ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
ערב שבת קודש
פרשת תזריע מצורע – אחרי קדושים
עלון מס' 13 (שנה ארבעים) (1403)
ל' בניסן ה'תשפ"ו (17.04.2026)
ענג שבת (306)
רבנים שונים
327 - עונג שבת פרשות ויקרא צו פסח שמיני
328 - עונג שבת פרשות תזריע - מצורע - אחרי מות - קדושים
329 - עונג שבת פרשות במדבר – שבועות - נשא
טען עוד
ער"ש מוצ"ש לר"ת
י-ם 18.34– 19.48 - 20.27
ת"א 18.49 – 19.50 - 20.25
חיפה 18.41 – 19.51 - 20.27
ב"ש 18.51 – 19.53 – 20.27
אילת 18.44 – 19.51 - 20.27
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת תזריע מצורע – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.33 – 4.24
זמן הנחת תפילין 5.19 – 5.13
הנץ החמה (מישור) 6.09 – 6.03
הנץ החמה (הנראה) 6.13 – 6.07
ס"ז ק"ש מג"א 8.36 – 8.32
ס"ז ק"ש הגר"א 9.23 – 9.19
חצות היום 12.40 – 11.39
מנחה גדולה 13.13 – 12.12
שקיעת החמה 19.12 – 19.16
צאת הכוכבים ב' 20.02 – 20.06
דף יומי: מנחות צז - קג
מועדי השבת אחרי קדושים
ער"ש מוצ"ש לר"ת
י-ם 18.39– 19.54 - 20.32
ת"א 18.54 – 19.56 - 20.30
חיפה 18.46 – 19.56 - 20.32
ב"ש 18.56 – 19.55 – 20.31
אילת 18.49 – 19.53 - 20.31
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת אחרי קדושים – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.23 – 4.15
זמן הנחת תפילין 5.12 – 5.06
הנץ החמה (מישור) 6.02 – 5.56
הנץ החמה (הנראה) 6.06 – 6.00
ס"ז ק"ש מג"א 8.31 – 8.26
ס"ז ק"ש הגר"א 9.18 – 9.15
חצות היום 12.39 – 11.38
מנחה גדולה 13.12 – 12.12
שקיעת החמה 19.17 – 19.21
צאת הכוכבים ב' 20.07 – 20.11
דף יומי: מנחות קד - קיא
לעילוי נשמת ר' יהודה פרידלנדר בן שלום ונחמה פרידלנדר ז"ל
לקוראי "ענג שבת" ולכל בית ישראל חג עצמאות שמח!
"כולו הפך לבן – טהור הוא"
היה זה במהלך מלחמת יום כיפור ( תשל"ד-1973), מצבה של ישראל היה, כידוע, בכי רע. מי שכיהנה אז כראש הממשלה הייתה הגב' גולדה מאיר. נוכח המציאות הנוראית ואף הדיכאונית דאז, כך מספרים, שהיה מי שהציע לגולדה: "לפחות עתה, תזכירי את שמו של הקב"ה", ענתה גולדה (שבאה מבית מסורתי), "הייתי אכן מאד חפצה לדבר כך, ברם, מה יגידו? אם גולדה כבר מזכירה את שמו של בורא עולם, סימן שמצבנו אכן 'על הפנים'"....
איך דברים משתנים; כיום, ראש הממשלה מזכיר ללא היסוס שם שמים, ידוענים רבים מדברים בסגנון של "ברוך ה'" ו"בעזרת השם ננצח", אנשי תקשורת משמיעים ללא מורא "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".
כל זאת לא מובן מאליו. בעבר, ולקראת "יום העצמאות", אי אפשר שלא להיזכר בכאב כי במגילת העצמאות, ולא במקרה, לא נזכר שם שמים, גם בהמנון הלאומי, 'נשכח' שמו של קודשא בריך הוא, אשר בחסדו הגדול עמנו, השפיע עלינו חסדים טובים, ניסים ונפלאות.
