ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
ויש לעיין מה דין במי שלא התפלל עד ד' שעות, האם יכול להתפלל אחר כך או לא?
דעת רס"ג
בגמרא מקשינן לרבנן:
ולכו"ע עד חצות ותו לא?! והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים! - כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה - לא יהבי ליה.
ויש להקיש מדיון זה בשיטת חכמים האומרים עד חצות לדידן שנוקטים הלכה כרבי יהודה שסוף זמן תפילה בד' שעות. וכשם שאחר חצות אין זה זמן תפילה, כך יהיה לאחר ד' שעות שאין זה זמן תפילה כלל. לאחר דימוי זה יש לומר שמהגמרא משמע שאפשר להתפלל רק עד ד' שעות ותו לא, ואחר כך אפשר להתפלל רק בשעת התשלומין. וזה נלמד ממה שהגמרא אומרת שאכן אם לא התפלל שחרית בזמנה יתפלל במנחה שתים, ומשמע שבזמן מנחה יתפלל ולא לפני כן. ואכן כך כתב רס"ג בסידורו (דיני תפילה וק"ש, ד"ה ומי שלא):
ומי שלא היה יכול להתפלל תפלת שחרית עד סוף השעה הרביעית לא יתפלל בחמישית לא בששית ולא בחצי הראשון של השביעית מפני ששעתים וחצי האלה אינן זמן התפלה אלא ימתין עד תחילת החצי השני של השעה השביעית ויתפלל אז שתי תפילות.
דעת המתירים
אך הרי"ף (ריש פ"ד) ורא"ש (ד, א) כתבו שאפשר להתפלל גם בין שעה רביעית לשעה שישית:
ואף על גב דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות שכר תפלה יהבו ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבו ליה.
ואף הרמב"ם כתב קרוב לדבריהם (תפילה ג, א):
ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
הטור (או"ח סימן פט) מביא את דברי הנ"ל אך כותב כרמב"ם שיכול להתפלל בין ארבע לשש הגם שהזיד בתפילת שחרית.
אך מה הטעם שיכול להתפלל לאחר שעבר הזמן של ד"ש? הרי כפי שכתבנו לעיל אמנם שאלת הגמ' היא אליבא דרבנן אך באותה מידה יש לשאול בשיטת שיטת ר' יהודה – עד ד"ש ותו לא? והרי יכול להתפלל תשלומים! דהרי הוא פשיטא שדין תשלומים שייך גם לרבי יהודה. ואם כן, מהגמרא עולה כפי שכ' לעיל רס"ג, ששכר תפילה בזמנה הוא כהלכה עד ד"ש, ושכר תפילה שלא בזמנה הוא רק בתשלומים!
תירוצי הבית יוסף
הבית יוסף (או"ח פט) מביא שתי אפשרויות למקור הדין של הראשונים הנ"ל: א. דין תשלומין. ב. אפושי פלוגתא לא מפשינן.
א. דין תשלומין מלמדנו שניתן להתפלל בזמן התפילה הבאה פעמיים, הראשונה עבור החיובית, והשניה עבור הקודמת. ואם כן, לא גרע זמן זה מדין התשלומין, דסו"ס לאחר ד"ש לר"י ולאחר חצות לרבנן הוא אותו הדין, לשניהם כבר אינו זמן שחרית. וא"כ, אפשר להתפלל אותה מיד, ואין צורך בלחכות. אך מקשה הב"י, דאם כן מדוע מותר לרמב"ם להתפלל גם אם חיסר תפילה במזיד? והרי בתשלומין קיי"ל דרק בשוגג יכול להשלים (כמופיע בהמשך העמוד).
ב. קיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וא"כ לא מסתבר דלרבנן בין ד' לו' שעות יהיה מותר לכתחילה ואילו לרבי יהודה יהיה אסור אפילו בדיעבד (דהרי אם שכר תפילה אין לו – ברכותיו לבטלה). אלא ע"כ רבי יהודה מודה לרבנן שיכול להתפלל עד חצות, אלא שאין זה שכר תפילה בזמנה. ולפי זה מותר להתפלל אפ' הזיד ולא התפלל שחרית. ומאידך, כיון שאיירי בזמן תפילת שחרית, הוא ודאי רק עד חצות (אפילו לרבנן, דמחצות ואילך הוא זמן מנחה) ואם כן, פשיטא שאין להתפלל בחצי שעה שאחרי חצות.
