ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
שאלה: לכבוד הרב שלום. שמחנו לקרוא את הטבלה בשבוע שעבר, והתעוררו לנו מחשבות שונות בעקבותיה. אבל תמהנו מדוע הרב פרסם טבלה של גיל מאה, כאשר תוחלת החיים הממוצעת היא כשמונים שנה. ואנו מעוניינים לדעת כמה צאצאים נזכה לראות בעזרת ה' בעולם הזה.
תשובה: למרות שיש לקוות שעם התקדמות הרפואה והעלייה בתוחלת החיים, הצעירים של ימינו יגיעו לגיל מאה, נכון לפרסם גם טבלה של גודל המשפחה בגיל שמונים.
ההתקפות על הטבלה
רביבים (819)
הרב אליעזר מלמד
323 - 40 שנה של קיפאון
324 - זרענו וכספנו ירבה כחול
325 - כלכלה נכונה
טען עוד
הטענות מהכיוון הפמיניסטי
"הרבנים צריכים להבין שכל אדם הוא מיוחד וחסר תחליף, שיש לו ערכים, שאיפות ורגשות, ולא להפוך את האנשים למספרים על הנייר. במקום שכל אדם יממש את עצמו ויהיה מאושר, הם רוצים לגרום לנשים לוותר על אישיותן ולהסב אותן למכונות לייצור ילדים, כדי לנצח במלחמה הדמוגרפית שהם מנהלים. כמי שנוטים תמיד לזלזל באוטונומיה של האנשים ורוצים שכולם יחשבו כמותם, מבקשים הרבנים שכל הנשים תלדנה הרבה ילדים, בלי לחשוב האם זה מתאים לרצונן של הנשים, והאם זה טוב לילדים הדחוסים שלהן. לרבנים, שכולם גברים כמובן, קל לתבוע מן הנשים ללדת עוד ועוד ילדים. הם לא צריכים להתמודד עם העומסים הפיזיים והנפשיים של ריבוי הילודה. בכלל, האישה בשבילם היא אדם סוג ב' שלא זכאי לחירויות ולזכויות של הגברים. היא וילדיה הם בסך הכול עוד סעיף בטור ארוך של סטטיסטיקה דמוגרפית, שנועדה לקדם את המלחמה שלהם על ארץ ישראל השלמה ואת חזון מדינת ההלכה".
גם על החשבון הריאלי צריך לחשוב
תשובה: נכון שהעיסוק בצד המספרי של הילדים והנכדים עלול להיתפש כמקטין את ערכו האינסופי של כל אדם. אבל מצד שני, לא ייתכן שרק תחום חשוב זה לא ייבחן באופן רציונאלי שלוקח בחשבון גם את ההיבט המספרי. ראוי ונכון שהחשבון הזה ייעשה, הן מהצד של המימוש העצמי והן מצד התועלת הציבורית והלאומית.
אידיאליסטיות אף היא חיים טובים
ההזדהות של היחיד עם אתגרי הכלל אינה משפילה את זהותו, אלא מרוממת אותו מעבר לחייו הקצרים והמוגבלים אל מרחבי הנצח. חיים טובים ומאושרים אינם חיים שבהם האדם דואג בעיקר לעצמו. האידיאליזם מרומם, מעצים ומעשיר את החיים הרבה מעבר לכל המותרות שאנשים טרודים בהשגתם.
אמנם נכון שכל דבר צריך להיעשות במידה, וכאשר כל מגמת הילודה היא אך ורק לשפר את מצבנו הדמוגרפי, מסתבר שהחיים יהיו דחוקים ועצובים, וגם חינוך הילדים לא יצליח. אבל הסכנה של ההפרזה אינה קיימת רק בתחום זה. גם מי שמתנדב לעזרת חולים או עניים באופן מופרז, פוגע בערכים אחרים.
אין סיבה להתעלם מההשלכות העתידיות דווקא בתחום זה
כולם מבינים שראוי מאוד לחנך את הצעירים לאורח חיים בריא: לא לעשן ולא לשתות לשוכרה, לא להפריז באכילה, לישון מספיק שעות ביממה ולהפעיל את הגוף בהליכה או התעמלות אחרת. ייתכן שבאותו רגע האדם מאוד נהנה לעשן, לשתות, לזלול, לבלות, והוא אף מרגיש שבכך הוא מבטא את הזכות האוטונומית שלו לבחור. אך בכל זאת יסכים כל אדם סביר שישנה חובה מוסרית להסביר לשומע את התועלת שתצמח לו מניהול אורח חיים בריא, ומנגד להציב בפניו את המחיר שהוא עלול לשלם על הבחירות הלא בריאות שלו. ראוי גם להוסיף שניהול אורח חיים בריא יכול לחסוך מבני משפחתו וחבריו את הצורך לטפל בו כחולה. ואין שום בושה בהוספת הטיעון הכלכלי והציבורי, שניהול אורח חיים בריא חוסך ימי חופשה שחולים נאלצים ליטול, ומשפר את איכות העבודה, וחוסך למשק עלויות עתק של טיפול בחולים קשים.
