"כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו.." | הרב אליהו ממן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הלכה ומנהג
ציצית ותפילין

קטגוריה משנית

6445

12 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

"כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפִתחו - הכל בחיזוק שלא יחטא" - האומנם?

בפרשתנו - פרשת שלח, נאמר (במדבר ט"ו, ל"ח - מ'): "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהֵם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם: למען תיזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לא-לוהיכם".
ופירש רש"י (שם, ל"ט): "שמנין גימטריא של ציצית, שש מאות ושמונה חוטים וחמישה קשרים - הרי תרי"ג" [ועיין ב"משך חכמה" (שם), שפירש: "כל מצוות ה' - גימטריא: תרי"ב, ומצות ציצית - הרי תרי"ג"].
וכך פסק הרמב"ם ("היד החזקה" - ספר אהבה - הלכות ציצית פ"ג, הי"ב): לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה''".
והקשה ה"מעם לועז": "כיצד נזכרים על-ידי הסתכלות בציצית בכל מצוות ה' יתברך, והרי יש הרבה אנשים הלובשים כל היום ציצית ואינם נזכרים בכל המצוות, והם מסיחים דעתם מהן?" [עיין ב"ילקוט לקח טוב" - במדבר - שלח-לך, עמ' קנד - קנה (בשם ה"בית יצחק")].
ותירץ: "'והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'', למה נאמר: 'והיה לכם לציצית', והרי כבר נאמר: 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'. אלא הכתוב בא ליישב תמיהה זו, וזה משל למנהג העולם: שאם אדם רוצה לזכור איזה דבר הוא קושר חוט באצבעו וכשהוא מסתכל על החוט הוא נזכר בדבר שהוא רוצה להיזכר. ואם אדם קושר באצבעו מפני שהיא כואבת, ואחר-כך שכח דבר שהיה עליו לעשות ושאל אנשים כיצד שכח דבר שיש לו לעשות והרי הוא קשר אצבעו. אומרים לו הבריות: שוטה שבעולם, והרי לא קשרת אצבעך אלא מפני הכאב, ולא קשרתו כדי להיזכר. וזהו שאומר כאן הכתוב: 'והיה לכם לציצית' וגו'. זה שאתה תמה שאתה לובש ציצית ואין אתה נזכר במצוות ה' יתברך, מפני שאתה לובשם כמצות אנשים מלומדה, וכשם שאדם לובש איזה מלבוש אתה לובש את הציצית, ולא בכוונה לומר: מצוה זו ציונו הקב"ה כדי לזכור על ידה כל מצוותיו. אם כן מה תועלת יש בציצית, והרי אתם דומים לאותו שוטה שקשר אצבעו לכוונה אחרת, ושואל למה אין הוא נזכר במה שרצה להיזכר, והרי החוט קשור באצבעו. אבל אם: 'והיה לכם לציצית', שהוא לשון הסתכלות (עיין בספר "ציצית ותכלת במדרשי חז"ל ובמשנת חכמי הדורות" פ"ב, עמ' לב, לד - לה), היינו אם תלבשו הציצית למטרת הסתכלות והתבוננות בהם כדי שתיזכרו במצוות ה' יתברך, אז 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'', מאחר שאתם לוקחים אותו לאותו ענין".
בגמרא [מנחות מג: (עיי"ש)] נאמר: "'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'' - שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולם ... 'וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם' - ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה ... חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות: תפילין בראשיהן, ותפילין בזרועותיהן, וציצית בבִגדיהן, ומזוזה בפתחיהן ... רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפיתחו - הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר: 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק', ואומר: 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם' ... מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר: 'ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר', וכתיב: 'כמראה אבן ספיר דמות כסא' (ועיין בפירוש הרמב"ן עה"ת שם)".
והקשה בעל ה"באר מים חיים" [בפרשת משפטים - פרק כ"ב ד"ה ועל, עמ' שמ (הובאו דבריו בפירוש ה"ענף יוסף" על ה"עין יעקב", שסיים בזו הלשון: "ועיין שם שהאריך שם במוסר השכל ובדברים נכונים")]: "ולכאורה אנו רואין בני אדם ששלוש אלה יעשה להן ואינם בטוחים מן החטא".