המהפך הרוחני של ימים אלה, בהכרח מזכיר לנו את נבואת דניאל: "יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים", לאמור, כי דברים שהיו מכוסים וחבויים הולכים ונחשפים. בימי הרת עולם אלה - האמונה המקננת בנשמתו של כל יהודי ("ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא") יוצאת החוצה. לצערנו, אמנם, ויש לציין ביושר, כי בקרב חלק קטן של העם בוקעת ויוצאת שנאה רח"ל לכל דבר שבקדושה. הווי אומר, כי בשני הקצוות מתגלה הפנימיות; הן לטוב ולמוטב, והן, להבדיל, במובן השלילי.
בדיני נגעים בהם אנו עוסקים בפרשיות של ימים אלו, אומרת לנו התורה שאם מתגלה נגע באיבר מסויים של הגוף – הרי זה מעיד כי האדם טמא. לאידך, ובסיבוב של 180 מעלות, אומרת התורה, שאם לא רק איבר ספציפי, אלא הגוף כולו הפך לבן; "כולו הפך לבן טהור הוא"!
לא הגיוני.
אמנם, במצוות תורתנו הקדושה אנו מקבלים גם דברים שאינם מובנים בשכל אנושי – וכלשון חז"ל "גזירת הכתוב", אלא, ניתן גם להסביר, וכך מבאר הרבי זי"ע מליובאוויטש, כי התופעה של "כולו הפך לבן" , לאמור, המצב הידרדר לשאול תחתית – אדרבה, אות היא, שהרוע שבעולם, מיצה את עצמו, השתוללות של הסטרא אחרא (בבחינת הפוך על הפוך), מעידה, שהכוחות השליליים מבצבצים, נשפכים ויוצאים החוצה, וזאת, מכיוון שבפנים אין להם כבר אחיזה. הטומאה עומדת להיות לא רלבנטית.
וכשהרוע חש שהוא מתאדה – הוא פורץ בחוצפה החוצה.
לא בכדי מכונה מלך המשיח 'מצורע' (עיין סנהדרין צ"ח ע"ב), כי מצב זה מאפיין את העידן של ערב הגאולה השלימה וביאת מלך המשיח: המצורע – "כולו הפך לבן", כשהנגע מגיע לשיא – זה 'טוב ליהודים', כי מתברר מה מצוי ונמצא בצד הקדושה-הטוב, ומה ומי שנמצא-ים בצד ההופכי, הבלבול התודעתי בין הטוב והרע, הטובים והרעים - הולך ונפסק. מתגלה ומתברר מה ומי נמצא-ים בצד האור, ומה נובע וצומח משורשים של היפך האור, הדברים נעשים ידועים ומוגדרים. 'הפרשיות' נחשפות. קץ לבלבול ולטשטוש, ו"קץ שם לחושך".
ו"כיתרון האור הבא מן החושך"; יראו עינינו וישמח ליבנו ותגיל נפשנו, בהופעת כבוד ה' על ציון וירושלים, ו"על כל יושבי תבל ארצך", בעגלא דידן ב"אתחלתא גאולה" ובגאולה האמיתית השלימה על ידי גואל צדק. הרב דוד מאיר דרוקמן, רב העיר קרית מוצקין
וילכו שניהם יחדיו... העלון מוקדש לזכר ולע"נ שי משה ובנו הפעוט יובל פרץ גלר ז"ל, נהרגו בתאונת דרכים ביום העצמאות תש"ס. יהי זכרם ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ מרת פנינה חיה גליק, בת ר' משה ז"ל, נפטרה ב-ב' אייר תשכ"ט. יהי זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ יהודית שבתאי, בת שרגא פייבל ז"ל, נפטרה ב-ב' באייר תשס"א. יהי זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' חיים אנשל ב"ר שמואל אריה כ"ץ ז"ל, נפטר ב-ח' באייר תשנ"ב. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ אסתר מנדרובסקי, בת ר' אריה ינקלבסקי ז"ל, נפטרה ב-ט' באייר תשנ"ד. יהי זכרה ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת ראש חודש פרשת תזריע מצורע
יעלה ויבוא בתפילה ובברכת המזון.
