בית המדרש
  • מדורים
  • ענג שבת
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שירה מרים בת הילה

שבת פרשת ויצא
ההפטרה: "ויברח יעקב שדה ארם" (הושע יב, יג).
"ותן טל ומטר לברכה" מיום ראשון ח' בכסלו, הוחזק לומר במשך 30 יום 100 פעם בברכת השנים: "ותן טל ומטר לברכה" לכן, המסופק אם הזכיר טל ומטר או אמר ותן ברכה - לא חוזר. בעלון חיי שרה הסברנו המקרים בהם עליו לחזור, אם טעה או שכח לומר ותן טל ומטר... והכל לפי המקום בו עמד בתפילה כשנזכר. (ראה העלון הקודם).

שבת פרשת וישלח
ההפטרה : "חזון עובדיה" (עובדיה א, א).

לקראת חנוכה
בתקופת בית המקדש השני כשעמד מלכות יוון הרשעה על ישראל להשכיחם התורה ולהעבירם על דתם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, והצרו לישראל, עד שריחם עליהם הקדוש ברוך הוא, והצילם מידם, וגברו עליהם בני החשמונאים הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך על ישראל מן הכהנים. משגברו החשמונאים על היונים, נכנסו לבית המקדש, ורצו להדליק את המנורה הטהורה, ולא מצאו אלא פך אחד של שמן טהור שהיה בו כדי להדליק את המנורה יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים ועשו מהם שמן טהור. ואותו היום שבו נמצא פך השמן, יום כ"ה לחודש כסליו היה, ולכן תיקנו חכמים שהיו באותו הדור לעשות שמונה ימים הללו, מיום כ"ה בכסליו, ימי הלל ושמחה, ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות, כדי לפרסם הנס. אמרו רבותינו (שבת כג:) שהמקיים מצוה זו כהלכתה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר (משלי ו) "כי נר מצוה ותורה אור", ופירש רש"י, על ידי נר מצוה בא אור של תורה. וכתב המאירי, דהיינו לעשותו בהידור רב ובדרך חיבוב.
מעיקר הדין די בנר אחד בכל בית מישראל, בין שבני הבית רבים ובין שבני הבית מועטים, ונהגו כל ישראל להדר במצוה ולהוסיף נר אחד בכל לילה, עד שבלילה האחרון מדליק שמונה נרות, ומנהג הספרדים ובני עדות המזרח, כדעת מרן, הרב עובדיה, שאחד מבני הבית מדליק, ופוטר את כל בני הבית בהדלקתו. האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה בפני עצמו.
הדלקת נרות חנוכה, לכאורה באה לפרסם את נס פח השמן ומה עם שאר הניסים שארעו בימי החנוכה? ב"על הנסים" שבתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון, נזכר בו נס הנצחון של המכבים נגד היונים, "מסרת גיבורים ביד חלשים" ועל כך שבאו היונים "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ושם לא נזכר נס פך השמן - מדוע?
הגמרא במסכת תענית (כה.), מביאה מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שפעם אחת אירע לבתו שטעתה ושמה בנרות שבת חומץ במקום שמן, והיתה יושבת ובוכה על כך שתיכף יכבו לה הנרות וישבו בחושך כל השבת. ראה אביה בצערה ואמר לה, בתי, למה תבכי? מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק. וכדבריו כן היה באמת, שדלקו לה נרות החומץ במשך כל השבת, ולא כבו אלא במוצאי שבת. הנה נס פך השמן אצל רבי חנינא בן דוסא. ולכאורה אין מה להתפעל מהנס שנעשה למכבים, שכבר היתה כזאת מעולם שיארע כן לצדיקים, שיהפוך ה' מנהגו של עולם למענם בדבר זה, ואם כן מה כל הרעש שעשו חז"ל ותיקנו תקנה לזכר נס פך השמן, ואילו את עיקר הנס, הלא הוא נס הנצחון, לא ראו לציין במעשה דומה.
אלא שנצחון צבאי, ככל שיהיה גדול, נראה שנעשה ע"י מצביא וחייליו, גם אם זה מעטים שהיכו את הרבים כך סבר הר"ן (חולין צה:) שכן מנהגו של עולם ששנים או שלושה אבירי לב יניסו הרבה מן המופחדים. אבל בזכות נס פך השמן, יסתמו טענות הלא מאמינים, שכן נס פך השמן היה ללא ספק יוצא מגדרו של עולם, וכיון שכך, מגלה הוא לנו גם על שאר ניסי חנוכה שהיו כולם מאת ה', אלא שחלק מן הנסים הם גלויים, וחלק מהם הם נסתרים, ועל הכל אנו מודים לה' יתברך בימים אלו באמירת ההלל, ובקיום תקנת חז"ל להדליק נרות חנוכה שמונה ימים.
להבנת הענין נאמר שהרי היוונים לא רצו להשמיד את ישראל פיזית אלא רק רוחנית - להעבירו על דתו, לכן ההודאה לה' היא בתפילת ההלל והדלקת הנרות ולא בסעודות מצוה (טוב... פרט לסופגניות...)
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il