ותירץ: "ואֹמנם כי לכאורה היה להם לומר: מי שיש לו תפילין על ראשו, כי הלא על הראש הם התפילין ולא בראש, ואֹמנם במי שהם על ראשו לבד ואינו משימם בראשו - לשום מחשבתו בהן, הרי הוא כמו שמניחן על הכותל, אם הוא אינו מהרהר כלל הכתוב בהן, מה לי שמונחים על הראש או על הכותל והשולחן וכדומה. רק מי שיש לו תפילין בראשו, שבראשו מונחים תפילין - שמחשבתו קשורה וצמודה באת אשר מבואר בהתפילין, והוא יחודו ואחדותו יתברך ואשר לו הכח והממשלה, ובהציווי לשעבד על ידיהם תאוַת הלב והנשמה שבראש עם שאר חושיו וכוחותיו, זה הוא אשר מובטח שלא יחטא, כי מורא ופחד ואימת ה' א-לוהיו עליו ואהבתו קשורה עימו וצמודה. וכמו כן בפשוטי טעמי מצוות אחרים, כמו בציצית - שהוא על ארבע כנפות בִגדו בכדי שבכל צד שיפנה יזכור בה' א-לוהיו וירא ממנו מלהמרות פיו חלילה וכמאמר הכתוב (במדבר ט"ו, ל"ח - מ'): 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' וגו' עד 'והייתם קדושים לא-לוהיכם' וגו', וגם זכירת יציאת מצרים בהם, שהיא עיקר ושורש בכל עשיית המצוות, שעל מנת כן הוציאנו ממצרים בכדי לעשות מצוות, וּבְאִם לאו הרי אנו ובנינו וכו' עדיין היינו משועבדים לפרעה ...".
עוד כתב [שם, בפרשת תצוה - פרק כ"ז ד"ה ואֹמנם, עמ' שפג (עיי"ש באורך)]: "... ואכן כי זה עיקר הנחתם שיהיו בראשו - לידע ולהבין במוחו ודעתו גדולת א-לוהינו ברוך הוא וברוך שמו מה שעשה במצרים, ולו הכח והממשלה בכל העולמות עליונים ותחתונים לעשות בהם כרצונו, ועל כן אליו ימסור נפשו ורוחו וליבו ומוחו וכל אבריו, כי הוא אחד ואין יחיד כייחודו. ועיקר יחוד א-לוהינו יתברך שמו הוא כְּשֶאִם מיחד עצמו בכל אבריו וגידיו במחשבה דיבור ומעשה שלא יזיז בהם חוץ מדבר הנוגע לעבודתו, בזה הוא מראה יחודו שאין בעולם כי אם א-לוהינו ברוך הוא וברוך שמו, ואינו יוצא מייחודו רשות היחיד לרשות הרבים הנקרא סטרא אחרא, צד אחר שאינו לה', והכל באהבה ויראה לשמו יתברך, וזה הוא הנשמה שבמצוות ...".
ובספרו "שער התפילה" [שער השמיני - פמ"ב, עמ' ריד - רט"ו (עיי"ש באורך)] כתב: "... והעיקר הוא שיהיו מונחים בראשו - שיחשוב בראשו את הכתוב בארבע פרשיות אלו: שמע, והיה אם שמוע, קדש, והיה כי יביאך, שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם, ושנִזכור ניסים ונפלאות שעשה עימנו, בהוציאנו ממצרים. ובזה יקבל עליו על מלכותו יתברך כי לו הכח והממשלה לעשות בכל העולמות כרצונו, כמו שעשה במצרים ... וציונו להניח על היד, לזיכרון זרוע הנטויה, ושהוא נגד הלב, לשעבד בזה תאוַת ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו, ועל הראש, שהנשמה שבמוחו עם שאר חושיו וכוחו, כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך שמו הכל כמבואר בשולחן-ערוך אורח-חיים (תחילת הלכות תפילין סימן כ"ה, סעיף ד') ובאמירת לשם יחוד (עיי"ש) ...".
עוד כתב ["באר מים חיים" - פרשת שופטים - פי"ז ד"ה ואכן (עיי"ש)]: "ואכן, כי זה הכל, אם אדם מניחן בקדושה ובטהרה באהבה ביראה ובשמחה, כראוי לנושא חותם מלך מלכי המלכים עליו. ויש לו תפילין בראשו, לא על ראשו לבד ... - כיון שאינו נותן לב מה הוא עושה. הלוא הוא כגולם - כגוף בלא נשמה ... ומכל שכן מי שחלק לו הא-לוהים בבינה ונפשו יודעת מאוד ברזי התורה, באותות המוחין העליונים הגדולים הבהירים המאיר לכל העולמות על ידיהם ובייחודי שמותיו יתברך וייחודי המאורות העליונים, כל אחד לפי ערכו ושורש נשמתו הזכה והבהירה וערך בחירתו בטוב, כן ודאי התפילין משליכין יראה ופחד ואימה ובהלה לכל רואי אותם כי מאיר בהם אור חותם המלך".
ועל דרך זה ביאר הגר"א מווילנא גם את דברי הגמרא (ברכות ו.): "ומנין שהתפילין עוז הם לישראל? דכתיב (דברים כ"ח, י'): 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'. ותניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: אלו תפילין שבראש (ועיין במהרש"א שם)".
וביאר הגר"א מווילנא ["שדה אליהו" (ברכות שם) בשם "זִכרון חיים" ו"כתר תפילין" (עיי"ש באורך). ועיין ב"מרגליות הש"ס" (ברכות שם- רי"ט, עמ' פ - פא)]: "לא אמרו חז"ל: אלו תפילין שעל הראש, או תפילין של ראש, אלא: 'אלו תפילין שבראש'. כוונתם שאשר יהיו במוחו כל הכתוב בתפילין, היינו אשר התפילין יהיו בראשו ממש".
"להורות כי בפנימיות הראש בכח העלם המחשבה צריך להיות שם התפילין והם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות ובאמת צריך להיות כן גם באיבריו החיצוניים מכף רגל ועד ראש לא במחשבה בלבד וכענין התפילין שציונו יתברך שמו להניח גם על היד וענינו מבואר ..." ["מילי דאבות" (לג"ר יצחק מוואלאזין) פ"ב ד: - ה. בסוף ד"ה והנה (עיי"ש באורך)].

