ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מתנת השבת
"אך את שבתותי תשמורו... לדעת כי אני ה' מקדישכם". מה פירוש לדעת? הגמרא בשבת (י.) אומרת "אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם". הל’ שבת וקיומה בפועל הם ידעו כמובן, אבל את העובדה שיש בשבת תוכן עמוק פנימי שקשורה לבית גנזיו של רבש"ע- אם לא היה מודיע להם הם לא היו יודעים זאת לבד. מתנה זו היא הנשמה היתרה שיש לאדם, שהיא נמצאת מהמקור העליון, ששם זהו עולם שכולו טוב, עולם שכולו שבת. כלומר, יש שבת עליונה נשמתית, ששייכת לעתיד והיא מעל המציאות. ומאותה השבת העליונה נמשכת הארה אל השבת שבעוה"ז. בשבת כביכול מאיר לנו "מעין עולם הבא"- שבת היא פגישה עם משהו מעל העולם, הארה עליונה אלוקית עם משהו שמעל המציאות.
מטרת איסורי המלאכה
בגלל הרוממות הזאת צריך להתנהג בשבת בצורה כזו שלא נרד מהגבהים שהשבת מעלה אותנו. ואם כן, כל איסורי המלאכה מטרתם שלא נפגום באור הבלתי מוגבל העליון שהקב"ה נותן בזכות השבת. מעשי האדם, כמה שיהיו טובים ומוצלחים הם אף פעם לא מצליחים לצאת מהמציאות האנושית המוגבלת, ובשבת הרי אנחנו צריכים להתרומם מעל המציאות כדי לא לפגום בהארה האלוקית שעניינה לרומם את האדם מעל המציאות ויציאה מכל הגבולות. התורה מלמדת אותנו "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם", לזכור שהשבת היא קודש ולא לפגום בקדושה. אדם רוצה לעשות פעולות יצירתיות לשם שמיים, לבנות ארון קודש וכדו', והתורה עוצרת אותו, הוא כאילו אסור באזיקים ביום השבת. התפיסה הזאת הפוכה מהאמת. האמת היא להפך- כשהתורה אומרת לא לעשות מלאכה, בעצם היא אומרת אל תהיו מצומצמים, אל תתעסקו בכוחות האנושיים שלכם, שכמה שהם גדולים הם קטנים. התורה מצווה להתרומם לנשמה הפנימית ולגבהים הבלתי מוגבלים, ועל כן לא לעשות שום דבר שהוא בגדר מוגבל שיפגום בכך. לכן דווקא מלאכת מחשבת אסרה תורה, כי המחשבה צריכה להיות פנויה להתרוממות מעל הגבולות. וכן גם הדיבור "לא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול", הווי אומר שבשבת אנחנו מתרוממים כביכול לבית גנזיו של רבש"ע ונפגשים עם הגדולה האלוקית בגבול שבין המציאות לבין מה שמעל המציאות.
מאור הפנים בשבת
המדרש (בראשית רבה פרשה יא, ב) אומר "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באור פניו של אדם וקדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כשבת". בשבת יש אור אחר בפניו של אדם, קדושה, רוממות אחרת. "אמר ר' שמעון בן לקיש- ע"ש נותן לאדם נשמה יתרה ובמוצ"ש נלקחת ממנו שנאמר "שבת ויינפש- כיוון ששבת ווי אבדה נפש" (מסכת ביצה טז.). צריך לשמר את הנשמה והשימור הוא ע"י ההתרוממות, ע"י המנוחה וע"י הדבקות באור ה' המופיע בשבת.
השבת נותנת ערך לקיום העולם ומקיימת אותו
המדרש (בראשית רבה פרשה י', ט) אומר "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו". נשאלת השאלה, איזו מלאכה נעשתה בשבת, הרי הקב"ה ברא את העולם בששת ימים? גניבא אמר- משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה- מה היה חסר כלה שתיכנס לתוכה. הכל מוכן, אך התכלית איננה. כך ברא הקב"ה את העולם בשישה ימים ומה שחסר היה התכלית- שבת.
רבנן אמרי- משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסרה- חותם, כך מה העולם היה חסר שבת. גם גניבא וגם רבנן אומרים שבלי שבת העולם חסר ערך, אין לו משמעות, כיוון השבת היא המפגש עם רבש"ע, ממילא היא התכלית של העולם.
האור החיים (בראשית ב, ב) מבאר- "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" העולם היה רופף כל השישה ימים שנברא, והשבת היא זו שנותנת לעולם את הכוחות להתקיים, ובעצם כל שבת ושבת יש כוחות חדשים שמקיימים ונותנים חיים לעולם.
השבת- קדושת הזמנים
כל הבריאה כולה מתקיימת ע"י השפע האלוקי שמשפיע עליה כל הזמן. ההופעה האלוקית כביכול מתחילה מנקודה מסויימת עד שהיא מגיעה לנקודה שרואים אותה במציאות, אבל התהליך הזה הוא תהליך ארוך שמשתלשל ממדרגה למדרגה זו למטה מזו מהמקור העליון אל המציאות. ראשית ההופעה של כל חלק במציאות זה המקור האלוקי – הקדושה.
ככל שיותר מתקרבים למקור כך יותר מתקרבים לקדושה, בבריאה יש את הנבראים- שהמקור שלהם זה עמ"י. את הזמן- שהמקור שלו זה השבת. ואת המקום- שהמקור שלו זה קודש הקודשים.
