(כג: שליש תחתון – כה. 8+)

חלק א - שמירת התפילין וכבודם

א. הנכנס לסעודת קבע -
קשור לתפילין ומי רגליים –

1. 1. יגרום לעצמו להתפנות (ע"י הליכה של 4X10 אמות) ויכנס.
2. 2. יסיר את התפילין עד זמן הברכה (איפה: ר' יצחק – לפני שנכנס, ר' חייא – על שולחן האוכל).

ב. כיס התפילין

אסור לשים בנרתיק התפילין דברים אחרים (כסף). מתי זה מוגדר כך:

רב חסדא: הזמנה + שימוש.
אביי: הזמנה.

(יש סתירה בין שתי ברייתות האם מותר לשים מטבעות בנרתיק, ומתרצים שכאן מדובר שהזמין וכאן לא).

ג. שינה על התפילין

תחת רגליו – אסור (ביזיון).

תחת ראשו (מהקל לחמור) –

1. שמואל – מותר, ואפילו שאשתו עמו (וכן פוסק רבא).

תנאים:

• צריך עוד כיסוי (למשל בין כר לכסת).
• רב ירמיה – לא ממש מתחת לראש, אלא הבליטה בצד (וכך מפרשים גם את תני ר' חייא).

1. ברייתא – מותר, אא"כ אשתו עמו (או על מדף מוגבה או נמוך בג' טפחים).

הברייתא הבאה קשה על שמואל, אך רבא בכ"ז פוסק כמותו (שמירת התפילין), וכך גם מסופר ששלח את רב המונוא להביא לו תפיליו שיראה שכך עשה.

1. אסרו - בר קפרא שם בכילה (עם התפילין כלפי חוץ),

רב שישא ברד"א - על שרפרף (+כיסוי).

(דילוג כד. 13 עד 6-)

ד. תולה את התפילין (כד. 13- 1-)

והברייתא – התולה תפיליו ייתלו חייו
ובכ"ז (ר' חנינא ראה ש) רבי תלה:

1. כשהקציצה על היתד (הברייתא אזרה כשהצועה על היתד והקציצה תלויה כלפי מטה).
2. תלה את תיק התפילין (והחידוש – שלא צריך הנחה כס"ת).

(כד. רבע עליון)

חלק ב – קריאת שמע וברכות כשערום

(מובא אגב דברי שמואל שקורא ק"ש ואפילו אשתו עמו).

א. כשהוא ערום לבד (מתוך כד: שליש תחתון)

איפה צריך לשים את השמיכה:
ת"ק – בין הראש לשאר,
וי"א – בין הלב לשאר (לדעה זו אזור שלבו יראה את הערווה.

ב. כששניהם ערומים במטה ונוגעים זה בזה –
תוס' – בסוגייתנו מדובר שראשו או לבו מחוץ לשמיכה, לפי הדעות של הסעיף הקודם.

פנים אל פנים – אסור (הרהור).

אחור אל אחור -
באשתו – מותר (שמואל בסעיף הקודם לגבי תפילין).

באדם אחר –

רב יהודה (ע"פ שמואל) – כל שכן שמותר (בגבר אין הרהור).
רב יוסף – אסור (באשתו יש פחות הרהור כי היא כגופו).

מיתיבי -
ברייתא 1 – מותר ("זה מחזיר פניןו וקורא וכו'").
ברייתא 2 – אסור (עם בניו ובני ביתו).

עונה הגמרא – זוהי מחלוקת תנאים, ושניהם כברייתא 1.

(לרב יוסף – בהתחלה ניסו לומר שאין מחלוקת תנאים, וברייתא 1 באשתו וברייתא 2 באחר, אך דוחים שהרי "בני ביתו" בברייתא 2 זה אשתו).

לסיכום:

ברייתא 1 – מתירה באופן כללי.

באמוראים – באשתו מותר (כשמואל),
באחר – רב יהודה מתיר, רב יוסף אוסר.

ברייתא 2 – גם באשתו וגם באחר אסור.

(כד. באמצע)

דיון על ברייתא 2 –
בברייתא 2 התירה בבנים קטנים.
רב חסדא - הגדרת קטן וקטנה:
או – 3 , 9
או – 11 , 12

דיון כללי – כמי ההלכה:
רב כהנא – האם גם כאן רבא פסק כשמואל?
רב אשי – אם לא אמר אז לא.

ג. אגב, מקומות מכוסים באישה (גם לעניין קריאת שמע)

(רב ששת – כל המסתכל באצבע קטנה של אשה אחרת, כאילו מסתכל במקום הטורף) 

1. 1. ר' יצחק – טפח באשה ערווה (באשתו לקריאת שמע) 
2. 2. רב חסדא – שוק, 
3. שמואל – קול
4. רב ששת - שיער

(רש"י – גם לאשת איש וגם לאשתו לק"ש).

(כה. 1- - שליש תחתון)

חלק ג – התנהגויות שונות בתפילה

(אגב חלק א,ד, מובא כעוד דבר שר' חנינא ראה אצל רבי)

רבי – גיהק ופיהק, התעטש, ירק והוציא כינים מבגדיו באמצע התפילה.

מיתיבי -
1. מגהק ומפהק גס רוח. תשובה – הכוונה לרצונו.
2. מתעטש סימן רע או מכוער. תשובה – מלמעלה מותר, מלמטה אסור.
3. יורק  כאילו יורק בפני המלך. תשובה - לקרקע אסור, לטלית/סודר מותר (כרב יהודה. רב אשי שהיה אנין דעת ירק לקרקע).

דיונים אגביים:

A. באותה ברייתא: משמיע קולו -
אם עוזר לו לכוונה – מותר (אך לא בציבור),
אחרת – מקטני אמונה].

B. (כה: אמצע) -
לגבי מתעטש מלמטה בתפילה, תנא לפני רב יהודה (2 גרסאות) -
1. התעטש (מלמטה) ימתין עד שיכלה הריח.
2. צריך להתעטש, ילך לאחור 4 אמות, יצעטש, ימתין לריח ויחזור (בזמן ההמתנה אומר תפילה בעניין חרפת הגוף).

(כד: שליש תחתון)

חלק ד – ק"ש במהלך במקומות מטונפים

(אגב ק"ש כשערום ועיטוש מלמטה בתפילה).

רב הונא-רי"ח/רבב"ח-ריב"ל – מניח ידו על פיו וקורא.
רב חסדא – אסור! (וכן ר' אבהו בהמשך)

דיונים:

1. קושיות על רב הונא ורי"ח שמתירים,
   שהרי שניהם אסרו להרהר בד"ת במקומות מטונפים/בית המרחץ!
   תשובה - עומד אסור, מהלך מותר.
   [עדיין קשה – שהרי ר' אבהו עצר את ק"ש במקום מטונף, ורי"ח הורה לו לאן לחזור. תשובה – הורה לו לפי שיטתו שלו, אך לרי"ח עצמו לא היה צריך לעצור].
2. 2. חיזוקים מברייתות לשתי הדעות. 

+ לדעה שאוסרת, פסוקים על מי שלא עוצר והשכר למי שעוצר.

[אגב לסיום, רב הונא –

1. טלית חגורה על מתניו – לק"ש זה מספיק (כדעיל חלק ב, א) (לכאורה כדעה שאסור שלבו יראה),
   אך לתפילה צריך שגופו יהיה מכוסה (ברייתא).
2. נכנס בשוגג עם תפילין לבית הכיסא, יכסה בידו, יגמור עמוד ראשון ויצא].