נ. ב. "בוודאי שצריך לברך גם באופן כזה, שיש קיום מצוה בהנחתן אף בלא מחשבה, וזהו גם כן מצוה גדולה, אבל להיות נשמר מן החטא, ולהיות בחזקת שלא יחטא, צריך כוונה כנ"ל" ("מצווה ועושה" - תפילין, עמ' קפז. אך עיין בטור חאו"ח סי' כ"ה. ובב"ח שם: סי' ח', ס"ק ז'. סי' תרכ"ה, ס"ק א'. וב"ארצות החיים" - "המאיר לארץ" - סי' ח', סע' ח', ס"ק ל"ח. ובכה"ח סי' כ"ה סע' ה', ס"ק כ"ט. וב"ילקוט יוסף" ח"ג - סי' כ"ה, סע' מ"ד, עמ' פב - פג. וסע' כ"א, עמ' מז - מט. וסע' ד', עמ' כ - כא. ובספר "תפילין במדרשי חז"ל ובמשנת חכמי הדורות" פ"ד ופכ"ב. "וב"הלכה ברורה" ח"ב - סי' כ"ה, סע' ה', ס"ק כ'. וב"שער הציון" שם, ס"ק ע"ב - ע"ה. ובשו"ע חאו"ח סי' ח', סע' ח'. ובמשנ"ב שם, ס"ק י"ט. וב"ילקוט יוסף" ח"ב - סי' ח', סע' ז' - י', עמ' כה - לב).

