ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הפחד ומצות הביטחון

דף הבית ספריה אמונה יש שואלים שונות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כ"ג בתמוז ה'תשנ"ג

הפחד ומצות הביטחון


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

כבר אמרנו שהפחד הוא דבר רע, רע מאד. אין דבר רע ממנו. מי שמפחד סימן הדבר לכך שהוא חוטא, שנאמר "פחדו בציון חטאים" (ישעיה יג ; יד). בגמרא מסופר (ברכות ס.) כי אדם אחד היה מהלך אחרי רב המנונא, מהלך ונאנח. אמר לו רב המנונא - האם אתה רוצה להביא על עצמך צרות? מדוע אתה נאנח? הפחד והדאגה מביאים לייסורים, שנאמר (איוב ג ; כה): "פחד פחדתי ויאתיני". ואם תאמר, והלא נאמר לעומת זה - "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח ; יד) שמשמע שפחד הוא דבר חיובי? אך באמת הפסוק הזה נאמר לענין אחר, לענין דברי תורה, שכן הרוצה לזכות בתורה, צריך להתמסר אליה בכל מאודו, כי התורה עליונה, אלקית, קשה להשיגה וקל לאבדה. התורה נמשלה לכסף, לזהב, ולכלי זכוכית. קשה לקנותה כזהב וקל לאבדה ככלי זכוכית שנשברים בקלות. על-כן נאמר על דברי תורה "אשרי אדם מפחד תמיד", שהלומד תורה צריך להיזהר שלא לאבד לימודו על-ידי היסח הדעת.
אם כן, יש מקום לפחד ולדאגה בדבר שרחוק מהאדם וקשה להשיגו, בדברי תורה צריך לפחד, והפחד יביא לשמירה, לזהירות ולהשתדלות. אבל בדברים אחרים, הפחד אינו מוצדק, כיון שהמציאות בכללותה היא טובה וחיובית, הצרות הן חריגות ובלתי-שכיחות. הפחד הדמיוני מזיק ורע, הוא מחליש את האדם, "אנחה שוברת חצי גופו של אדם" (ברכות נח: ועוד), ואדם שבור, כל דבר מפיל אותו, אין לו כח להתמודד, והוא הולך ונופל, הולך ונכשל.
לעומת זאת, הבוטח בד' מרגיש איתן ומוגן, יש לו כח להתגבר ולדחות ממנו את היסורין והצרות. הנה כך אמרו חכמים (מנחות כט:) על הפסוק "בטחו בד' עדי עד כי בי-ה ד' צור עולמים" (ישעיה כו ; ד): "כל התולה בטחונו בהקב"ה - הרי לו מחסה בעולם-הזה ולעולם-הבא". משמעות הדברים, היא שכל אדם צריך לבטוח בהקב"ה, גם מי שלכאורה מזלו רע, אל לו ליפול ביאוש ולחשוב שכך נקבע גורלו וכי אין לו כביכול מה לעשות נגד זה, אלא עליו לבטוח בד' כי הוא בורא העולמות, העולם-הזה והעולם-הבא; הוא שולט בהם, הוא בוראם, כמו שנאמר: "כי בי-ה ד' צור עולמים". העולמות נבראו באותיות אלו: באות יו"ד נברא העולם-הבא, ובאות ה"א נברא העולם-הזה. ומי ששם בטחונו בד' בורא העולמים, אפילו אם יש לו כביכול מזל רע בעולם, הקב"ה, שהוא מעל המזלות ומכוון המזלות, מחסה הוא לבוטחים בו, מגן עליהם ומשנה את מזלם לטובה.
זו גדולתה של מדת הביטחון בד', שהיא מגינה על האדם מהכל. גם אם האדם לא ראוי לטובה, ומצד הדין לא מגיע לו שיהיה לו טוב, בכל זאת, אם הוא בוטח בד', נמשך אליו טוב לפנים משורת הדין, מצד החסד האלקי, ועל זה נאמר - "והבוטח בד' חסד יסובבנו" (תהלים לב ; י). זו היתה מדתו של הלל הזקן, שעליו נאמר (תהלים קיב ; ז) "משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטֻח בד'" (ברכות ס.); כיון שהיה בטוח בד', לא היה ירא משמועה רעה. נכון לבו בטוח בד'.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il