בשחרית חצי הלל.
לקריאת התורה מוציאים 2 ספרי תורה. בספר הראשון – 7 קרואים בפרשת השבוע. מניחים ספר תורה שני, אומרים חצי קדיש ומגבהין הספר הראשון. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פנחס "וביום השבת" עד ונסכו".
ההפטרה: "השמים כסאי" (ישעיהו סו, א).
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
מוסף – אתה יצרת (במקום תכנת שבת).
תפילת מוסף שבת ראש חודש
מתפללים מוסף של שבת ושל ראש חודש, 'אתה יצרת' (במקום 'תיכנת שבת'), וחותם בברכה 'מקדש השבת וישראל וראשי חודשים'. יש סידורים, שבין קרבן מוסף של שבת לקרבן מוסף של ראש חודש נאמר 'זה קרבן שבת וקרבן היום כאמור'; ויש שפסקו שאין לאמרו, וכן הכריע במשנה ברורה.
טעה ואמר 'תיכנת שבת' במקום 'אתה יצרת' – אם נזכר לפני שאמר את שם ה' שבחתימת הברכה, חוזר ל'אתה יצרת'; ואם נזכר לאחר שכבר הזכיר את שם ה', מסיים: 'ברוך אתה ה' למדני חוקיך' וחוזר ל'אתה יצרת'; ואם נזכר אחרי שהתחיל 'רצה' – כשיגיע ל'והשב את העבודה לדביר ביתך' מוסיף ואומר 'ונעשה לפניך חובותינו בקרבן מוסף יום ראש החודש הזה' וממשיך בברכת 'רצה' על הסדר; ואם נזכר אחרי חתימת הברכה, לפני שפתח ב'מודים', אומר כנ"ל 'ונעשה לפניך חובותינו בקרבן מוסף יום ראש חודש הזה' וממשיך 'מודים' וכו'; ואם כבר התחיל 'מודים', כל עוד לא סיים תפילתו חוזר ל'אתה יצרת' ומתפלל על הסדר; ואם כבר סיים תפילתו, אפילו לא עקר רגליו אלא כבר אמר 'יהיו לרצון... צורי וגואלי' שלפני 'עושה שלום במרומיו' – חוזר ומתפלל תפילת מוסף של שבת וראש חודש (כן כתב מו"ר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל).
אמר 'אתה יצרת' אך טעה בחתימת הברכה ואמר 'מקדש השבת' בלבד, יצא ידי חובתו.
במנחה אין אומרים צדקתך.
פרקי אבות: פרק ב
ברכת הלבנה: ליל שלישי ד' באייר עד ליל שישי יד באייר.
כשמברך הברכה אינו פונה אל הלבנה, אלא פניו לכיוון שמתפללים (כוון ירושלים) ונותן עיניו בה ומברך, וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ח), כי יסתכל בה רק פעם אחת ואח"כ אסור להסתכל בלבנה.
יום שלישי - יום הזכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות יום שני בערב: תחילת יום הזכרון
יום הזכרון הוצמד ליום שבו הוקמה מדינת ישראל. בית ישראל מכבד ומתייחד עם זכר הנופלים במערכות ישראל דווקא בערב חג במעבר חריף וחד בין ימי האבל והתוגה לשמחת החג. עם ישראל המאופין בפסוק: "בדמיך חיי"! לא שוכח את נופליו, את אלה שבגופם ציוו לנו את החיים, לפני התכנס חג, אינו יכול לחגוג מבלי להתייחד ולהזכיר את אלה שלא זכו, להתפלל ולקוות שאלה יהיו הקורבנות האחרונים.
