ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש בימה תורנית

גליון מס' 222

צניעות במקום העבודה

בחברה בת זמננו עולה השאלה: מה צריכה להיות צורת הקשר הנכון במקום העבודה?
--- ---אדר א' תשע"א
מוקדש לעלוי נשמת
אפרת בת נעמי
לחץ להקדשת שיעור זה
בחברה בת זמננו עולה השאלה: מה צריכה להיות צורת הקשר הנכון במקום העבודה?


זהירות
הרב אורי כהן שליט"א, ראש כולל 'מרץ מבשרת ציון
בדורות עברו היתה חלוקה טבעית ברורה בין מקצועות גבריים לנשיים (ובדרך כלל נשים היו עקרות-הבית ולא יצאו לעבודה מחוץ לביתן), וממילא היתה בדרך כלל הפרדה בין גברים לנשים במקומות העבודה. עם השינויים החברתיים וה'תרבותיים' בדור האחרון, אין כמעט מקצוע בו אין מפגש קבוע בין גברים לנשים. יום העבודה הארוך, העניין המשותף המקצועי שבין העובדים וכד', עלולים להביא למצב בו הקשר עם בן הזוג נעשה ארעי ביחס לקשר היותר קבוע שנוצר במקום העבודה.
לצערנו אנו עדים להרבה מקרים של פגיעה ב'שלום בית' המסתיימים לא אחת בגירושין, על כל הנלווה לזה, כתוצאה ישירה ועקיפה מהמפגש הזה. חשיבות הנושא הן מהבחינה האישית והן מהבחינה הצבורית מחייבת התייחסות לבעיה ובעיקר לדרכי פתרון. הבעיות המתעוררות משתנות ממקרה למקרה, וכל מקרה דורש התייחסות מפורטת וממוקדת. על כן לא ניתן להציע תרופה כוללת לכל האפשרויות השונות והמשתנות ממקרה למקרה. אבל ישנם דרכי מניעה וגם תרופות בסיסיות היכולות לתת מענה לחלק נכבד מהמקרים.
חכמי ישראל לדורותיהם סללו לנו דרכי חיים, בכל השטחים, הן דרכים של לכתחילה והן דרכים למקרי בדיעבד. בנידון דידן הבסיס למערכת יחסים ראויה במפגש במקום העבודה וכד' היא הצניעות. המושג צניעות נתפס אצל רבים כזהה לאורך השרוול והחצאית, ולא היא; הצניעות כוללת מרחב גדול של דרכי הנהגה ראויים לכל בן ובת ישראל, וההלכות הקשורות ללבוש הן חלק קטן (אמנם חשוב מאד) ממנה.
במכלול נושאי הצניעות נמצא את הדרכת חכמי ישראל ביחס למחשבה, לדיבור ולמעשה:
במחשבה: מידות הענוה, הפשטות, ההסתפקות, עומדות בראש מערכת המידות הטובות, והן הבסיס לצניעות המעשית. ולעומתם: הרצון להתבלטות, השאיפה לכבוד ולעושר, הרדיפה אחרי מותרות - מוציאים את הנגרר אחריהם מעולם הקדושה והרוח.
בדיבור: חז"ל משבחים את מי שדיבורו בנחת עם הבריות; שפה יפה ונקיה היא ביטוי למי שפיו ברשותו; הרמת הקול בשעת ויכוח מעידה על דלות בתוכן משכנע. העניו והצנוע יעדיף להודות על האמת לשנגדו, והגאה - יעמוד על דעתו וישתמש בקולו הרם.
חז"ל מדריכים אותנו (בפ"א מפרקי אבות) לא להרבות שיחה עם נשים. אין כוונתם למנוע יחסי נימוס וכבוד, וגם לא להימנע מדיבורים שיש בהם צורך ותועלת מכל סוג, אלא שלא להרבות בדברים שאין בהם צורך וענין, ומטרתם בעצם השיחה והקשר הבין-מיני. שיחות אלה הם יציאה מגדרי הצניעות, על כן מרחיקים אותנו חכמינו מהם.
