ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(כג: שליש תחתון – כה. 8+)
חלק א - שמירת התפילין וכבודם
א. הנכנס לסעודת קבע -
קשור לתפילין ומי רגליים –
- 1. יגרום לעצמו להתפנות (ע"י הליכה של 4X10 אמות) ויכנס.
- 2. יסיר את התפילין עד זמן הברכה (איפה: ר' יצחק – לפני שנכנס, ר' חייא – על שולחן האוכל).
ב. כיס התפילין
אסור לשים בנרתיק התפילין דברים אחרים (כסף). מתי זה מוגדר כך:
רב חסדא: הזמנה + שימוש.
אביי: הזמנה.
(יש סתירה בין שתי ברייתות האם מותר לשים מטבעות בנרתיק, ומתרצים שכאן מדובר שהזמין וכאן לא).
ג. שינה על התפילין
תחת רגליו – אסור (ביזיון).
תחת ראשו (מהקל לחמור) –
- שמואל – מותר, ואפילו שאשתו עמו (וכן פוסק רבא).
תנאים:
- צריך עוד כיסוי (למשל בין כר לכסת).
- רב ירמיה – לא ממש מתחת לראש, אלא הבליטה בצד (וכך מפרשים גם את תני ר' חייא).
- ברייתא – מותר, אא"כ אשתו עמו (או על מדף מוגבה או נמוך בג' טפחים).
הברייתא הבאה קשה על שמואל, אך רבא בכ"ז פוסק כמותו (שמירת התפילין), וכך גם מסופר ששלח את רב המונוא להביא לו תפיליו שיראה שכך עשה.
- אסרו - בר קפרא שם בכילה (עם התפילין כלפי חוץ),
רב שישא ברד"א - על שרפרף (+כיסוי).
(דילוג כד. 13 עד 6-)
ד. תולה את התפילין (כד. 13- 1-)
והברייתא – התולה תפיליו ייתלו חייו
ובכ"ז (ר' חנינא ראה ש) רבי תלה:
- כשהקציצה על היתד (הברייתא אזרה כשהצועה על היתד והקציצה תלויה כלפי מטה).
- תלה את תיק התפילין (והחידוש – שלא צריך הנחה כס"ת).
(כד. רבע עליון)
חלק ב – קריאת שמע וברכות כשערום
(מובא אגב דברי שמואל שקורא ק"ש ואפילו אשתו עמו).
א. כשהוא ערום לבד (מתוך כד: שליש תחתון)
איפה צריך לשים את השמיכה:
ת"ק – בין הראש לשאר,
וי"א – בין הלב לשאר (לדעה זו אזור שלבו יראה את הערווה.
ב. כששניהם ערומים במטה ונוגעים זה בזה –
תוס' – בסוגייתנו מדובר שראשו או לבו מחוץ לשמיכה, לפי הדעות של הסעיף הקודם.
פנים אל פנים – אסור (הרהור).
אחור אל אחור -
באשתו – מותר (שמואל בסעיף הקודם לגבי תפילין).
באדם אחר –
רב יהודה (ע"פ שמואל) – כל שכן שמותר (בגבר אין הרהור).
רב יוסף – אסור (באשתו יש פחות הרהור כי היא כגופו).
מיתיבי -
ברייתא 1 – מותר ("זה מחזיר פניןו וקורא וכו'").
ברייתא 2 – אסור (עם בניו ובני ביתו).
עונה הגמרא – זוהי מחלוקת תנאים, ושניהם כברייתא 1.
(לרב יוסף – בהתחלה ניסו לומר שאין מחלוקת תנאים, וברייתא 1 באשתו וברייתא 2 באחר, אך דוחים שהרי "בני ביתו" בברייתא 2 זה אשתו).
לסיכום:
ברייתא 1 – מתירה באופן כללי.
באמוראים – באשתו מותר (כשמואל),
באחר – רב יהודה מתיר, רב יוסף אוסר.
ברייתא 2 – גם באשתו וגם באחר אסור.