מהחלטות הרבנות הראשית: יום הזכרון יחל בטקס ברחבת הכותל המערבי. בסיום דברי הנשיא יודלק נר זכרון ותאמר תפילת יזכור ו"אל מלא רחמים". למחרת, לאחר תפילת שחרית, קריאת פרקי תהלים: ט, מב, מג, פז, קכב, קכה, קמו.
יום שלישי בערב - יום העצמאות:
ערבית בליל התקדש חג, תפילה חגיגית בבתי כנסת, כתפילת ערב חג. מתחילים בפרק קז מתהילים, ממשיכים מ-ה' מלך מתפילת ליל שבת ואומרים 'מקדש מלך...' 'התעוררי...' התנערי...' לא תבושי...' ימין ושמאל...' לפני עלינו לשבח וספירת העומר נאמר הלל, בלי ברכה (כדין ספק ברכות, להקל). יש הנוהגים לומר ברכת שהחיינו. שיר המעלות בשוב ה' שיבת ציון.
יום רביעי - תפילת שחרית: פסוקי דזמרא של חג עד ברוך שאמר. הלל שלם בברכה. (לאשכנזים וספרדים). קוראים בניגון הפטרה (בלי ברכות): "עוד היום בנוב לעמוד" (ישעיהו י, לב), תפילה לשלום המדינה ומי שברך לחיילי צה"ל.
הלל ביום העצמאות
"אמר רב הונא: מצינו מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, שצריך אדם ליתן שבח והודיה על מעשה הנס, דכתיב: 'למען תספר באזני בנך...' (מדרש הגדול, פרשת בא).
לענין הברכה
תוס' ד"ה כאן במקדש כאן בגבולים (סוכה מ"ד ע"א): "ועוד י"ל דאפילו ציבור שאין שם כל ישראל, יחיד קרי להו משום דאמרינן בערבי פסחים (קי"ז) נביאים אמרוהו 'ותיקנו' להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולשנגאלין אומרין אותו על גאולתן ולכך נקט יחיד דכי ליכא כל ישראל אין גומרין אותו אלא באלו הימים, אבל לגאולת ישראל אומרים אותו".
אין בהלכה הלל שלם ללא ברכה, בראש חודש אמירת ההלל היא מכח מנהג ולכן חלוקות הדעות ראשונים אם מברכים עליו או לא, הלל על נס הוא תמיד הלל שלם ולכן הוא בברכה.
הנס האלוקי שבעצמאות ישראל
הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל, לשבועון 'מחניים' מטעם הרבנות הצבאית (כרך ו', גליון כה, אייר תשיט, עמ' 4): "מדינת ישראל עצמאית היא בגדר נס ופלא ונחשבת כמאורע החשוב ביותר בכל ההיסטוריה היהודית בדורות האחרונים. למרות זאת אין אני נוטה לחוות דעה בתקומת ישראל אם היא אתחלתא דגאולה. אין אנו מצויים בסוד ה' ואין לנו אפילו מושג מאופן גאולת ה' שעתידה לבוא. כך שאוילי הוא לומר שתקומת ישראל על מכונו המוצאת את בטויה בתנ"ך, היא גאולת ישראל בהווה. ומשום שממלכתיות יהודית עצמאית הוא חזיון מופלא שאין עוררים עליו לפיכך מצווים אנו להודות ולהלל לה'. וכל שאינו נוהג כך – הרי הוא כאילו כופר בטובתו של הקב"ה. בהתאם לכך חייבים אנו לקרוא את ההלל ולערוך סעודה. עלינו לקבוע את יום העצמאות כיום הודיה לה', כיום שמחה משתה וששון אשר ישא את חותם המסורת. לדעתי צריך להבליט את הנס האלוקי שבעצמאות ישראל, ואין מקום לאשליה של כוחנו ועוצם ידינו קוממו את המדינה הזאת. ומתוך כך יש לקוות שברבות הימים תתפשט בקהל הרחב חגיגת יום העצמאות אשר תשא אופי של קדושה היונקת ממקורות התורה".
