ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
ויש לעיין מה דין במי שלא התפלל עד ד' שעות, האם יכול להתפלל אחר כך או לא?
דעת רס"ג
בגמרא מקשינן לרבנן:
ולכו"ע עד חצות ותו לא?! והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים! - כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה - לא יהבי ליה.
ויש להקיש מדיון זה בשיטת חכמים האומרים עד חצות לדידן שנוקטים הלכה כרבי יהודה שסוף זמן תפילה בד' שעות. וכשם שאחר חצות אין זה זמן תפילה, כך יהיה לאחר ד' שעות שאין זה זמן תפילה כלל. לאחר דימוי זה יש לומר שמהגמרא משמע שאפשר להתפלל רק עד ד' שעות ותו לא, ואחר כך אפשר להתפלל רק בשעת התשלומין. וזה נלמד ממה שהגמרא אומרת שאכן אם לא התפלל שחרית בזמנה יתפלל במנחה שתים, ומשמע שבזמן מנחה יתפלל ולא לפני כן. ואכן כך כתב רס"ג בסידורו (דיני תפילה וק"ש, ד"ה ומי שלא):
ומי שלא היה יכול להתפלל תפלת שחרית עד סוף השעה הרביעית לא יתפלל בחמישית לא בששית ולא בחצי הראשון של השביעית מפני ששעתים וחצי האלה אינן זמן התפלה אלא ימתין עד תחילת החצי השני של השעה השביעית ויתפלל אז שתי תפילות.
דעת המתירים
אך הרי"ף (ריש פ"ד) ורא"ש (ד, א) כתבו שאפשר להתפלל גם בין שעה רביעית לשעה שישית:
ואף על גב דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות שכר תפלה יהבו ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבו ליה.
ואף הרמב"ם כתב קרוב לדבריהם (תפילה ג, א):
ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
הטור (או"ח סימן פט) מביא את דברי הנ"ל אך כותב כרמב"ם שיכול להתפלל בין ארבע לשש הגם שהזיד בתפילת שחרית.
אך מה הטעם שיכול להתפלל לאחר שעבר הזמן של ד"ש? הרי כפי שכתבנו לעיל אמנם שאלת הגמ' היא אליבא דרבנן אך באותה מידה יש לשאול בשיטת שיטת ר' יהודה – עד ד"ש ותו לא? והרי יכול להתפלל תשלומים! דהרי הוא פשיטא שדין תשלומים שייך גם לרבי יהודה. ואם כן, מהגמרא עולה כפי שכ' לעיל רס"ג, ששכר תפילה בזמנה הוא כהלכה עד ד"ש, ושכר תפילה שלא בזמנה הוא רק בתשלומים!
תירוצי הבית יוסף
הבית יוסף (או"ח פט) מביא שתי אפשרויות למקור הדין של הראשונים הנ"ל: א. דין תשלומין. ב. אפושי פלוגתא לא מפשינן.
א. דין תשלומין מלמדנו שניתן להתפלל בזמן התפילה הבאה פעמיים, הראשונה עבור החיובית, והשניה עבור הקודמת. ואם כן, לא גרע זמן זה מדין התשלומין, דסו"ס לאחר ד"ש לר"י ולאחר חצות לרבנן הוא אותו הדין, לשניהם כבר אינו זמן שחרית. וא"כ, אפשר להתפלל אותה מיד, ואין צורך בלחכות. אך מקשה הב"י, דאם כן מדוע מותר לרמב"ם להתפלל גם אם חיסר תפילה במזיד? והרי בתשלומין קיי"ל דרק בשוגג יכול להשלים (כמופיע בהמשך העמוד).
ב. קיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וא"כ לא מסתבר דלרבנן בין ד' לו' שעות יהיה מותר לכתחילה ואילו לרבי יהודה יהיה אסור אפילו בדיעבד (דהרי אם שכר תפילה אין לו – ברכותיו לבטלה). אלא ע"כ רבי יהודה מודה לרבנן שיכול להתפלל עד חצות, אלא שאין זה שכר תפילה בזמנה. ולפי זה מותר להתפלל אפ' הזיד ולא התפלל שחרית. ומאידך, כיון שאיירי בזמן תפילת שחרית, הוא ודאי רק עד חצות (אפילו לרבנן, דמחצות ואילך הוא זמן מנחה) ואם כן, פשיטא שאין להתפלל בחצי שעה שאחרי חצות.
