באוהל מועד היה משה זוכה לקבל מהקב"ה את המסרים החשובים ביותר, אותם העביר לעם ישראל, לכן מסקרן מאוד לנסות לגלות מה היה המסר הראשון שקבל משה באוהל מועד?
פרשת נשא מסתיימת בפסוק "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים וידבר אליו" שואל המדרש מה דיבר אליו? ועונה "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (מדרש רבה פרשה טו סוף אות ח). רש"י מפרש שחלשה דעתו של אהרן שלא השתתף בקרבנות הנשיאים "אמר הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב הנרות". נראה לכאורה שהדיבור הראשון במשכן, עוסק לכאורה בחולשה אנושית ולא בציווי נצח? הרמב"ן (פרק ח פסוק א) מקשה על דעת רש"י, מדוע "נחמו" בנרות ולא בקרבנות ובקטורת? לכן חולק הרמב"ן וסובר כי הרמז הוא ל"נרות חנוכה" להם זכו ישראל ע"י מתתיהו חשמונאי כהן גדול. "שהם נוהגים בגלותנו גם לאחר חורבן הבית כאשר הקרבנות בטלין". גם תשובה זו עדיין אינה מספקת וצריך להבין מדוע אירוע היסטורי זה נבחר כמסר הראשון של הקב"ה? ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק בהעלותך אות ג) מסביר כי הדלקת הנרות ע"י אהרון מסמלת את כוח התורה שבע"פ. האור שבא מצד האדם, ותפקיד הכהן להשפיע בישראל כוח התורה שבע"פ "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". "דבר אל אהרן ואמרת" משמעותו, קבל "דבור" שהוא מלא עצמה וחוזק בתורה שבכתב והעבר אותו לאהרון שימסור אותו לציבור ב"אמירה" שהיא רכה "תזל כטל אמרתי". משה ע"י הציווי הראשון של הדלקת הנר ישפיע באהרן כח זה שיוכל להעלות נרות ומהן תוקרן השפעה בישראל שיזכו בתורה שבע"פ. כח זה של השפעה רוחנית לא יעלם גם כשלא תהיה קיימת מצות הדלקת נרות אלא שאז ההשפעה תעשה ע"י ברכת כהנים. יברכך ה'- רבוי של תורה שבע"פ - שכל אחד מתברך לפי כוחו ומדרגתו. יאר ה' - כי נר מצוה ותורה אור. וישם לך שלום - מוסב גם על התורה שנאמר עליה "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". כמו שמצינו בהרבה מקורות שהתורה שבע"פ יוצרת בסופו של דבר למרות המחלוקת לשם שמים מצב ש"חיבה ורעות נוהגין זה בזה". ( יבמות יד ע"ב בעניין מחלוקת בית שמאי ובית הלל) או "אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה" (קידושין ל ע"ב).
ה"אבן עזרא" במקום גם הוא מבאר שהתורה רצתה לרמוז בסמיכות הפרשיות שה"דבור יהיה גם בלילה כי שם יהיה אור דלוק לא יכבה" (עיין גם בחזקוני). הרמב"ן מעיר עליו ממאמר חז"ל "והלא לא נדבר עמו אלא ביום" (מכילתא בא א ). ע"פ מה שהתבאר שהמנורה מסמלת את כוח התורה שבע"פ, שהוא העמל העצמי שלנו, יובנו דברי "אבן עזרא". אכן מצינו במדרש "ביום למד משה מפי הקב"ה ובלילה היה חוזר לאוהל מועד וחוזר בעצמו בסיועו של הקב"ה" (שמות רבא פרשת כי תשא) זהו בעצם עניין העיסוק בתורה שבע"פ. (עיין גם בהעמק דבר ובהרחב דבר במקום).
בסיום "על הנסים" הנאמר בחנוכה כתוב "וקבעו שמונת ימים אלו... " משמע שזה חלק מרשימת הנסים ולא תוצאה שלהם (השוה לעל הנסים של פורים). היוונים רצו לשלול מאתנו את הכוח שיש "לנו חלק באלקי ישראל" (עיין שפת אמת) ע"י בטול כוח חכמים במצות קדוש החודש, וביטול מצות מילה שהיא כוחנו בהשלמת הבריאה. לכן הנס היה שנתגלה כוחנו בקביעת שמונה ימים נוספים.
זהו המסר הראשון של הקב"ה באוהל מועד, הוא גלה לנו את החשיבות הרבה שהוא מייחס לעמל בתורה ולפלפולה של תורה שמלוה אותנו לדורות גם בגלות, זמן שאין לנו בית מקדש, גם בלילה הרוחני כשאין לנו את אור המנורה.