שבת פרשת אחרי קדושים
ההפטרה: "הלא כבני כושיים" (עמוס ט, א).
שליח ציבור מברך למתענים בה"ב – המנהג לברך קודם שמחזירים את ספר התורה לארון.
במנחה פרקי אבות: ג'
יום שני י' באייר תענית שני קמא. יום חמישי י"ג באייר תענית חמישי.
יום שישי י"ד באייר פסח שני
כשבית-המקדש היה קיים הייתה זו הזדמנות נוספת להקריב קורבן פסח עבור אלה שלא יכלו לעשות זאת בפסח הראשון. בימינו, מציינים את היום באי-אמירת תחנון ונוהגים לאכול בו מצות.
הרבי מלובאוויטש נהג לציין: תמיד אפשר לתקן: "ענינו של פסח שני הוא שאין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו אם הדבר נעשה "לכם", כלומר ברצונו – למרות זאת ניתן לתקן".
אירוע נוסף אותו מציינים רבים ביום זה, הוא יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנס. כינויו של צדיק עושה נפלאות הקבור בטבריה. בתאריך י"ד באייר, פסח שני, נוצר מנהג לפקוד את קברו של רבי מאיר ולתת צדקה. מנהג זה החל לראשונה בשנת תרכ"ז (1867), אז הוקם בניין על קברו. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים את פסוק התפילה המופיע בסיפור התלמודי על הנס של רבי מאיר: "אלהא דמאיר עננו".
מיום שבת ט"ו באייר ואילך המסופק אם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם (במקום מוריד הטל) אינו חוזר.
מערכת המשפט בישראל והציבור הדתי / עו"ד דוד שפירא / מחבר סדרת הספרים תורת המשא ומתן א-ג
עמדת הרב הרצוג לאחר מינוי השופטים הראשונים במאמר שהתפרסם בגיליון הקודם של "ענג שבת" (גיליון מס' 11, י"ז באדר תשפ"ו) עמדנו על המכתב המפורסם של הרב הרצוג זצ"ל משנת תש"ח, שצוטט בהרחבה בפסיקה הלכתית כבסיס לסיווג בתי המשפט האזרחיים בישראל כ"ערכאות של גויים". הפעם נבקש להמשיך את הדיון ולבחון מסמך נוסף שכתב הרב הרצוג, פחות מוכר אך חשוב ביותר להבנת עמדתו.
הרב הרצוג כתב מסמך נוסף, תחת הכותרת "ועל המשפט בכלל" (פורסם בתחוקה לישראל, חלק א, נספח ז, עמוד 215). מגוף המכתב עולה כי הוא נכתב לאחר מינוי השופטים הראשונים במדינה, ב-14.9.1948, ולפני הבחירות הראשונות לכנסת, שנערכו ב-25.1.1949. כזכור, תאריך המכתב המצוטט רבות בידי הפוסקים, הוא תמוז תש"ח – יולי 1948.
מינוי השופטים, העומד ברקע מכתבו של הרב הרצוג, נעשה באישורם של הממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית. חמישה אנשים מונו לשופטים הראשונים בבית המשפט העליון: הנשיא משה זמורה, יצחק אולשן, מנחם דונקלבלום, שניאור זלמן חשין והרב שמחה אסף. הרב אסף היה תלמיד חכם גדול, שכתב ספרים על מגוון נושאים ואף העביר שיעור יומי בתלמוד בקול ישראל. הוא ייצג את תנועת המזרחי בוועד הלאומי, והיה חבר בית דין הכבוד של ההסתדרות הציונית העולמית.
