(נח: שליש תחתון – נט: 7-)

א. טומאת פעמון ללא ענבל

בדף הקודם:

בפעמון למבוגר – טמא ללא ענבל (תכשיט),

בפעמון ילד או בהמה – רק כששמו את הענבל.

אם כבר שמו את הענבל, אם נפל – עדיין טמא.

למה?

1. A.אביי – כי הדיוט יכול להחזירו, נחשב עדיין מחובר.

קשה: הזוג והענבל חיבור, וזה רק כשהם מחוברים בפועל (כמו שראינו לגבי מספריים (מח:) שמן הדין חיבור רק "בשעת מלאכה").

לפני שני ההסברים הבאים אכן זה לא נחשב מחובר, אך בכל זאת הפעמון עצמו נחשב לכלי כי:

1. B.רבא, רי"ס בר"ח – עדיין יש לו את השימוש המקורי, שיכול להשמיע קול גם בלי הענבל, ע"י הקשה.
2. C.ר' יוחנן – מספיק שיש לו שימוש אחר (לגמע מים) וטמא.

קשה – לכאורה רי"ח הוא שמצריך מעין מלאכתו הראשונה:

1. 1.לגבי כלי שנשבר ומיועד לשימוש אחר, האם נטהר מטומאת מת: רי"ח – טהור, ר"א – טמא.
2. 2.סנדל של מתכת של בהמה טמא כי:

• רב ור' חנינא – יש לו שימוש אחר (לשתות, לסוך שמן) (נפק"מ במאוס).
• רי"ח – יש לו מעין מלאכתו הראשונה (שם על רגליו ורץ) (בתנאי שאינו כבד)

תשובה – נהפוך אצלנו את רבא ורי"ח.

חלק ב – במה אישה יוצאה

הקדמה: הבעיות שצריך לפתור כדי להתיר: 1. שלא יהיה משוי (דאורייתא). 2. שיהיה מהודק ולא יפול. 3. שלא יהיה יפה מדי שתרצה והלראות לחברתה ותטלטל (באיזה חשובה, או משהו קריטי ללבוש – אין חשש).

א. עיר של זהב (משנה)

1. A.מה זה.
2. B.הדין:

משנתנו – לא תצא.

בברייתא:

ר"מ – חטאת (משאוי)

חכמים – אסור מדרבנן (תכשיט, אך גזרו שמא תראה לחברתה ותטלטל).

ר"א – מותר (אישה חשובה לא תשלוף כדי להראות).

(נט: 10+)

ב. כלילא (עטרה מזהב)

מחלוקת: רב - אסור, שמואל – מותר,

במה מדובר?

אמוראים נוספים שהתירו:

1. 1.לוי בנהרדעא,
   ובעקבות ההיתר יצאו 24 נשים בכל העיר עם כלילא.
   (סיפרו לו שאדם גבוה וצולע בא לנהרדעא והתיר, ורב הבין שזהו לוי ושר' אפס ראש הישיבה נפטר).
2. 2.רבה בר אבוה במחוזא -
   ובעקבות ההתר יצאו הרבה יותר נשים בכלילה (18 ממבוי אחד).
   
   

ג. רב - קמרא (אבנט) – מותר

לא יוריד להראות, כי אז יפלו בגדיו,

אך מה לגבי משוי? רב ספרא:

1. 1.ארוקתא – כמו שמותר טלית עם זהב (זה לבוש מקובל),
2. 2.אניסכא – כמו אבנט של מלכים, וכל ישראל בני מלכים.

• קמרא מעל חגורה? רב אשי – אסור (רש"י, ואפילו משוי (דאורייתא?)).
• רסוקא (זוג של טלית-מעיל לנשים) מותר רק אם יש לו רצועות שלא יפול.

ד. קטלא (משנה) (תוס' – תכשיט) – אסור, שמא תראה.

ה. נזמים (משנה) – אסור.
גמרא – של האף, אך של האוזן מותר (כי קשה להוציא).