וראיה להסברו מביא ב"י מדברי הרשב"א בריש פירקין (איבעיא להו) שכתב:
מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא.
משמע מדבריו שאפשר להתפלל רק בשעות התפילה, ואם כן אין להתפלל אחר חצות היום, שכבר אינו זמן שחרית וכן אינו זמן מנחה עד שש ומחצה, ומתאים להסבר השני.
אלא דאכתי יש לבאר מש"כ ב"י דגם לר"י מתפלל אחר ד"ש כדי לא להרבות מח'. מהיכי תיתי להתיר לומר ברכות לבטלה משום כך? (לחם משנה תפילה ג, א). ואולי אפשר לומר שגם לרבי יהודה עד חצות הוא בוקר אלא שמדיני התפילה שיקריבו עד ד"ש משום שכך היה בהקרבת קרבן תמיד של שחר.
דברי הט"ז
הט"ז לא מקבל את ההסבר השני של הבית יוסף, שהרי בגמ' אמרינן 'כולי יומא מצלי ואזיל' וא"כ הוא גם אחרי חצות? ועוד, לדידך שאחרי חצות אסור, מדוע תמהה הגמרא 'עד חצות ותו לא?', והרי לפי ב"י שאסור אחר חצות – אה"נ, ודאי שעד חצות ותו לא! ולכל היותר יתפלל מנחה פעמיים. ויוצא א"כ שמה שמכריע הב"י הוא ממש מהלך שהגמרא לא מקבלת.
לכן אומר ט"ז שהיתר התפילה נלמד מדברי הגמ' 'דכולי יומא מצלי ואזיל', ולכן חובה עליו להתפלל כל היום, אלא שבהגיע זמן מנחה צריך להקדימה, ולכן לא נקרא יכול ממש כל היום, ונפק"מ היא שיכול להתפלל עד שש וחצי ואף בהזיד. וממש"כ רשב"א שאין להתפלל שלא בזמן תפילה, ומכאן למד ב"י שלא יתפלל בחצי שעה שאחר חצות, אין קשיא, דאין זו כוונת הרשב"א כלל. אלא ר"ל שתפילת תשלומין יש להתפלל רק כאשר סומכה לתפילה מחויבת אך לא שיתפלל מנחה ורק כעבור זמן רב יתפלל שחרית.
ויתכן שמה שלא קיבלו את דברי ט"ז הוא משום שאין 'כולי יומא' ממש אף לשיטתו. שכן, שחרית בלבד יכול להתפלל רק עד שעת המנחה, ורק אחריה ובסמיכות אליה, אך לא לבדה. וא"כ יוצא שמשמעות מימרא זו אינה שיכול להתפלל ממש כל היום, אלא שבמהלך היום ניתן להשלים תפילות. אלא דפמ"ג כ' שאף לדידיה מתפלל לא רק בסמיכות לתפילה הבאה אלא שכך הוא לכתח'.
הלכה
שו"ע ורמ"א (פט, א) פסקו כהבנת בית יוסף בדעה השניה שמותר להתפלל רק עד חצות ותו לא. וכך פסק מ"ב (ס"ק ו). אך הוסיף שלפי פשטות הבנת רי"ף ורא"ש יש להתפלל רק נדבה וכך הבין גר"א בביאורו (פט, ד"ה ואם עבר) ולכן יתנה שיהיה נדבה. אך למעשה אם התפלל אחר חצות יסמוך על האחרונים שנוקטים כט"ז. ואף ילקוט יוסף נקט כהכרעת המ"ב וכתב (פט, ה):
ואם הזיד בדבר והתעכב מלהתפלל עד אחר ד' שעות, יתפלל שמונה עשרה בתנאי של נדבה.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