על רקע מינויים אלו תיאר הרב הרצוג את אתגרי השעה, ובייחוד את הסיכוי הדל לכלול בחוקה את סעיף ההסתמכות על דין תורה: "כמעט ברור לי שאפילו אם נזכה ב״ה לנציגות ניכרת בפרלימנט, לא נצליח להעביר את הסעיף המוצע הלזה. הסיבה הכי מכרעת היא מפני שדיני התורה כוללים ג״כ הלכות דיינים ועדות. בנוגע לדיינים, הרי הממשלה כבר הושיבה שופטים ואינו מתקבל על הדעת שתסכים לסלק את אלה שהיא כבר מינתה. והנה, רובם הגדול אינם בקיאים בדיני התורה, אעפ״י שהם אנשים נכבדים וישרים ומומחים במשפטי הגוים..."
הרעיון שעליו התעקש הרב הרצוג עד כה, לכלול סעיף בחוקה שיבסס את המשפט על דין התורה, נעשה עתה בעייתי: "אם הממשלה תסכים לקבל באופן עקרוני את הסעיף הנ״ל, והיא תפנה אל חכמי התורה, למצוא דרכים ועצות, ואז נועמד בפני בעיות קשות ועצומות. אך קרוב הדבר בעיני שאפילו אם תסכים לכך, ואפילו אם יעלה בידינו למצוא עצות ודרכים, יצא שכרינו בהפסדנו. מאז מעולם המשפט בישראל היה מסור לרבנים, חכמי תורה ויראי שמים למופת, ועתה יימסר המשפט בהסכמתנו לידי אנשים, שברובם, אפשר ברובם הגדול, הם לא דתיים! והם הם שבידם יהא ניתן לפרש את דינינו ולהשתמש בפירושיהם, למעשה, ובית המשפט העליון יהא ג״כ מורכב ברובו מאנשים כאלה, והוא יהי׳ הפוסק האחרון בדיני תורתנו הק׳, וזהו מלבד הקושי העצום מצד אי בקיאותם של השופטים שכבר נתמנו, שספק גדול אם יתייחדו בגילם ללמוד בעיון ובשקידה תלמוד ופוסקים עד כדי להגיע למדרגת דייני התורה."
לבסוף, הרב הרצוג חזר על הצעת הרב גורן להקמת שתי מערכות מקבילות, עם שתי דרכים אפשריות ליישומן: "לדעתי, יחד עם הדרישה המקסימלית שהמשפט כולו במדינת ישראל יהא מבוסס על דיני ישראל, לרבות הלכות דיינים ועדים, עלינו לקבוע דרישה שנייה, באופן אלטרנטיבי, והיא: להרחיב את הסמכות של בתי הדין של התורה, שתקיף את המצב האישי, שבו תהיה להם הסמכות האבסקלוזיבית, ושבנוגע לשאר דיני ממונות, תינתן הברירה לכל יהודי נתבע למשפט להשיב: ״לבית דין של התורה אני הולך״, ובמקרה כזה יהא להם כח שיפוט מלא, ושפסקי בתי הדין של התורה יהיו נתונים לערעור אך ורק לפני בית דין הגדול של הרבנות הראשית לאר״י שבירושלים. דומני שלפשרה כזאת לא תהא התנגדות חוקה מצד האומות, עד כדי לפגוע בהכרתם במדינת ישראל."
קשה לחשוב שהרב הרצוג ראה במציאות החלופית ערכאות של גויים. אין זכר להגדרה זו במכתב.