'שחוק וקלות ראש מרגילים לערוה' (אבות ג, יב); קשה מאד להימנע מקצת התפרקות מהעיסוק המשעמם/הרציני ו/או המתיש, על כן הזהירו אותנו חכמינו מסכנת השחוק וקלות הראש שהם חמורים עוד יותר מסתם שיחה מיותרת.
ומכאן למעשה : עיקר מידת הצניעות היא שלא למשוך תשומת לב. בזה אין הבדל בין גברים לנשים (כמובן שבמקום שהנשים אינן שומרות על הלכות הבגדים הכשרים, ודווקא הלבוש הכשר של נשים מושך תשומת לב - אין שום היתר להתלבש בפריצות כמקובל באותו מקום בשם ה'צניעות' והפשטות). בגדיו של אדם מבטאים את אישיותו. בגדיו של אדם הם המכבדים אותו, על כן לא בקשו חכמינו להתלבש בבגדים שאינם מכובדים, והסייגים הם רק במה שמעבר לכבוד המתבקש. גם בתכשיטים המכבדים את המתעטרת בהם מבלי למשוך תשומת לב - אין כל רע. ולעומת זה - בגד ותכשיט המושך את העין הן ע"י צורתו והן ע"י צבעו, ובמיוחד בגדים שנעשו בשביל לגרות כמו מחשוף, שסע, וכד' מהווים מעין 'הזמנה' ליחס ולקשר שאין מקומו אלא בתוך המשפחה. תסרוקת מיוחדת כמו גם פיאה 'כשרה' או כיסוי ראש מיוחד אחר שמושכים את העין, נמדדים לפי תשומת הלב שהם יוצרים ולא רק לפי מידת כיסוי הראש.
סקרנו בקיצור את חשיבות והיקף מידת הצניעות ביחס לנידון דידן. נזכיר עוד כמה נקודות שאין להתעלם מהן: מגע גופני, אפילו 'במקרה' תוך כדי עבודה, יש בו סכנה רבה. זבנים ומלצרים, פקידים, רופאים ואחיות (שלא במסגרת עבודת הריפוי) ושאר המקצועות בהם עלולים לבוא לידי מגע גופני - צריכים משנה זהירות, וכשאין אפשרות להימנע ממגע כזה, צריך פשוט לחפש מקום עבודה אחר. הושטת יד לשלום, טפיחה על הכתף וכד', הן אצל נשואים והן אצל רווקות, אסורים בהחלט (הכלל ש'אומן באומנתו טרוד', צריך בירור ענייני בכל מקרה לגופו).
הגשת שתיה וכד' ל'בוס' או לחבר לעבודה, עלולה גם היא לצאת ממעשה נימוסי או 'שירות מלצרי', ולהוות סוג של קשר שאינו ראוי, הכל לפי העניין.
בהרבה מקומות עבודה נערכים מסיבות, טיולים ושאר אירועים, כשהמטרות משתנות ממקום למקום. אירועים אלה חורגים לעתים קרובות מצורך אמיתי לטובת העבודה המקצועית, והופכים לאירוע חברתי לכל דבר. השתתפות באירועים אלה דורשת תשומת לב מיוחדת, באיזו מידה עלולים להתפתח שם יחסים אישיים, המסכנים את 'שלום הבית'. השתתפות בן הזוג (שאינו עובד שם) יכולה לפעמים להוות שמירה ראויה.
בחלק ממקומות העבודה ישנה בעיה חמורה של איסור יחוד, לדוגמא - כשגבר ואשה עובדים במשרד אחד, ואפילו בשני חדרים, בשעות שאין בהם קבלת קהל, והם לבדם נמצאים שם.
נשים רבות אינם מודעות למה רגישים הגברים. חוסר מודעות כזה עלול ח"ו להכשיל אותן בדברים שלא רצו בהם כלל. כללי הלבוש הצנוע שבהלכה ואיסור יחוד עשויים לפתור זווית אחת בבעיה זו, כשחכמינו לאורך הדורות מדריכים אותנו לשים לב למה מעורר את לב הגברים בלבוש ובהופעה של הנשים.
בכמה מקצועות הקשר בין גברים לנשים יוצר תלות רגשית. שם הסכנה הגדולה מחייבת הצבת חסמים מתאימים, ולפעמים אי אפשר להמשיך במקום המשותף הזה, וחייבים להמירו במקום שבו כולם בני אותו המין. דבר זה תקף גם במקום טיפולי, כגון בטיפול פסיכולוגי, ולאו דווקא בעבודה משותפת.