תפילין של שור וחמור
"לבינוניים - ציצית ותפילין אינון (הם) כשור לעול וכחמור למשאוי. ובשבת (שאין מניחין תפילין) איתמר בהון (נאמר בבינוניים): 'למען ינוח שורך וחמורך' (שמות כ"ג, י"ב) ..." ("תיקוני זוהר" - תיקון י', דף כו/א).
"פירוש: כיון שעושים הסח הדעת מהם, ולובשים אותם מצות אנשים מלומדה.
שאין אומרים קודם: 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה', לפרש בפיהם שהם עושים מצוות אלו לקיים מצות הבורא יתברך, ואין מברכין עליהם: 'אשר קידשנו במצוותיו וציונו' בכוונת הלב, שאין יודעים מה מוציאים בפיהם.
לכן ידמו כשור שנותנים עליו עול, ואין לו לב לדעת מה שמו עליו. וכמו החמור שנותנים עליו משאוי, ואין לו לב לדעת מה נותנים עליו, אלא נושא המשא עליו והולך בו ממקום למקום, כפי ההרגל שלו, ואינו מרגיש הפעולה הנעשית מהשמת המשאוי עליו.
ובשבת אין מתענגים ונחים לשם מצוה, אלא נחים להנאת גופם, כמנוחת שור וחמור, אשר מנוחתם מנוחה גופנית ולא נפשית" ("בניהו").

"'כי שם ה' נקרא עליך' ... - אלו תפילין שבראש"

מספרים על הגר"א [שם. וכעין זה, מספרים על ה"שאגת אריה" ועל בעל ה"תניא" (עיין ב"מסכת החיים" - תפילין פ"ג, עמ' קצט - רב)]: "שפעם אחת לן לינת לילה בבית מלון, ויהי בבוקר עמד בעל המלון להתפלל שחרית והניח תפילין כדת, וגם הגאון ז"ל עמד להתפלל בחדר שלו והניח תפילין. והנה פתאום בא איש איכר בליעל והתחיל להכות את בעל המלון מכות רצח, ויזעק זעקה גדולה ומרה. ויהי כאשר שמע הגאון ז"ל את צעקת בעל המלון, ויפתח הגאון את דלת החדר, ויהי כאשר ראה הבליעל הזה את הגאון ז"ל, נפחד מאד ויפול מלוא קומתו ארצה ויתעלף. אחר כך שאל בעל המלון להגאון, מדוע נרעד הבליעל מפניו, ויאמר לו הגאון, משום שראה את התפילין שעל ראשי. תמה בעל המלון, הן גם אני התפללתי בתפילין על ראשי, ומדוע בכל זאת היכני.
השיב לו הגאון, אתה נושא את התפילין על ראשך ואני בתוך ראשי. כלומר, אתה נושא התפילין ללא כוונה, וללא מחשבה לשעבד עצמך לעבודת הבורא, כאשר מצות תפילין נועדה לעורר האדם להיות עבד נאמן. והכתוב אומר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך', ודרשו חז"ל: 'אלו תפילין שבראש' (דיקדקו לומר 'שבראש' ולא 'על הראש'). היינו שאם על ידי התפילין יהיה נקרא שם ה' עליך, אז 'ויראו ממך'".