(כד. באמצע)
דיון על ברייתא 2 –
בברייתא 2 התירה בבנים קטנים.
רב חסדא - הגדרת קטן וקטנה:
או – 3 , 9
או – 11 , 12
דיון כללי – כמי ההלכה:
רב כהנא – האם גם כאן רבא פסק כשמואל?
רב אשי – אם לא אמר אז לא.
ג. אגב, מקומות מכוסים באישה (גם לעניין קריאת שמע)
(רב ששת – כל המסתכל באצבע קטנה של אשה אחרת, כאילו מסתכל במקום הטורף)
- 1. ר' יצחק – טפח באשה ערווה (באשתו לקריאת שמע)
- 2. רב חסדא – שוק,
- שמואל – קול
- רב ששת - שיער
(רש"י – גם לאשת איש וגם לאשתו לק"ש).
(כה. 1- - שליש תחתון)
חלק ג – התנהגויות שונות בתפילה
(אגב חלק א,ד, מובא כעוד דבר שר' חנינא ראה אצל רבי)
רבי – גיהק ופיהק, התעטש, ירק והוציא כינים מבגדיו באמצע התפילה.
מיתיבי -
1. מגהק ומפהק גס רוח. תשובה – הכוונה לרצונו.
2. מתעטש סימן רע או מכוער. תשובה – מלמעלה מותר, מלמטה אסור.
3. יורק כאילו יורק בפני המלך. תשובה - לקרקע אסור, לטלית/סודר מותר (כרב יהודה. רב אשי שהיה אנין דעת ירק לקרקע).
דיונים אגביים:
A. באותה ברייתא: משמיע קולו -
אם עוזר לו לכוונה – מותר (אך לא בציבור),
אחרת – מקטני אמונה].
B. (כה: אמצע) -
לגבי מתעטש מלמטה בתפילה, תנא לפני רב יהודה (2 גרסאות) -
1. התעטש (מלמטה) ימתין עד שיכלה הריח.
2. צריך להתעטש, ילך לאחור 4 אמות, יצעטש, ימתין לריח ויחזור (בזמן ההמתנה אומר תפילה בעניין חרפת הגוף).
(כד: שליש תחתון)
חלק ד – ק"ש במהלך במקומות מטונפים
(אגב ק"ש כשערום ועיטוש מלמטה בתפילה).
רב הונא-רי"ח/רבב"ח-ריב"ל – מניח ידו על פיו וקורא.
רב חסדא – אסור! (וכן ר' אבהו בהמשך)
דיונים:
- קושיות על רב הונא ורי"ח שמתירים,
שהרי שניהם אסרו להרהר בד"ת במקומות מטונפים/בית המרחץ!
תשובה - עומד אסור, מהלך מותר.
[עדיין קשה – שהרי ר' אבהו עצר את ק"ש במקום מטונף, ורי"ח הורה לו לאן לחזור. תשובה – הורה לו לפי שיטתו שלו, אך לרי"ח עצמו לא היה צריך לעצור]. - 2. חיזוקים מברייתות לשתי הדעות.
+ לדעה שאוסרת, פסוקים על מי שלא עוצר והשכר למי שעוצר.
[אגב לסיום, רב הונא –
- טלית חגורה על מתניו – לק"ש זה מספיק (כדעיל חלק ב, א) (לכאורה כדעה שאסור שלבו יראה),
אך לתפילה צריך שגופו יהיה מכוסה (ברייתא). - נכנס בשוגג עם תפילין לבית הכיסא, יכסה בידו, יגמור עמוד ראשון ויצא].

הלכות קבלת שבת מוקדמת

איך נראית נקמה יהודית?

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מה המשמעות הנחת תפילין?

מה עניינו של ט"ו בשבט?

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל

איך ללמוד גמרא?

אנחנו קודש למענך

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