פרשת נשא מסתיימת בפסוק "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים וידבר אליו" שואל המדרש מה דיבר אליו? ועונה "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (מדרש רבה פרשה טו סוף אות ח). רש"י מפרש שחלשה דעתו של אהרן שלא השתתף בקרבנות הנשיאים "אמר הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב הנרות". נראה לכאורה שהדיבור הראשון במשכן, עוסק לכאורה בחולשה אנושית ולא בציווי נצח? הרמב"ן (פרק ח פסוק א) מקשה על דעת רש"י, מדוע "נחמו" בנרות ולא בקרבנות ובקטורת? לכן חולק הרמב"ן וסובר כי הרמז הוא ל"נרות חנוכה" להם זכו ישראל ע"י מתתיהו חשמונאי כהן גדול. "שהם נוהגים בגלותנו גם לאחר חורבן הבית כאשר הקרבנות בטלין". גם תשובה זו עדיין אינה מספקת וצריך להבין מדוע אירוע היסטורי זה נבחר כמסר הראשון של הקב"ה? ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק בהעלותך אות ג) מסביר כי הדלקת הנרות ע"י אהרון מסמלת את כוח התורה שבע"פ. האור שבא מצד האדם, ותפקיד הכהן להשפיע בישראל כוח התורה שבע"פ "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". "דבר אל אהרן ואמרת" משמעותו, קבל "דבור" שהוא מלא עצמה וחוזק בתורה שבכתב והעבר אותו לאהרון שימסור אותו לציבור ב"אמירה" שהיא רכה "תזל כטל אמרתי". משה ע"י הציווי הראשון של הדלקת הנר ישפיע באהרן כח זה שיוכל להעלות נרות ומהן תוקרן השפעה בישראל שיזכו בתורה שבע"פ. כח זה של השפעה רוחנית לא יעלם גם כשלא תהיה קיימת מצות הדלקת נרות אלא שאז ההשפעה תעשה ע"י ברכת כהנים. יברכך ה'- רבוי של תורה שבע"פ - שכל אחד מתברך לפי כוחו ומדרגתו. יאר ה' - כי נר מצוה ותורה אור. וישם לך שלום - מוסב גם על התורה שנאמר עליה "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". כמו שמצינו בהרבה מקורות שהתורה שבע"פ יוצרת בסופו של דבר למרות המחלוקת לשם שמים מצב ש"חיבה ורעות נוהגין זה בזה". ( יבמות יד ע"ב בעניין מחלוקת בית שמאי ובית הלל) או "אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה" (קידושין ל ע"ב).
ה"אבן עזרא" במקום גם הוא מבאר שהתורה רצתה לרמוז בסמיכות הפרשיות שה"דבור יהיה גם בלילה כי שם יהיה אור דלוק לא יכבה" (עיין גם בחזקוני). הרמב"ן מעיר עליו ממאמר חז"ל "והלא לא נדבר עמו אלא ביום" (מכילתא בא א ). ע"פ מה שהתבאר שהמנורה מסמלת את כוח התורה שבע"פ, שהוא העמל העצמי שלנו, יובנו דברי "אבן עזרא". אכן מצינו במדרש "ביום למד משה מפי הקב"ה ובלילה היה חוזר לאוהל מועד וחוזר בעצמו בסיועו של הקב"ה" (שמות רבא פרשת כי תשא) זהו בעצם עניין העיסוק בתורה שבע"פ. (עיין גם בהעמק דבר ובהרחב דבר במקום).
בסיום "על הנסים" הנאמר בחנוכה כתוב "וקבעו שמונת ימים אלו... " משמע שזה חלק מרשימת הנסים ולא תוצאה שלהם (השוה לעל הנסים של פורים). היוונים רצו לשלול מאתנו את הכוח שיש "לנו חלק באלקי ישראל" (עיין שפת אמת) ע"י בטול כוח חכמים במצות קדוש החודש, וביטול מצות מילה שהיא כוחנו בהשלמת הבריאה. לכן הנס היה שנתגלה כוחנו בקביעת שמונה ימים נוספים.
זהו המסר הראשון של הקב"ה באוהל מועד, הוא גלה לנו את החשיבות הרבה שהוא מייחס לעמל בתורה ולפלפולה של תורה שמלוה אותנו לדורות גם בגלות, זמן שאין לנו בית מקדש, גם בלילה הרוחני כשאין לנו את אור המנורה.