כפירת קורח במצוות ציצית ומזוזה

מובא במדרש (במדבר רבה י"ח, ג') על הפסוק: "ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי" (במדבר ט"ז, א') - "מה כתיב למעלה מן הענין (שם ט"ו, ל"ח): 'ועשו להם ציצית'. קפץ קורח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו: חייבת בציצית. אמר לו קורח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה? בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה. אמר לו (קורח): כל התורה כולה רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית. פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית? אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומליבך אתה בודאן! הה"ד (זהו מה שכתוב): 'ויקח קרח' - אין 'ויקח' אלא לשון פליגא - שליבו לקחו [לצד אפיקורסות (רד"ל)]. וכענין שנאמר (איוב ט"ו, י"ב): 'מה יקחך ליבך'". ע"כ.
"טענת קורח בדבר טלית שכולה תכלת נרמזת אומנם בסמיכות הפרשיות, כמבואר במדרש, אך עדיין לא מובן מה המקור לטענה השנייה המובאת במדרש - ענין המזוזה בבית מלא ספרים.
לדעת ה"כלי יקר" הדבר נרמז בפסוק: "ודתן ואבירם יצאו ניצבים פתח אהליהם". מדוע נזקק הפסוק להדגיש "פתח אהליהם"? אלא ללמדנו בא שיצאו לחרף ולגדף על המזוזה הקבועה בפתחי האוהלים. נמצא לפי זה שקרח הוא זה שחלק על פרשת ציצית, דתן ואבירם הוסיפו על דבריו, וחלקו גם על מצוות מזוזה, ומבין שניהם יצאה העלילה ששתי מצוות אלו בדה משה מליבו.
הצד השווה שבשתי הטענות הוא כמו שביאר רבינו בחיי, שהסברא נותנת שכשם שטלית שכולה תכלת תיפטר מציצית, ובית מלא ספרים פטור ממזוזה - כך בזמן שכל העדה קדושים אין צורך במנהיג.
רמז נוסף יש למצוא במשותף שבין שתי מצוות אלו. מצוות ציצית וכן מצוות מזוזה באות להזכיר לאדם את מצוות ה'. בציצית נאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" (במדבר ט"ו, ל"ט). גם המזוזה באה להזכיר לאדם את הקב"ה בבואו ובצאתו. מכאן יצאה הטענה שבזמן שכל העדה כולם קדושים אין צורך באמצעים להזכיר, שכן בלאו הכי ה' ומצוותיו לנגדם תמיד.
בזה מתיישבת שאלה נוספת: "מדוע נענשו גם טפם, אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" (ירמיה ל"א, כ"ח. וכעין זה ביחזקאל י"ח, ב')?! לאור האמור, יש ליישב, על פי הגמרא (שבת לב:) שבה מובאת מחלוקת בין ר' יהודה לר' מאיר, למאן דאמר אחד: בנים מתים בעוון ציצית, ולמאן דאמר השני: בעוון מזוזה, וטעם אחד לשניהם: שתי מצוות אלו באו לזיכרון, כמבואר לעיל ועל כגון זה נאמר: "ותשכח תורת א-לוהיך, אשכח בניך גם אני" (הושע ד', ו'), על שכחת תולדות המעשים הטובים בא העונש שהקב"ה ישכח את התולדות של השוכחים אותו.
* * *
בספר "פניני רבינו יחזקאל" מספר הגרמ"מ שולזינגר שליט"א שרגיל היה הגר"י אברמסקי זצ"ל לצטט בעל-פה מתוך בכי את לשון הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו, הי"ג): "חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע בייחוד השם שמו של הקב"ה, ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן (ועיין בהל' תשובה פ"ג, ה"ד: "אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו. כלומר, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחיזרו בתשובה וזיכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה"). וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים ..." (ועיין ב"מורה נבוכים" - ח"ג: פל"ה - הקבוצה התשיעית. ופמ"ד). ע"כ.
על דברים אלה היה הגר"י אברמסקי זצ"ל אומר: "אתם שומעים?! בכל פעם שנכנסים ויוצאים ורואים את המזוזה חייבים להיזכר שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם". היזכרו כמה פעמים ביום רואה אדם את המזוזה ובכל פעם חוזרת המזוזה ומשננת לו: דע! שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם?! (ובאומרו דבר זה היה הגר"י אברמסקי זצ"ל מרבה בבכי). כמה התעוררות יש בזה!
והרמב"ם ממשיך בדבריו (הל' מזוזה שם): "אמרו חכמים הראשונים (ר' אליעזר בן יעקב, במנחות מג:. ועיין בגיליון מס' 14): כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם' (תהילים ל"ד, ח')" (ועיין בפרקי אבות פ"ד, מי"א ובפירוש רש"י שם). ע"כ.
והיה הגר"י אברמסקי זצ"ל חוזר ומשנן את דברי הרמב"ם הללו ומתרגש ובוכה ... (ע"פ "ילקוט לקח טוב" - במדבר - פרשת קורח, עמ' קנז - קנח. בתוספת נופך).
נסיים בפירושו של ה"דברי ירמיהו" על הרמב"ם (שם), וזו לשונו: "'שיויתי ה' לנגדי תמיד' וכו' כלל גדול וכו' באו"ח בסי' א'. הנה הזיכרון בה' בידיעתו, כי הוא השלם הבִלתי בעל תכלית וכל השלימות: חכמה, טהרה, קדושה, צדקה, משפט וכו'. הכל בו יתעלה מִבלי חקר וגבול ובאהבתו לו יתעלה נאהב כל אלה. לכן הזיכרון במעלות הנפש אשר כל אלה לה לחלק ממרום ברתא דמלכא קדישא וכמצווה עלינו להידמות בדרכיו - מה הוא רחום וכו' לכן הזיכרון בשמו וזיכרון אהבתו מעיר ומקיץ מהשינה ומעיר על השִגיון לעסוק בהבלי הזמן. ורעיון הנשגב הזה כי בידיעת ה' יתעלה מקור כל השלימות האורח חיים למעלה מכל הידיעות למשכיל וידע שאין דבר וכו' אלא ידיעת צור העולם אשר בו יתראה כבוד ה' מתוך מעשיו הוא ניכר וכו' 'מיד חוזר לדעתו והולך מישרים' 'א-לוהים עשה את האדם ישר וכו'' הנשמה שנתת בי טהורה וכו'. הבלי העולם עין סוררת ולבב מורר וחזיוני שוא ומדוחים יתעו בני האדם מלשום לב על יעודם הנשגב. ובעת כי יזכור באהבתו לה' וידיעתו יחזור לדעתו למקורו הנאמן ממעל לו וכמ"ש במ"א בפי' תשובה עיי"ש. ותפילין - אשר לשעבד גופו, ומזוזה - שיעבוד רכושו לו יתעלה המעירים על כל אלה וציצית לבלי נתור אחרי מראה עינינו יעירו על כל זה כמו שכתב רבינו: 'אמרו חכמים הראשונים: כל מי שיש לו תפילין' וכו'. דברים המתוקים מדבש ונופת צופים אשרי להמשכיל תמיד בכל אלה", עכ"ל.