זוית הלכתית / הרב חן שריג, דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
אילו מאכלים מותר לחמם בשבת? אפייה (וכן בישול וצלייה) הם בכלל ל"ט אבות מלאכה. הכלל הבסיסי בהלכות בישול הוא "אין בישול אחר בישול", כלומר מאכל שכבר התבשל, מותר לחממו בשבת. כך מופיע בגמרא "כל שבא בחמין מערב שבת – שורין אותו בחמין בשבת" (שבת כב,ב). עם זאת, כל עוד המאכל לא סיים להתבשל, לאסור לעשות פעולה שמקרבת ומקדמת את בישולו. לכן אסור למשל לקרב סיר למרכז הפלטה, לסגור מכסה סיר או להוסיף כיסוי שמגביר את החום, כי פעולות אלו מסייעות להמשך הבישול. לדעת רוב הראשונים, תבשיל שהגיע לדרגת "מאכל בן דרוסאי", בערך שליש בישולו, והוא כבר ראוי לאכילה בשעת הדחק, נחשב כמבושל, ולכן לשיטתם מותר להמשיך לחממו בשבת אף שהוא יוסיף ויתבשל. כשם שמאכל שהתבשל עד לדרגת מאכל בן דרוסאי (שליש בישולו) על ידי יהודי, אין איסור מצד "בישולי גויים", שגוי יוסיף ויבשל אותו, כי הוא נחשב כמבושל. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם וכך פסק השולחן ערוך (או"ח שיח, ד), רק מאכל שהתבשל כל צרכו נחשב מבושל, ורק אותו מותר לחמם. הביאור הלכה כתב שבדיעבד ניתן לסמוך על הדעות המקילות. לכן, למשל, אם פתחו וסגרו מכסה של סיר חמין או ג'חנון, כשהתבשיל כבר היה ראוי לאכילה בשעת הדחק (כמאכל בן דרוסאי) ניתן להקל.
מה נחשב "מבושל כל צרכו"? בספר שבות יצחק (ח"ט פכ"ו אות ב') מובא בשם הרב אלישיב, וכן כתב הציץ אליעזר, (חי"ח סי' לב), שההגדרה היא לפי רוב בני האדם: אם המאכל ראוי לאכילה רגילה בעיני רוב האנשים – הוא נחשב מבושל כל צרכו. לפי זה, למשל: סטייק שנצלה בערב שבת בדרגת Medium (שרוב האנשים אוכלים כך) נחשב מבושל, ומותר להמשיך לחממו גם אם ייעשה Well Done.. (הליכות שבת ח"א, יא, לא). לפיכך, גם עוגת סופלה מותר לחמם, אף שהיא נאפית חלקית, כי כך רגילים לאכול אותה.
עצמות בחמין נחלקו פוסקי זמננו לגבי חמין שהתבשל כל צרכו אך יש בו עצמות עוף שמתרככות עוד בבישול: לדעת הרב שלמה זלמן אויערבך – אסור לעשות פעולה שתסייע להמשך בישול העצמות, כגון לסגור מכסה הסיר או להזיז למקום חם יותר. (שש"כ פ"א ס' יח). לדעת הרב משה פיינשטיין – מאחר שרוב האנשים אינם מתכוונים לאכול את העצמות, אין בכך איסור, כל עוד אין כוונה לבשל את העצמות. (אג"מ או"ח ח"ד עו, עז). לדבריו "רק העניים ביותר שאין להם בשר אף לשבת ובישיבות נמי מאחר שהן דחוקין נמי אין להם אלא בשר עוף, שהם מניחין בטשאלענט בשר עוף, שאם כן הוא רק מיעוט קטן אף בארץ ישראל שמסתבר שלא נחשב דבר אוכל. וכשיש בקדרה גם דבר שאינו אוכל והבישול הוא לאכילה לא מסתבר שיתחשב בישול בשביל אכילת המעט שאוכלים בעצמות... ודאי יש לומר דבטלה דעתם ולא נחשב אוכל בשביל זה". וכך פסק גם הילקוט יוסף (ג, אות פו). לפי גישה זו, אם בתבשיל רוב המאכל כבר מבושל כל צרכו, ויש בו חלק קטן שאינו מבושל לגמרי – מותר לחמם, כאשר הכוונה היא לחימום החלק המבושל. סיכום הכלל: אין בישול אחר בישול. לדעת רוב הראשונים – כבר משליש בישול (מאכל בן דרוסאי) נחשב מבושל. לדעת השולחן ערוך – רק מאכל שהתבשל כל צרכו. בדיעבד, כתב המשנה ברורה שניתן להקל במקרים מסוימים ולהסתמך על הדעות המקילות.
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
פריחת הגאולה!
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
