על אף שבלעם הוא הנבל הראשי בפרשת השבוע, אסור להתעלם מתפקידו הנפשע של בלק באירועים שמתוארים בה. בלק הוא האיש שיוזם את כל המזימה הזאת להשמיד את בני ישראל. הוא מממן את בלעם והוא מתעקש לנסות להשיג את מטרתו הנפשעת, אפילו כשבלעם מתייאש, לכאורה, מהאפשרות שיצליח במשימתו ומודיע על כך לבלק.
בלק בכל זאת מתעקש שבלעם ימשיך, מפני שאולי בכל זאת יצליח לקלל את בני ישראל. לעתים מזומנות אנחנו מוצאים בהיסטוריה היהודית חזרה על התרחיש הזה, כשהאנשים שמאחורי הקלעים מעודדים בהתמדה את ההמונים להשמיד את היהודים בזמן שהם עצמם נשארים במרחק צדקני מאחור, אחראים למהומה הרצחנית, אך לא משתתפים בה בגלוי.
בלעם אמנם רווי שנאה, אך איננו יכול לפעול לבד. הוא זקוק לתמיכה כספית וחברתית כדי לעשות את מרעו. בסופו של דבר, בלעם מת מידיהם של אותם האנשים שהוא מנסה להשמיד. אך בלק תמיד נשאר בחיים וממשיך לנסות להביא להשמדת העם היהודי. בלק לעולם אינו משלים עם הרעיון שהקב"ה איננו מאפשר לו להשיג את מטרתו. שנאתו העקשנית והתנהגותו הרעה הם המאפיין האמיתי של זהותו.
מאות שנים אחר-כך מזכיר לנו הנביא את המזימה של בלק ואת עצתו לבלעם ומזהיר אותנו שלא להתעלם מתפקידו של בלק בסיפור הזה על תוקפנות ושנאה עיוורת. אם נזכור את בלק המקורי, אומר לנו הנביא, נוכל לזהות את יורשיו למרמה ולשנאה בכל הדורות ולהתמודד איתם טוב יותר..
המחבל המתאבד - בלעם - איננו האשם היחיד בהתקפות הטרור. הבלקים ששולחים אותו ותומכים בו אשמים לא פחות כמובן. ארגוני זכויות האדם הצדקנים שמקדמים רק שנאה ואלימות במסווה של מעשים טובים, אחראים לאובדן החיים של אנשים חפים מפשע שהאנשים שאותם הם מטפחים ומעודדים הורגים.
התלמוד מציג את המציאות הזאת במשל היהודי הידוע "לא העכבר גנב אלא החור גנב". לא רק העכבר אשם אלא גם החור שבעדו הוא נכנס וגונב. ההתמדה של אותם אנשים שנחושים בדעתם לחבל בעם היהודי ובמדינת ישראל הופכת אותם לצאצאיו הישירים והבלתי מוסריים של בלק.
בהגדה של פסח אנחנו קוראים שבכל דור אנחנו מתמודדים עם האתגר הזה. לא משנה כמה בלעמים אנחנו מצליחים לסלק, בלק תמיד נשאר ומנסה שוב. דברי הנביא בהפטרת השבוע, לזכור את תפקידו של בלק בסיפור של בני ישראל במדבר סיני, מופנים גם אלינו ואל ימינו.
על אף שהעצב שאנחנו חשים טבעי ומובן, אין סיבה להזדעזע מכך שהרשעות של שנות השואה והשנים שקדמו לה כלפי היהודים יכולה לחזור על עצמה כיום כעבור 80 שנה. כל זמן שבלק נשאר גורם משפיע בעולם, "הבעיה היהודית" לא תיעלם.
בלק בכל זאת מתעקש שבלעם ימשיך, מפני שאולי בכל זאת יצליח לקלל את בני ישראל. לעתים מזומנות אנחנו מוצאים בהיסטוריה היהודית חזרה על התרחיש הזה, כשהאנשים שמאחורי הקלעים מעודדים בהתמדה את ההמונים להשמיד את היהודים בזמן שהם עצמם נשארים במרחק צדקני מאחור, אחראים למהומה הרצחנית, אך לא משתתפים בה בגלוי.
בלעם אמנם רווי שנאה, אך איננו יכול לפעול לבד. הוא זקוק לתמיכה כספית וחברתית כדי לעשות את מרעו. בסופו של דבר, בלעם מת מידיהם של אותם האנשים שהוא מנסה להשמיד. אך בלק תמיד נשאר בחיים וממשיך לנסות להביא להשמדת העם היהודי. בלק לעולם אינו משלים עם הרעיון שהקב"ה איננו מאפשר לו להשיג את מטרתו. שנאתו העקשנית והתנהגותו הרעה הם המאפיין האמיתי של זהותו.
מאות שנים אחר-כך מזכיר לנו הנביא את המזימה של בלק ואת עצתו לבלעם ומזהיר אותנו שלא להתעלם מתפקידו של בלק בסיפור הזה על תוקפנות ושנאה עיוורת. אם נזכור את בלק המקורי, אומר לנו הנביא, נוכל לזהות את יורשיו למרמה ולשנאה בכל הדורות ולהתמודד איתם טוב יותר..
המחבל המתאבד - בלעם - איננו האשם היחיד בהתקפות הטרור. הבלקים ששולחים אותו ותומכים בו אשמים לא פחות כמובן. ארגוני זכויות האדם הצדקנים שמקדמים רק שנאה ואלימות במסווה של מעשים טובים, אחראים לאובדן החיים של אנשים חפים מפשע שהאנשים שאותם הם מטפחים ומעודדים הורגים.
התלמוד מציג את המציאות הזאת במשל היהודי הידוע "לא העכבר גנב אלא החור גנב". לא רק העכבר אשם אלא גם החור שבעדו הוא נכנס וגונב. ההתמדה של אותם אנשים שנחושים בדעתם לחבל בעם היהודי ובמדינת ישראל הופכת אותם לצאצאיו הישירים והבלתי מוסריים של בלק.
בהגדה של פסח אנחנו קוראים שבכל דור אנחנו מתמודדים עם האתגר הזה. לא משנה כמה בלעמים אנחנו מצליחים לסלק, בלק תמיד נשאר ומנסה שוב. דברי הנביא בהפטרת השבוע, לזכור את תפקידו של בלק בסיפור של בני ישראל במדבר סיני, מופנים גם אלינו ואל ימינו.
על אף שהעצב שאנחנו חשים טבעי ומובן, אין סיבה להזדעזע מכך שהרשעות של שנות השואה והשנים שקדמו לה כלפי היהודים יכולה לחזור על עצמה כיום כעבור 80 שנה. כל זמן שבלק נשאר גורם משפיע בעולם, "הבעיה היהודית" לא תיעלם.