על משמרת סת"ם (ספרי תורה, תפילין, מזוזות) ושמירת הלשון
כתב ה"חתם סופר" (בהשמטות לפרשת קרח), וזו לשונו: "מזוזה - על הפתח דווקא. רומז, כי אין תוכו של אדם יקודש כולו כמלאך, אם לא יקדש פתחי פיו, וכן להיפך, כי גדול שמירת הפה אף אם לא יהיה ביתו מלא ספרים, פירוש שלא יהיה מלא תורה ויראה, אם רק פתחי פיו שמורים קדוש יאמר לו, אך לא בית העצים והתבן [כוונתו לזה שאמרו חז"ל (יומא יא.): "בית התבן ובית הבקר והעצים פטורים מן המזוזה"], מעשה בהמה שהם רשעים גמורים, אבל זולת זה עיקר הכל תלוי בפתחי פיו", עכ"ל.
ובהקדמה לספר "שב שמעתתא" כתב (עיי"ש): "הפה הוא הקלף מתורה שבעל-פה, וכמו הקלף של תורה שבכתב צריך עיבוד לִשמה דווקא, ויהיה טהור ולא טמא, כן הקלף של תורה שבעל-פה היינו הפה, יהיה רק לִשמה ... לפי זה צריך להיזהר שלא לדבר בפה דברים שאינם מעבודת הבורא ... ולתורה שבעל-פה צריך יותר פה נקי מלתורה שבכתב שכבר היא כתובה על קלף כשר", עכ"ל (ועיין בספר "תפארת ישראל" למהר"ל מפראג, בסוף פס"ח).
"ואם כן אחר הודיענו זאת שהפה הוא הקלף של ה'דברי תורה' כמה צריך להשגיח על 'הקלף' שהוא הפה שיהא נקי ויהא 'הקלף' מעובד לִשמה, ולא יפגם ע"י דיבורים האסורים, ולשון-הרע ורכילות וכיוצא בזה" (שו"ת "לחפץ בחיים" פתיחה).
הספרים הקדושים מדגישים שהסופר צריך להנהיג את חייו בקדושה ובטהרה. וכדברי מרן החיד"א בסִפרו "תורת השלמים": "נאה לסופר הטבילה התמידית ויקדש את פיו מכל אלה וקללה ותהיה לשונו נקיה" (ויזהר שלא יהיה בגדר "טובל ושרץ בפיו").
יהי רצון, שנזכה - כולנו - לטהר את לשוננו ולהיות נוצרי (=סופרי) סת"ם [ספר תורה ומזוזה (על פי מה שנתבאר)], ויתקיימו בנו דברי דוד המלך ע"ה (תהִלים ל"ד, י"ג - י"ד): "מי האיש החפץ חיים ... נצור לשונך מרע". ודברי בנו - שלמה המלך ע"ה (משלי כ"א, כ"ג): "שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו". אמן כן יהי רצון.