הצד השני של המטבע, הוא היחס של בני הזוג בפגישתם בביתם. אשה שמתקשטת ומתאפרת בצאתה לעבודה, ובביתה הולכת בחלוק וסינר; ושוכחת שבעלה פגש במקום עבודתו נשים לבושות היטב ומאופרות (כפי שגם היא עושה בצאתה לעבודה) - עלולה לגרום במו ידיה לערעור 'שלום ביתה'. אדם שבמקום עבודתו ער ורענן, ובביתו עייף ויגע וכו' - מבטא בזה את יחסו האמתי לחשיבות ביתו-זו אשתו, וילדיו, לעומת מקום עבודתו. ההקשבה והשיחה בינו לבינה, ההשקעה בענייני הבית והמשפחה חייבים לתפוש מקום מרכזי בחשיבותו, גם אם הזמן המוקצב הוא פחות בהרבה (ובזה אין הבדל עקרוני בין גברים לנשים; אמנם הבעיה שכיחה בגברים ונדירה בנשים, החשות עצמן אחראיות על הבית והילדים).
סקרנו על קצה המזלג הדרכות שמנו חכמים למנוע מצבים שאינם ראויים. אולם כל ההדרכות אין בכוחן להבטיח שבכל מקרה לא תארע תקלה. וכשח"ו מתעוררים למצב שבו מתחיל או מתעצם קשר מחוץ לנישואין, הדבר הראשון והדחוף ביותר הוא לקרוא לעזרה ראשונה. אין טוב יותר מבן הזוג בעצמו לשמש כעזרה ראשונה; בעצם הפניה אליו טמון לפעמים פתרון המשבר. וכשזה לא ניתן מכל מיני סיבות - העזרה יכולה להינתן ע"י הורים, חברים, רב או אישיות אחרת, ובמיוחד ע"י בעל/ת מקצוע מוכר ומוערך בנושאי זוגיות. בבקשת העזרה חשוב לקחת בחשבון את הזהירות הנדרשת בהוצאת נושא כזה לאדם 'זר', ואת הסכנה לשלום הבית הטמונה בעצם הפנייה לבקשת עזרה חיצונית. אבל עם נקיטת אמצעי זהירות מתאימים חשוב לא לעכב את הטיפול הראשוני שלפעמים בו תלוי שלום הבית כפשוטו ממש.
לא מיותר להזכיר, שנדרשת כאן זהירות כפולה ומכופלת מלהחליט על מישהו ש'מתחיל' בקשר כזה, עד שלא הוכח למעלה מכל ספק שאכן יש כאן פריצת דרכי הצניעות. זהירות זו נדרשת מפני שפעמים רבות נדמה לי שיש מי ש'שם עין' או אפילו 'שם יד' וכד', ואילו החשוד במעשה אינו מודע כלל לחשד כנגדו, והוא עשה מה שעשה בתמימות ללא כל מחשבה רעה וכד'.
החלפת מקום או תפקיד נדרשים לפעמים כדי למנוע או להפסיק דברים לא ראויים. יש קושי בעיקר נפשי למי שנחשב 'קרבן' לבקש העברה/החלפה, בזמן שאת המחיר צריך היה ה'תוקף' לשלם. ובכל זאת שווה המאמץ מכל סוג כדי שנצליח למנוע החרפת המצב.
לסיום נציין, שהזוכה להמשיך בדרך אמותינו לאורך כל הדורות, ולהקדיש את עיקר זמנה לניהול הבית וגידול הילדים, זוכה גם ברווח נוסף: פטור מהדאגה בנושא הזה (לפחות מצידה) לשלום ביתה.

