ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
ויש לעיין מה דין במי שלא התפלל עד ד' שעות, האם יכול להתפלל אחר כך או לא?
דעת רס"ג
בגמרא מקשינן לרבנן:
ולכו"ע עד חצות ותו לא?! והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים! - כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה - לא יהבי ליה.
ויש להקיש מדיון זה בשיטת חכמים האומרים עד חצות לדידן שנוקטים הלכה כרבי יהודה שסוף זמן תפילה בד' שעות. וכשם שאחר חצות אין זה זמן תפילה, כך יהיה לאחר ד' שעות שאין זה זמן תפילה כלל. לאחר דימוי זה יש לומר שמהגמרא משמע שאפשר להתפלל רק עד ד' שעות ותו לא, ואחר כך אפשר להתפלל רק בשעת התשלומין. וזה נלמד ממה שהגמרא אומרת שאכן אם לא התפלל שחרית בזמנה יתפלל במנחה שתים, ומשמע שבזמן מנחה יתפלל ולא לפני כן. ואכן כך כתב רס"ג בסידורו (דיני תפילה וק"ש, ד"ה ומי שלא):
ומי שלא היה יכול להתפלל תפלת שחרית עד סוף השעה הרביעית לא יתפלל בחמישית לא בששית ולא בחצי הראשון של השביעית מפני ששעתים וחצי האלה אינן זמן התפלה אלא ימתין עד תחילת החצי השני של השעה השביעית ויתפלל אז שתי תפילות.
דעת המתירים
אך הרי"ף (ריש פ"ד) ורא"ש (ד, א) כתבו שאפשר להתפלל גם בין שעה רביעית לשעה שישית:
ואף על גב דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות שכר תפלה יהבו ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבו ליה.
ואף הרמב"ם כתב קרוב לדבריהם (תפילה ג, א):
ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
הטור (או"ח סימן פט) מביא את דברי הנ"ל אך כותב כרמב"ם שיכול להתפלל בין ארבע לשש הגם שהזיד בתפילת שחרית.
אך מה הטעם שיכול להתפלל לאחר שעבר הזמן של ד"ש? הרי כפי שכתבנו לעיל אמנם שאלת הגמ' היא אליבא דרבנן אך באותה מידה יש לשאול בשיטת שיטת ר' יהודה – עד ד"ש ותו לא? והרי יכול להתפלל תשלומים! דהרי הוא פשיטא שדין תשלומים שייך גם לרבי יהודה. ואם כן, מהגמרא עולה כפי שכ' לעיל רס"ג, ששכר תפילה בזמנה הוא כהלכה עד ד"ש, ושכר תפילה שלא בזמנה הוא רק בתשלומים!
תירוצי הבית יוסף
הבית יוסף (או"ח פט) מביא שתי אפשרויות למקור הדין של הראשונים הנ"ל: א. דין תשלומין. ב. אפושי פלוגתא לא מפשינן.
א. דין תשלומין מלמדנו שניתן להתפלל בזמן התפילה הבאה פעמיים, הראשונה עבור החיובית, והשניה עבור הקודמת. ואם כן, לא גרע זמן זה מדין התשלומין, דסו"ס לאחר ד"ש לר"י ולאחר חצות לרבנן הוא אותו הדין, לשניהם כבר אינו זמן שחרית. וא"כ, אפשר להתפלל אותה מיד, ואין צורך בלחכות. אך מקשה הב"י, דאם כן מדוע מותר לרמב"ם להתפלל גם אם חיסר תפילה במזיד? והרי בתשלומין קיי"ל דרק בשוגג יכול להשלים (כמופיע בהמשך העמוד).
ב. קיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וא"כ לא מסתבר דלרבנן בין ד' לו' שעות יהיה מותר לכתחילה ואילו לרבי יהודה יהיה אסור אפילו בדיעבד (דהרי אם שכר תפילה אין לו – ברכותיו לבטלה). אלא ע"כ רבי יהודה מודה לרבנן שיכול להתפלל עד חצות, אלא שאין זה שכר תפילה בזמנה. ולפי זה מותר להתפלל אפ' הזיד ולא התפלל שחרית. ומאידך, כיון שאיירי בזמן תפילת שחרית, הוא ודאי רק עד חצות (אפילו לרבנן, דמחצות ואילך הוא זמן מנחה) ואם כן, פשיטא שאין להתפלל בחצי שעה שאחרי חצות.
