ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר הי"ד
אילן, העוסק בגינון מזה כמה שנים, ודוד הגר בבית צמוד קרקע, סיכמו על עבודה של הקמת גינה, ובנוסף יציקת בטון וריצוף בכניסה לביתו של דויד במחיר שקבעו ביניהם. כמו כן סוכם, שהעבודות ייערכו כשבועיים ימים. בתחילתה, התנהלה העבודה בנעימים, אולם לאחר כמה ימים, התנהלו הדברים בצורה לא נעימה לשני הצדדים בשל אי הבנות, וחוסר שביעות רצון של דויד ואשתו מאיכות עבודתו של אילן.
אילן תבע בבית הדין ודרש את שכרו המלא. בתחילת העבודה שולם לו כמחצית שכרו, על כן עתה הוא תובע את המחצית השניה.
דויד ואשתו טוענים שאילן לא ביצע כראוי את מלאכתו: גימור שביל העץ איננו ישר, תוספת הריצוף במרפסת עקומה גם היא, ואינה תואמת לגובה הריצוף הקיים, לא נעשתה הכנה ראויה לפני הנחת הטוף. בנוסף, העבודות ארכו כחודש ימים ולא שבועיים כפי שסוכם. בדיון העריך דויד את עלות השיפוץ הנדרש על מנת לתקן את עבודתו של אילן בכ- 2,000 ₪. הוא ואשתו אינם מסכימים שהתובע יבצע את השיפוצים הללו מכיוון שאינם סומכים עליו.
הלכה פסוקה (260)
הרב יואב שטרנברג
123 - שוכרים - לא תמיד חברים
124 - בעל הבית דוחק
125 - קול התורה
טען עוד
הנתבע הודה בבית הדין שהוא צריך לשלם משהו להשלמת חובותיו כלפי הנתבע, אך לטענתו הסכום פחות בהרבה ממה שדורש התובע. הנתבע אמר בדיון שהוא מוכן לשלם את העלויות בלבד.
לטענת הנתבע נקבע מחיר המתאים לעבודה מקצועית, וקיבל תמורתו עבודה של מתלמד.
הדיון
בסיסו של הסכסוך שלפנינו , כפי שקורה פעמים רבות בבית הדין, הוא בתיאום ציפיות לקוי בין הצדדים. דבר זה מתבטא בכמה עניינים: דויד, מזמין העבודה לא ראה עבודות של אילן ועל כן לא התאים את ציפיותיו לאופי העבודה של התובע. אין מסמך בכתב המתאר את העבודה, וגם שינויים שבוצעו בהסכמה לא נרשמו באופן מסודר.
בית הדין המליץ לשני הצדדים שבעתיד, עם הזמנת עבודות מסוג זה או ביצוען, יתארגנו באופן מסודר יותר ומתועד בכתב.
גם על רקע אי ההסכמה בין הצדדים, בית הדין ראה בחומרה את העובדה שהנתבע השאיר בידו סכום גבוה כל כך, שברור היה גם לו, שיצטרך לשלמו. בעניינו של שכר שכיר חייבה תורה: "ביומו תתן שכרו" (דברים כד,טו), ואסרה: "לא תלין פעולת שכיר עמך עד בוקר" (ויקרא יט, יג). מדובר בסכומים שגם הנתבע ידע שהתובע הוציא מכיסו לתשלום עבור מוצרים שבגינתו, או לתשלום שכר עובדיו. הטענה שהוא משאיר את הדברים לשעה שבית הדין יקצוב את הסכום המלא, אינה קבילה. בהחלטת ביניים, שנתקבלה מייד בסיום הדיון הראשון, נקבע על ידי בית הדין סכום שאינו עומד במחלוקת, לתשלום מיידי.
בית הדין קיבל תמונות של העבודה, וניתן היה להבחין בליקויים שונים. עם זאת, מבט כללי על המקרה שלפנינו, מגלה שעל פי הנתונים שמסרו שני הצדדים, מדובר על עבודה שנקבע עבורה מחיר נמוך מאוד, ביחס לעלויות החומרים והעבודה. גם הנתבע מודה בעלויות ציוד, חומרים ושתילים בסדר גודל של כ75% מהמחיר שנקבע.
למרות הליקויים המסוימים עליהם הצביע התובע, אין ספק בדבר, ששווי תוצאת העבודה הוא גבוה מהוצאות החומרים ועלויות העבודה. על כן, יש לחייב את הנתבע לכל הפחות בכלל ההוצאות, שהרי אפילו יורד לשדה חבירו שלא ברשות, והיא שדה שאינה עשויה ליטע - משלם לו את ההוצאות, כל עוד השבח אינו פחות מההוצאות1.
וכך נפסק בעניין בעל מקצוע שביצע עבודה לקויה2:
נתן עצים לחרש לעשות מהם כסא נאה ועשה כסא רע או ספסל, אם השבח יתר על ההוצאה, נותן בעל הכלי את ההוצאה;
ואם ההוצאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח בלבד.
נכון הדבר, שאיכות העבודה אינה גבוהה ביותר, כפי שנראה בתמונות. עם זאת, מדובר על דברים שבעיקרם הם ברי תיקון על ידי בעל מקצוע (יישור שביל העץ והכניסה לבית) בעבודה סבירה, ואינם עומדים להריסה. על כן הדין הוא לקבל את כל ההוצאה.
מה יש לחשב ב"עלויות העבודה"?
בש"ך3 מבואר, שכאשר מחשבים למי שביצע עבודה לקויה את הוצאותיו, מחשבים גם את שכרו של בעל המקצוע. אם מזמין העבודה קבע עם בעל המקצוע שכר גבוה, משלם לו רק את השכר הבסיסי של פועל - כאשר התוצר הוא לקוי. וזה לשון הש"ך: מה שהיה מגיע לו אפילו לא היה מתנה לתת לו פשיטא דבעי למיתב ליה.
אמנם, מבואר בש"ך שפירושו (בדברי הירושלמי) הוא חידוש, ורבותינו בעלי התוספות חלקו על הכרעה זו. אך, בנדון דידן בו העבודה אינה לקויה באופן שלא ניתן לתיקון, אלא שיש לבצע "מקצה שיפורים", ברור שמגיע לתובע את שכר עבודתו.
ההחלטה:
למרות שישנם ליקויים שונים, העבודה סבירה, וניתנת לתיקון.
זכותו של התובע לזכות בכל הוצאותיו, ובכלל זה בשכר עבודתו ועבודת פועליו, אך לא ברווח הקבלני.
_______________________________________________
שו"ע חו"מ סימן שע"ה סע' א
2 שולחן ערוך חושן משפט סימן שו סעיף ג
3 סימן ש"ו ס"ק ה', המתייחס לדברי השו"ע לעיל, באדם שנתן לאומן לצבוע לו בגד או לייצר לו כלי
הלכה פסוקה חיובי שוכר שעזב לפני שפעילות העסק שלו נאסרה בשל הקורונה
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