להימנע מקרבה
הרב יוסף צבי רימון שליט"א, רב אלון שבות-דרום ור"מ בישיבת הר עציון
השאלה מורכבת ואנסה להתייחס בקצרה. הלכות ייחוד: אסור לאיש להתייחד עם אישה כשאדם אחר איננו יכול להפתיע אותם (כלומר, שהם רגועים לבצע מעשה עבירה, לו רצו). ישנם כאלו המרגישים שבמציאות שלהם אין חשש לעבירה, מצד הגיל או מסיבות אחרות. אולם, יש להעיר שני דברים: האחד, לצערנו רבים נפלו בפח זה, וסברו ש"לי זה לא יקרה". לצערנו, משפחות רבות התפרקו בגלל שני אנשים שמצאו חן אחד בעיני השני במהלך העבודה.
פרט לכך, כיוון שהתורה קבעה שייחוד אסור בתור סייג לערווה, הרי שיש כאן קביעה מהותית, שמצב זה של ייחוד שיש בו פוטנציאל למעשה עבירה, הוא מצב של קרבה מיוחדת המבטאת אישות; קרבה שאסור שתהיה בין איש לאישה אחרת. דבר זה בא לידי ביטוי למשל בחתונה. את שלב הנישואין אנו מבטאים על ידי חדר ייחוד. כלומר, שהייחוד, ההימצאות ביחד במצב המאפשר קרבה מוחלטת, הוא מצב המבטא נישואין, ולא שייך אל איש ואישה שאינם נשואים.
כשאין בעיה של הלכות ייחוד: ישנם מצבים רבים שבהם מבחינת הלכות ייחוד אדם "מכוסה". אולם, ישנן בעיות אחרות רבות. הכלל החשוב: כל דבר היוצר קירוב נפשי בין איש לאישה - מסוכן! גם כאשר מישהו עשוי להגיע, ומשאירים את הדלת פתוחה מעט וכדומה, הרי שאיש ואישה העובדים לבדם עד שעות מאוחרות של הלילה, דבר החוזר על עצמו פעמים רבות, הרי שזהו דבר המקרב, וצריך להתרחק ממנו.
ישיבה בשולחנות האוכל וכדומה: אין צורך להיכנס לגדרי ההלכה היבשים. צריך להיזהר שוב ממציאות היוצרת קרבה. כאשר אוכלים בשולחנות שבהם יש גברים ונשים, צריך לדאוג לישיבה צנועה, שבה (באופן כללי) הנשים מתרכזות בצד אחד והגברים בצד האחר (וכשיש זוגות נשואים: שתי נשים באמצע, וליד כל אחת מהן הבעלים שלהם, וכדומה). אדם אשר נמצא במקום שבו יושבים בצורה מעורבת, יחפש מקום ליד איש, ובוודאי שהדבר בעייתי כשמדובר על ישיבה קבועה ליד אישה. גם אם מבחינה הלכתית יבשה, לא יהיה איסור לשבת ליד אישה (בצורה צנועה), הרי שכאשר מדובר על חברה ביישוב או במקומות עבודה, צריך להרחיק יותר. מקומות אלו מועדים לפורענות. צריך להתרגל לכך גם באירועים יישוביים וכדומה. דווקא מי שחי בחברה מעורבת, צריך לדאוג מאוד לכל הכללים הללו אם רוצה להישאר במסגרת ההלכה. צריך להיזהר כל הזמן, שלא ליצור קרבה בעייתית.
שיחה: לא ניכנס כעת לפרטים. מצד אחד, מותר לשוחח עם אישה, שיחה עניינית, שיחה שאין בה "קלות ראש". אבל, צריך להיזהר מאוד שלא לגלוש לשיחה היוצרת קרבה. הדברים הללו - כל איש ואישה צריכים לחוש במציאות שלהם בצורה ישרה וכנה, וכאשר חוששים שאולי עברו את הגבולות, לדעת לשמור על המרחק המתאים.
כבוד האישה: מציאות הלכתית, נותנת כבוד לאיש ולאישה. מאפשרת בצורה אמתית, התייחסות מכובדת, שאיננה הופכת את האישה לחסרת אישיות מהותית ולהסתכלות חיצונית, אלא מאפשרת כבוד הדדי בין כולם. צריכים לנהוג בצניעות ובחכמה. בצניעות - כך שלא נגיע לדברים אסורים. בחכמה - כך שנצפה דברים מראש ונתכנן אותם בעדינות, ולא נפגע חלילה באנשים בהתנהגות חסרת טקט וחסרת התחשבות.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
עוד בנושא בימה תורנית

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il