וראיה להסברו מביא ב"י מדברי הרשב"א בריש פירקין (איבעיא להו) שכתב:
מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא.
משמע מדבריו שאפשר להתפלל רק בשעות התפילה, ואם כן אין להתפלל אחר חצות היום, שכבר אינו זמן שחרית וכן אינו זמן מנחה עד שש ומחצה, ומתאים להסבר השני.
אלא דאכתי יש לבאר מש"כ ב"י דגם לר"י מתפלל אחר ד"ש כדי לא להרבות מח'. מהיכי תיתי להתיר לומר ברכות לבטלה משום כך? (לחם משנה תפילה ג, א). ואולי אפשר לומר שגם לרבי יהודה עד חצות הוא בוקר אלא שמדיני התפילה שיקריבו עד ד"ש משום שכך היה בהקרבת קרבן תמיד של שחר.
דברי הט"ז
הט"ז לא מקבל את ההסבר השני של הבית יוסף, שהרי בגמ' אמרינן 'כולי יומא מצלי ואזיל' וא"כ הוא גם אחרי חצות? ועוד, לדידך שאחרי חצות אסור, מדוע תמהה הגמרא 'עד חצות ותו לא?', והרי לפי ב"י שאסור אחר חצות – אה"נ, ודאי שעד חצות ותו לא! ולכל היותר יתפלל מנחה פעמיים. ויוצא א"כ שמה שמכריע הב"י הוא ממש מהלך שהגמרא לא מקבלת.
לכן אומר ט"ז שהיתר התפילה נלמד מדברי הגמ' 'דכולי יומא מצלי ואזיל', ולכן חובה עליו להתפלל כל היום, אלא שבהגיע זמן מנחה צריך להקדימה, ולכן לא נקרא יכול ממש כל היום, ונפק"מ היא שיכול להתפלל עד שש וחצי ואף בהזיד. וממש"כ רשב"א שאין להתפלל שלא בזמן תפילה, ומכאן למד ב"י שלא יתפלל בחצי שעה שאחר חצות, אין קשיא, דאין זו כוונת הרשב"א כלל. אלא ר"ל שתפילת תשלומין יש להתפלל רק כאשר סומכה לתפילה מחויבת אך לא שיתפלל מנחה ורק כעבור זמן רב יתפלל שחרית.
ויתכן שמה שלא קיבלו את דברי ט"ז הוא משום שאין 'כולי יומא' ממש אף לשיטתו. שכן, שחרית בלבד יכול להתפלל רק עד שעת המנחה, ורק אחריה ובסמיכות אליה, אך לא לבדה. וא"כ יוצא שמשמעות מימרא זו אינה שיכול להתפלל ממש כל היום, אלא שבמהלך היום ניתן להשלים תפילות. אלא דפמ"ג כ' שאף לדידיה מתפלל לא רק בסמיכות לתפילה הבאה אלא שכך הוא לכתח'.
הלכה
שו"ע ורמ"א (פט, א) פסקו כהבנת בית יוסף בדעה השניה שמותר להתפלל רק עד חצות ותו לא. וכך פסק מ"ב (ס"ק ו). אך הוסיף שלפי פשטות הבנת רי"ף ורא"ש יש להתפלל רק נדבה וכך הבין גר"א בביאורו (פט, ד"ה ואם עבר) ולכן יתנה שיהיה נדבה. אך למעשה אם התפלל אחר חצות יסמוך על האחרונים שנוקטים כט"ז. ואף ילקוט יוסף נקט כהכרעת המ"ב וכתב (פט, ה):
ואם הזיד בדבר והתעכב מלהתפלל עד אחר ד' שעות, יתפלל שמונה עשרה בתנאי של נדבה.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