כמו כן כולם מבינים שראוי לדבר עם הצעירים על ערך החיסכון, ולהמחיש להם בעזרת טבלאות כיצד אם יתחילו לחסוך בגיל צעיר, יוכלו לזכות לרווחה בגיל מבוגר. שכן כל שקל שחוסכים בגיל שלושים צובר רווחים נאים, ושווה בגיל שבעים כארבעה שקלים. אבל אם ייזכרו להתחיל לחסוך רק בגיל מבוגר, לא יוכלו לקיים את זקנתם בכבוד.
כמו כן צריך להמחיש להם כיצד השקעה בלימודי מקצוע תתרום ליכולת שלהם לממש את כישרונם בעבודה ולהשתכר בכבוד.
לא פחות מכך ראוי להציב בפני הצעירים את המשמעות של ההחלטות שלהם לגבי מועד הקמת המשפחה ותכנון גידולה.
היסוד לטענות בהשפעת התפישה החילונית
רבים מאלו שמתמרמרים על העידוד התורני להקמת משפחות גדולות, מקבלים בהבנה ובסיפוק עידוד להתנדבות חברתית במד"א, בעזרה לזקנים ועניים או לנוער בסיכון. למרות שהתנדבות זו תובעת מהאדם השקעה רבה, פעמים רבות על חשבון משפחתו או פרנסתו, הם לא יטענו שהתביעה להתנדב פוגעת באוטונומיה שלו, או יוצרת עליו לחץ חברתי מיותר. הם גם יזכירו בהערכה את מי שמוכן להתנדב ליחידה קרבית או להשקיע שבע שנים בטיס, למרות ההקרבה האישית והסיכון שבדבר.
הרי שאין כאן טענה אמיתית, אלא נהירה אחר דעת הקהל החילונית, שהואיל ובעיניה הגיוס לצבא והשירות הלאומי עדיין נחשב ערך, הרי שיש לשבחו. אבל כיוון שגידול משפחה ברוכה נחשב כדבר חשוך, פרימיטיבי ודתי מדי, נזכרים דווקא כאן להעלות את ערך זכויות היחיד.
הטענות המוצדקות על ההזנחה
אמנם נכון שלעיתים אנו מוצאים משפחות שמרוב רצון להרבות בילדים האישה נראית מותשת ומוזנחת, וכך גם הבית והילדים, ופעמים רבות גם המצב הכלכלי בכי-רע. ואע"פ כן אין תחום זה שונה מהכלל הנוגע לכל הערכים, שתמיד ההפרזה מגונה. ומכל מקום, זה הצד המוצדק שבביקורת על המשפחות ברוכות הילדים. וראוי למי שחפץ להקים משפחה ברוכת ילדים, שידאג לטיפוחה מכל הבחינות. ובוודאי שדוגמא אישית כזו תגרום לרבים לחפוץ ללכת בדרך הברוכה הזו.
החובה, המצווה וההידור
טענה: "הרגשתי אי נוחות רבה למקרא הטבלה, חשתי כאילו מופנית כלפינו אצבע ענקית שמאשימה אותנו: מדוע אינכם מתאמצים מספיק כדי להעלות את המיקום שלכם בטבלה?
תשובה: לפני הכול צריך לחזור אל יסודות ההלכה: שלוש מדרגות במצוות "פרו ורבו". א) מהתורה חייבים להוליד לכל הפחות בן ובת. ב) מצווה מדברי חכמים ללדת עוד בן ובת, כארבעה ילדים בסך הכל. ג) הידור מצווה להוליד עוד ילדים, כפי כוחם של ההורים.
כמו בכל המצוות וההידורים שבתורה, ההדרכה מכוונת כלפי הרוב. וכאשר מגיעה שאלה אל מורה הוראה, הוא מתחיל את הדיון בהלכה העקרונית, ואח"כ הוא בוחן את מצבו של השואל. אם נמצא השואל במצב של בדיעבד, הרי שהוא פטור מההידורים, ולפעמים הוא פטור אף ממצוות מדברי חכמים. ואם מצבו מצוין, לפעמים ההידור הוא קרוב להיות חובה עבורו. למשל, עשיר שאינו מוכן לשלם סכומים גדולים עבור חינוך בניו, אינו נחשב רק כמי שאינו מוכן להדר בחינוך, אלא כמי שאינו ממלא את חובתו.
העיקר בשמחה ואושר
לגבי גודל המשפחה, העיקר הראשון הוא שמצווה זו צריכה להיעשות בשמחה. והורים שיודעים שאין בכוחם לגדל משפחה גדולה ולחיות בשמחה, אינם צריכים להדר בזה. אמנם בדרך כלל יש התנגשות בין תחושת האושר הזמני שנפגע עקב העומס שבטיפול בילדים, לבין תחושת האושר לטווח ארוך שבקיומה של משפחה ברוכה. ויש לנסות לגשר בין ההווה לעתיד, שלא ללחוץ מדי את ההווה למען העתיד, ומנגד לא להיכנע לקשיי ההווה ולשעבד עבורו את העתיד.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