ציצית ותפילין

הרב אליהו ממן

ראש ישיבת "תורת אברהם" נצרת עילית.

חודש אלול
אלול זמן החזרה בתשובה
אלול תשע"א
שיעורים נוספים
"חג המימונה" - מנהג או "גהנם"?
תשס"ט
שיעורים נוספים
מנהג ה"מימונה" וחמץ שעבר עליו הפסח
ניסן תשס"ט
אחדות ומחלוקות
יום ז' מר-חשוון - יש לו כוח מיוחד לאחדות בני ישראל
חשוון תשע"ב

ציצית ותפילין

1:53
ציצית ותפילין
הקלף למשה מסיני
שיעור יסודי על כשרות הקלף לסת"ם בימינו
הרב בן ציון אוריאל | סיון תשע"ט
ציצית ותפילין
השלמות לשני מאמרים על לתפילין
הרב בן ציון אוריאל | שבט תשע"ח
56 דק'
ציצית ותפילין
מהלכות ציצית
שנת תשע"ג
הרב בן ציון מוצפי
ציצית, תפילין וכיפה
מהלכות ציצית
הרב אליעזר מלמד | איר תשס"ח

ציצית ותפילין

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
סליחות ליום רביעי מעשרת ימי תשובה- נוסח ליטא
הסידור המהיר
נוסחי תפילה
סליחות ליום שלישי מעשרת ימי תשובה- נוסח ליטא
הסידור המהיר
עשרת ימי תשובה
הנהגות עשרת ימי תשובה
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ג
נוסחי תפילה
סליחות ליום שני מעשרת ימי תשובה- נוסח ליטא
הסידור המהיר

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
תשובה
תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
צום גדליה
צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
26 דק'
חולין
חולין דף קל"ח
הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב דוד חי הכהן
הרב יעקב שפירא
הרב חיים דרוקמן
הרב אליהו ברין
הרב חגי לונדין
הרה"ג צבי שכטר
הרב אליעזר מלמד
הרב שבתי סבתו

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
27 דק'
האזינו
האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
43 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
תשובה
תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
צום גדליה
צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
26 דק'
חולין
חולין דף קל"ח
הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
4 דק'
האזינו
האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
43 דק'
ענינו של ראש השנה
סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
הרב אליהו ברין | כ"ח אלול תשפ"ו
31 דק'
חולין
חולין דף קל"ז
הרב אלי סטפנסקי | ג' תשרי תשפ"ז
36 דק'
שמונה פרקים לרמב"ם
כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הרב יהודה מלמד | כ"ח אלול תשפ"ו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
34 דק'
חולין
חולין דף קל"ו
הרב אלי סטפנסקי | ב' תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
יכול המטייל לעשות סוכה מהמכונית ולאכול שם כפי הצורך
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
24 דק'
חולין
חולין דף קל"ה
הרב אלי סטפנסקי | א' תשרי תשפ"ז
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ח אלול תשפ"ו
41 דק'
יומא
אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
הרב חיים כץ | י"ב אלול תשפ"ו
41 דק'
ענינו של ראש השנה
מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
הרב חיים כץ | כ"ו אלול תשפ"ו