ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גרשון יוסף בן משה צבי
הדעות השונות במשנה לגבי לשמה
חלק א - ר"א פוסל באשם, שלושת המקורות של ר"א
א. המקור השני - "אשם הוא"
דחייה - כיוון שנאמר אחרי האימורים (שלא מעכבים) לא ייתכן שבא ללמד שמעכב.
ב. המקור הראשון - בניין אב מחטאת שמכפרת
בעקבות פירכא - לומד מחטאת + פסח (חטאת נזרקת על החצי העליון, ופסח זמנו קבוע).
שאלות:
1. למה ר' יהושוע לא מקבל את הצד השווה ? כי בשניהם יש חומרא שקשורים לכרת .
2. למה ר' יהושוע פרך רק מכך שדם החטאת נזרק על החצי העליון ולא מפירכות נוספות?
שתי גישות לתשובה:
A. אין באמת חומרות נוספות כי נדחה את כל החומרות . החומרות והדחיות: 1. יש חטאת שזורקים את דמה בקה"ק (דחייה - ר"א לומד מחטאות החיצוניות). 2. דם חטאת שנכנס להיכל פוסל את הקרבן (דחייה - ר"א אומר זאת גם באשם). 3. חטאת מכפרת על שגגת כרת (דחייה - קרבן עולה ויורד לא קשור לכרת). 4. בחטאת זורקים על ארבע פינות (משא"כ באשם שזורקים על 2 פינות (או 2 זריקות או 4). לחומרא זו אין לגמרא תשובה . B. אכן יש עוד חומרות בחטאת , אך ר' יהושע הסתפק באחת מהן (הראיה שיש עוד חומרות שלא הזכיר: 1. בטאת זורקים עם אצבע. 2. בחטאת זורקים על חוד/דופן הקרן).
C. אולי גם דם האשם נזרק על החצי העליון?
לא יכול להיות, שני מקורות:
1. קל וחומר מעולה (בצירוף חטאת העוף) שבה הדם נזרק למטה. דחייה - באשם יש חומרא של מחיר מינימלי.
2. "המחטא אותה" - דווקא בחטאת נזרק למטה (ואילו מה שכתוב "ושחט אותה" לא בא לאפוקי אשם, שהרי ממילא פסח גם נפסל ב"לשמה").
ג. המקור השלישי - היקש לחטאת "כחטאת כאשם".
שני דיונים:
A. דם שנכנס להיכל - ר"א לומד מהיקש שגם דם האשם שנכנס פוסל (ר"ע לומד מ"וכל חטאת" שבכל הקרבנות).
למה חכמים חולקים על ר"א וסוברים שלא פוסל באשם?
שלושה מקורות שדם האשם שנכנס לא פוסל:
1. קל וחומר מעולה בצירוף עם מנחת חוטא. דחייה - באשם יש מחיר מינימלי.
2. "וכל חטאת אשר יובא מדמה " - ולא דם של קרבן אחר.
B. מה רבנן לומדים מההיקש? שגם אשם צריך סמיכה .
ד. מה לומדים מההיקש של מנחה לחטאת ולאשם?
1. מנחת שלא לשמה - במנחת חטא פסולה (חטאת) ובמנחת נדבה כשירה (כאשם). (זה לא טוב לר"א פוסל גם באשם, ואת זה הדין של מנחת חוטא לומדים מ"חטאת היא").
2. יד ימין או שמאל - שאם קמץ ומחזיק ביד צריך ביד ימין (כמו בחטאת) אך אם שם בלי אפשר ביד שמאל (כמו באשם).
חלק ב - הדין של יוסף בן חוני ור"א קרבנות אחרים שנשחטו לשם פסח וחטאת
הדעות: יוסף בן חוני פוסל, ר"א - רק ב"לשם פסח" .
הוויכוח בין ר"א ור' יהושע:
א. הנתונים הברורים:
בשאר ימות השנה - פסח לפסח - פסול, פסח לאחר - כשר, קרבן אחר לפסח - כשר.
בערב פסח - פסח לקרבן אחר - פסול. המחלוקת - קרבן אחר לשם פסח - ר"א פוסל ור' יהושע מכשיר .
ב. המקור של ר' יהושע
פסח לפסח - בשאר הימים פסול ובערב פסח כשר
ר' יהושע - מכאן שטוב יותר לכוון לפסח בערב פסח , וממילא - כיוון שאחרים לשם פסח בשאר הימים כשר, קל וחומר שבערב פסח.
דחיית ר"א - א. אפשר לדייק שמכאן שערב פסח טוב יותר , ואז יצא: כיוון שבשאר הימים פסח לשאר כשר, קל וחומר שבערב פסח - פסח לשאר כשר! וזה לא ייתכן! ב. ר"א מוסיף - אם כבר ללמוד משאר ימות השנה: כמו שבשאר הימים פסח לשאר והשאר לפסח כשר, גם בערב פסח - פסח לשאר והשאר לפסח - פסולים.
ג. קושיית ר' יהושע לר"א
לשיטתך יוצא ששלמים חמורים מפסח ! (שהרי פסח לשלמים בזמן של שלמים (שאר הימים) כשר, אך שלמים לפסח בזמן של פסח פסול).
התשובה במקור הבא (ששלמים לפסח פסולים לא בגלל החומרא של שלמים אלא בגלל החומרא של פסח ).
ד. המקור של ר"א
אפילו שמותר פסח הולך לשלמים, פסח שנעשה לשם שלמים פסול, אז קל וחומר ששלמים לשם פסח פסולים.
קושיית ר' יהושע - לכאורה תאמר כך -
אפילו שמותר חטאת הולך לעולה, חטאת לשם עולה פסולה, אז לכאורה כל שכן שעולה לשם חטאת פסולה!
תירוץ ר"א - פסח חמור מחטאת (כי בשאר הימים פסח לפסח פסול).
[הצעת הסבר - רק בפסח יש בסיס לומר ש"לשם פסח" בכלל פסול - מפסח לפסח בשאר הימים].
חלק ג - שמעון אחי עזריה - אם העלו - כשר, אם הורידו - פסול
א. מקור - " ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו ".
ב. ר' זירא - האם חולק רק על הירידה (שפוסל) או גם על העלייה (שכשר לגמרי) או שהכוונה כמו רבנן שכשר ולא מרצה?
ניסיון ראיה - כמו שבכור לא מרצה, כך הכוונה גם בשאר. דחייה - הדוגמא של בכור לא הובאה בשביל זה אלא בשביל ללמד שגם בתוך "קדשים קלים" יש היררכיה.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
