו, ומוסיף שאם כפה אותם לדין וטעה חייב לשלם, שהרי לא היה חייב להתערב ולדון שלא ברצונם. אלא אם קיבל רשות, שאז זהו תפקידו והריהו אנוס גם כשלא קיבלו אותו עליהם. ומביא ראיה לסברתו מהדין "טבח אומן שקלקל פטור", כלומר הממונה על השחיטה וקלקל בשחיטתו פטור מלשלם, וכן מדין מראה דינר לשולחני לבדקו אם הדינר טוב, שאם השולחני הוא הדיוט וטעה הריהו חייב, ואם הוא מומחה - פטור מטעם אונס.
לסיכום, נחלקו הראשונים ביסוד הפטור של מומחה שדן. לפי הריב"ש גדר הפטור הוא כ"קיבלוהו עלייהו", ולפי בעל המאור והש"ך - מתורת אונס.
נפק"מ בין השיטות
לפי הריב"ש צריך לומר שרשות תיתכן רק מריש גלותא עצמו (או ממי שהוסמך לכך מטעמו), ולא מאדם אחר שקיבל רשות, כפי שכותב הריב"ש עצמו בהמשך התשובה. לא כן היא דעת התוספות 4 שכתבו שכשם שסמוך יכול לסמוך אחרים, כך גם מי שקיבל רשות יכול לתת לאחרים. אפשר שהתוספות למדו כבעל המאור שהפטור הוא משום אונס, ולכן כל מי שקיבל רשות - פטור, ואין צורך דוקא ברשות מריש גלותא.
יתכן אף שמטעם זה יש הבדל בהדגשים. הגמרא אומרת שגדולה הרשות של ריש גלותא, שכוחה יפה גם לארץ ישראל, מהרשות של נשיא א"י שאין כוחה יפה לבבל. הריב"ש ורש"י 5 כותבים שכח הרשות של ריש גלותא נובעת מכח המלכות - "שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס", ולכן גדול כוחו; לעומת זאת התוספות 6 כותבים בשם ר"ת שהכח של ריש גלותא נובע מדברי הירושלמי "דראש גולה מזכרים ונשיא שבא"י מנקבות". אם הכח נובע מהמלכות אין שום הבדל בין זכרים לנקבות, ונראה שהתוספות סוברים שהסמיכה נועדה לקבוע מיהו דיין מומחה בהלכות.
נראה שלפי דברים אלו ניתן לבאר מספר נקודות.
רש"י 7 כותב שמומחים הם "סמוכים, ונטלו רשות מנשיא לדון". חלק מהגדרת הכח של סמוכים נובעת מקבלת הרשות מהנשיא. לפי התוספות סמוך פירושו שקיבל רשות, אך לא דוקא מנשיא, וממילא רשות של היום היא כמו סמוך של פעם.
בדף ג' עוסקת הגמרא בשיטת ר' אבהו שמהתורה יש צורך בשלשה סמוכים, ורק חכמים הכשירו הדיוטות כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. שואלת הגמרא 'אלא מעתה, טעו לא ישלמו?' ועונה 'כל שכן אתה נועל דלת בפני לוין', שאם לא ישלמו בטעותם לא ירצה המלוה להלוות. מדוע רצתה הגמרא לפטרם? מבאר רש"י "דכיון דברשות רבנן נחתי, הוי ליה כמומחין". התוספות חולקים וכותבים שמלשון התירוץ 'כל שכן אתה נועל דלת בפני לווין' משמע שגם הקושיא התבססה על סברת נעילת דלת, שאם יצטרכו לשלם יהיה קשה למצוא דיינים והמלוה יחשוש מלהלוות, והתשובה היא שאדרבה - אם הדיינים יפטרו מלשלם כשיטעו ימנע המלוה מההלוואה. רש"י הוא לשיטתו שהרשות היא הפוטרת, וממילא גם רשות חכמים תפטור; לפי התוספות המומחיות היא הפוטרת, ואין כל סיבה לפטור הדיוטות מלבד החשש של נעילת דלת. ביחס לקושיית התוספות מהלשון 'כל שכן', נראה לפי רש"י שלשון זו מוסבת על עיקר התקנה: טעם התקנה הוא נעילת דלת בפני לווין, ואם ההדיוטות יפטרו מלשלם חזרה הבעיה.
נחלקו הפוסקים למי מועילה רשות. הטור 8 כותב "ואי נקיט רשותא מריש גלותא אפילו אינו מומחה יכול לכוף האדם לדון לפניו". הטור מחדש אם כן שהרשות לא רק פוטרת את המומחה מתשלומים, אלא אפילו מכשירה אדם לדון - ומוסיף הטור שזאת בתנאי שהוא גמיר, יודע הלכות, אפילו אם אינו סביר. השו"ע 9 כותב "מי שאינו מומחה ולא קבלוהו עליו בעלי דינים אף על פי שנטל רשות מראש הגולה אין דינו דין אפילו לא טעה, וכל אחד מבעלי דינים אם רצה חוזר ודן בפני בית דין", ונחלקו המפרשים בדעתו: הסמ"ע מבאר שהלשון 'מי שאינו מומחה' בשו"ע כוונתה מי שאינו גמיר ואינו סביר, ואם כן רק לו הרשות אינה מועילה, אך למי שהוא גמיר אף שאינו סביר - הרשות מועילה, כדברי הטור. וכתב "והוכחתי כן בספרי". הש"ך חולק וכותב ש"מי שאינו מומחה" כולל גם מי שהוא גמיר ולא סביר, וממילא רק למי שהוא גמיר וסביר מועילה רשות, אך ביחס למי שלא - "הרי זה כמי שמקדיש בעלי מומין למזבח". הש"ך מובן לשיטת בעל המאור שהרשות רק יכולה לפטור מתשלומים מטעם אונס, אך לא להפוך מי שאינו דיין לדיין (וכבר ראינו שהש"ך הביא את שיטתו); הסמ"ע כנראה סובר כריב"ש שהרשות היא עצמה מקור כח הדין, ועל כן בכוחו של ריש גלותא להכשיר גם מי שאינו דיין כדיין. אמנם, גם הסמ"ע מודה שלא שייכת רשות אצל מי שאינו יודע הלכות, שכן גם סמכותו של ריש גלותא מוגבלת, כשם שלא שייך למנות עץ לדיין; אבל כל שבקי קצת בהלכות שייך בו שֵׁם דיין, והרשות מועילה לו.

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.