וראיה להסברו מביא ב"י מדברי הרשב"א בריש פירקין (איבעיא להו) שכתב:
מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא.
משמע מדבריו שאפשר להתפלל רק בשעות התפילה, ואם כן אין להתפלל אחר חצות היום, שכבר אינו זמן שחרית וכן אינו זמן מנחה עד שש ומחצה, ומתאים להסבר השני.
אלא דאכתי יש לבאר מש"כ ב"י דגם לר"י מתפלל אחר ד"ש כדי לא להרבות מח'. מהיכי תיתי להתיר לומר ברכות לבטלה משום כך? (לחם משנה תפילה ג, א). ואולי אפשר לומר שגם לרבי יהודה עד חצות הוא בוקר אלא שמדיני התפילה שיקריבו עד ד"ש משום שכך היה בהקרבת קרבן תמיד של שחר.
דברי הט"ז
הט"ז לא מקבל את ההסבר השני של הבית יוסף, שהרי בגמ' אמרינן 'כולי יומא מצלי ואזיל' וא"כ הוא גם אחרי חצות? ועוד, לדידך שאחרי חצות אסור, מדוע תמהה הגמרא 'עד חצות ותו לא?', והרי לפי ב"י שאסור אחר חצות – אה"נ, ודאי שעד חצות ותו לא! ולכל היותר יתפלל מנחה פעמיים. ויוצא א"כ שמה שמכריע הב"י הוא ממש מהלך שהגמרא לא מקבלת.
לכן אומר ט"ז שהיתר התפילה נלמד מדברי הגמ' 'דכולי יומא מצלי ואזיל', ולכן חובה עליו להתפלל כל היום, אלא שבהגיע זמן מנחה צריך להקדימה, ולכן לא נקרא יכול ממש כל היום, ונפק"מ היא שיכול להתפלל עד שש וחצי ואף בהזיד. וממש"כ רשב"א שאין להתפלל שלא בזמן תפילה, ומכאן למד ב"י שלא יתפלל בחצי שעה שאחר חצות, אין קשיא, דאין זו כוונת הרשב"א כלל. אלא ר"ל שתפילת תשלומין יש להתפלל רק כאשר סומכה לתפילה מחויבת אך לא שיתפלל מנחה ורק כעבור זמן רב יתפלל שחרית.
ויתכן שמה שלא קיבלו את דברי ט"ז הוא משום שאין 'כולי יומא' ממש אף לשיטתו. שכן, שחרית בלבד יכול להתפלל רק עד שעת המנחה, ורק אחריה ובסמיכות אליה, אך לא לבדה. וא"כ יוצא שמשמעות מימרא זו אינה שיכול להתפלל ממש כל היום, אלא שבמהלך היום ניתן להשלים תפילות. אלא דפמ"ג כ' שאף לדידיה מתפלל לא רק בסמיכות לתפילה הבאה אלא שכך הוא לכתח'.
הלכה
שו"ע ורמ"א (פט, א) פסקו כהבנת בית יוסף בדעה השניה שמותר להתפלל רק עד חצות ותו לא. וכך פסק מ"ב (ס"ק ו). אך הוסיף שלפי פשטות הבנת רי"ף ורא"ש יש להתפלל רק נדבה וכך הבין גר"א בביאורו (פט, ד"ה ואם עבר) ולכן יתנה שיהיה נדבה. אך למעשה אם התפלל אחר חצות יסמוך על האחרונים שנוקטים כט"ז. ואף ילקוט יוסף נקט כהכרעת המ"ב וכתב (פט, ה):
ואם הזיד בדבר והתעכב מלהתפלל עד אחר ד' שעות, יתפלל שמונה עשרה בתנאי של נדבה.
להערות - [email protected]
למה ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך עושים קידוש?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד אמונה?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
