ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מנחות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
חלק א - יציקה ע"י זר
אתמול - משנתנו - כשירה, ר"ש - פסולה.
א. מקור המחלוקת
A. הפסוק (ויקרא ב, א-ב): " ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'... ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה.
והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלוא קומצו... והקטיר הכהן את אזכרתה...".
B. המחלוקת
רבנן - מקמיצה ואילך מצוות כהונה.
ר"ש - לומד שהכהנים מתייחסים גם לפסוק א -
1. מקרא נדרש לפניו ואחריו .
דחייה - (ימין) " ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו , ונתן על קרנות מזבח העולה". אצבע=ימין.
רבנן - לפניו ואחריו (לקיחה ונתינה), ר"ש - רק לאחריו (הנתינה).
2. ו הביאה - ו"ו מוסיף על עניין ראשון.
קשה - ( זר בזבחים. ויקרא א) - " וסמך ידו על ראש העולה... ושחט את בן הבקר לפני ה', והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, וזרקו את הדם על המזבח סביב" - מקבלה ואילך צריך כהן. למה כאן לא אומרים ו"ו מוסיף? תשובה - נלמד היקש לסמיכה (שזה בבעלים).
[קושיא על ההיקש לסמיכה - אולי נצריך שחיטה בבעלים דווקא ? תשובות: 1. קו"ח מזריקה (שמכפרת ולא צריכה בעלים). דחייה - זה "אפשר משאי אפשר". 2. בפר של כה"ג ביו"כ הבעלים שוחט - "ושחט את פר החטאת אשר לו" - מכאן שבשאר הבעלים לא צריכים].
(א, אמצע)
חלק ב - עיכוב במנחות
א. רב - "תורה" ו"חוקה" באים לעכב
שלושה שלבים בהבנת רב -
A. צריך את שניהם (כמו בפרה אדומה - "זאת חוקת התורה")
a. קושיות ותירוצים - רק תורה מעכבת:
1. בנזיר - (תנופה בשלמי נזיר). תשובה - "כן יעשה".
2. תודה - (4 מיני לחמים). תשובה - הוקשה לנזיר (לגבי כמות הסולת ושמן בלחמי התודה ולחמי הנזיר).
3. מצורע - (4 מיני המצורע מעכבין (שתי ציפורים, עץ ארז, שני תולעת, אזוב)). תשובה - "זאת תהיה תורת המצורע".
b. קושיא - רק חוקה מעכבת - ביום כיפור (שני השעירים מעכבים). אין תשובה .
B. או תורה או חוקה.
קשה - בכל הקרבנות כתוב " תורה " ("זאת התורה לעולה, למנחה ולחטאת ולאשם וכו'"), ולא הכל מעכב (כמו במשנתנו, שהבלילה לא מעכבת).
C. תורה - לא מעכבת, חוקה - מעכבת.
קשה - במנחה כתוב "חוקה", ולא הכל מעכב (רב - רק איפה שיש כפל ציווי - מעכב ).
תשובות:
1. "חוקה" כתובה שם ביחס לאכילה. דחייה - בלחם הפנים נאמר על האכילה, וכן מעכב. 2.
2. במנחת העומר כתוב - "והיקטיר הכהן את אזכרתה (של מנחת העומר) וגירשה ומשמנה ". - שם יש לימוד שמעכב (לגבי הכמות), משמע שבשאר לא מעכב .
(עמוד ב, 1+)
ב. גופא - עיכוב במנחות
מחלוקת רב ושמואל -
שמואל - אין שום עיכוב (מלבד "מגרשה ומשמנה"). רב - כשיש כפלות - יש עיכוב.
A. דעת שמואל -
הבנה א - אין שום עיכוב (מלבד לגבי הצורך בסולת ושמן - יש לימוד שמעכב לפי כולם ("מסלתה ומשמנה", "מגרשה ומשמנה")).
הבנה ב - לפי שניהם מעכב, אלא - נחלקו על כפלות של שעה+דורות -
האם קמיצה ללא כלי מעכבת? יש שני לימודים - 1. "והרים ממנו בקומצו " (ולא "מלוא קומצו"). 2. מנחת אהרן בחנוכת המשכן - "וימלא כפו ממנה".
רב - נחשב כפול ומעכב, שמואל - לא כפול ( לא לומדים דורות משעה (חנוכת המשכן)).
[קשה - הרי את הדין שכלי לאיחסון לח מקדש יבש - למד בקרבנות הנשיאים. תשובה - שם אוזכר 12 פעם].
(ב מתחת לאמצע)
B. דעת רב - כפלות מעכבת
קושיות:
1. רב כהנא ורב אסי - הגשת המנחה למזבח לא מעכבת (משנתנו) , למרות שיש כפלות
והרי שם יש כפלות: "(ויקרא ב,ח) - "והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח" + (ויקרא ו, ז) - "הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח".
דחייה - הפסוק השני בא ללמד את מיקום ההגשה (רבנן - פינה דרומית מערבית, ר"א - קיר דרומי, משוך לצד מערב).
2. רב הונא - והרי מלח על הקומץ מעכב , למרות שאין כפילות (ב, 2 שורות מלמטה)
[מניין שמעכב, דתניא - נאמר בסוף פרשיית מתנות כהונה (במדבר יח) - "ברית מלח עולם היא".
ר"י - בא ללמד על המלח שחייב להיות לעולם על הקרבן/מנחה. ר"ש - בפשטות הפסוק על מתנות כהונה, לכן לומד מגז"ש לכהונת פנחס - "ברית כהונת עולם".
a. תשובות:
1. רב יוסף - רב כמשנתנו (שם מפורש שהמליחה לא מעכבת ).
דחיית אביי- (כמו שראינו בדף יח) - אפשר לפרש שכוונת המשנה לא לומר שלא מעכב אלא שמותר בזר (כמו שאמרנו לגבי יציקה ).
דחיית רב יוסף לאביי - לא יתכן שהכוונה להתיר לזר למלוח, הרי לזר אסור לעלות למזבח!
2. אב"א - אכן מעכב , ונלמד מ" ברית ".
b. שלילת עצם השאלה - הרי כן שנה פעמיים -
"ברית מלח כהונת עולם" (במדבר יח),"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג).
דחייה - הפסוק ההוא תפוס.
למה הוא תפוס? נראה מחר...
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