שורש כל המציאות מקורו בקדושה
חז"ל אומרים שאבן השתייה שממנה הושתת העולם, הרמב"ן מבאר שזה ממש כך בפועל שמשם נברא העולם ומשם התפשטו כל המקומות כולם. ולמה דווקא משם? כיון שהיא המקור של הקדושה, והקדושה היא המקור של הכל. "הארון אינו מן המידה" (יומא כא,א), הגמרא אומרת שלא היה מקום לשים את הארון בקודש הקודשים, שהרי כנפי הכרובים תפסו לכל צד עשר אמות כך שביחד הם עשרים אמה, ולא נשאר מקום למידתו של הארון עצמו. ולמה? כיוון ששם בקודש הקודשים יש את נקודת המפגש בין מה שנמצא במציאות לבין מה שמעל המציאות והארון זה בעצם ביטוי למציאות הזאת. וכן השבת היא נקודת המפגש בין מה שנמצא במציאות לבין מה שמעל המציאות.
חז"ל אומרים על הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר"- לכאורה תמיד היה ערב, הוא לא התחיל אף פעם, אלא חז"ל אומרים שהיה התנוצצות של אור ואח"כ היה ערב. אור זה היה השבת- האור הבלתי מוגבל, ומשם התחיל מציאות הזמנים, השבת היא המקור, ומשם המציאות הולכת ומשתלשת ומשם מופיעים הזמנים, והשבת היא נקודת המפגש בין מה שבזמן לבין מה שמעל השבת. שלושה ימים לפני שבת זה "מקמי שבתא" שלושה ימים אחרי שבת זה "בתר שבתא" (ויש דינים הנוגעים לזה גם בפועל), כאילו השבת משפיעה על כל הזמנים שלפניה ואחריה והיא עומדת במרכז.
וכן ישראל בנבראים, "מחשבתם של ישראל קדמה לעולם", וכל הנמצאים שנמצאים בעולם הם השתלשלות מהמקור העליון, ולכן לישראל יש את היכולת להשפיע על כל העולם כיוון שהם המקור. הווי אומר שהכל ממקור הקודש.
ישראל והשבת
וע"פ מה שאמרנו אפשר להבין את דברי התוספות בחגיגה- התוספות בחגיגה (ג: ד"ה ומי) "אמרינן במדרש: שלשה מעידין זה על זה, ישראל ושבת והקדוש ב''ה. ישראל והקדוש ברוך הוא מעידים על השבת שהוא יום מנוחה. ישראל ושבת על הקדוש ב''ה שהוא אחד. הקב''ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות ועל זה סמכינן לומר אתה אחד במנחה בשבת".
הקב"ה והשבת מעידים על ישראל שהם אחד, מה הפירוש? "שאין עוד מלבדו", זאת אומרת שכל המציאות כולה בטלה כלפי רבש"ע. מעין זה הקב"ה מופיע ע"י בריאתו בישראל ובשבת.
וכן "הקב"ה ושבת מעידים על ישראל שהם יחידים באומות", זאת אומרת שכל העמים כולם מבחינה מסויימת בטלים לעמ"י- כאילו אין שום דבר מבלעדיהם כיוון שהם כ"כ עיקריים בעולם. ואותו דבר שבת- כ"כ עליונה כאילו כל הזמנים בטלים כלפי השבת. ולכן מי הבן זוג של השבת? עמ"י. ליום ראשון יש את יום שני וכו' ורק לשבת אין בן זוג. לכן לשבת יש את עמ"י. וע"י המיוחדות שלהם הם יכולים להעיד שרבש"ע אחד.
עונג שבת
וע"פ זה אפשר להבין היטב את דברי חז"ל במסכת שבת. (קיח.) "אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, לא כאברהם... אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ומתי? כאשר אתה מענג את השבת- "אז התענג על ה'" שבהמשך כתוב וקראת לשבת עונג (רש"י שם) והדברים צריכים ביאור, למה עונג השבת גורם לטובה כ"כ גדולה? אנחנו נותנים לזה ביטוי בעונג הגשמי, אבל הכוונה בדברים לעונג הרוחני של השבת. ההתרוממות מהצמצומים והמגבלות ולהגיע עד בית גנזיו של רבש"ע, ולכן נותנים לו נחלה בלי מצרים מחמת השייכות שלו אל אותם גבהים ומרחבים בלתי גבוליים.
אפשר להבין זאת גם באופן פסיכולוגי, שהרי אם אדם מתרומם למקום כ"כ עליון בזכות השבת, ממילא כל הצרות הפיזיים והנפשיים שלו בטלים ואינם משמעותיים.
הגמרא אומרת (קיח, ב) אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנים לו משאלות ליבו" אדם שמענג את השבת זה רק ביטוי לכך שהוא בהתרוממות רוחנית, למרות שכביכול עונג שבת זה בדברים גשמיים. אבל זה לא כדי ליצור את גדולת השבת. וע"י כך ייתנו לו משאלות ליבו- אין גבולות למקום שהוא יכול להגיע שהרי השבת היא מעל הכל.
גאולה בזכות השבת
ועוד אמרו שם בגמרא "אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות מייד נגאלים..." הביאור הוא ששמירת השבת היא גאולת העולם, שהרי אדם בשבת נגאל מכל צמצומי העולם ומתרומם אל מעל המציאות, וממילא ממשיך גאולה גם בתוך המציאות. המהר"ל (חידושי אגדות שבת נו, נז) מסביר שיש צורך שישמרו דווקא שתי שבתות מכיוון ששבת אחת היא כדי לצאת מהמצב השפל, והשניה כדי לעלות למדרגה חדשה.
^ 1.סיכום שיעור של מו"ר רה"י. הרב לא עבר על המאמר.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
