1

2

3

4

5

6

7

מותר מדאורייתא

איסור דאורייתא

ר"מ

אוכלים

אסור מדרבנן

ר"י

אוכלים

לבהמה

ר"ג

אוכלים

תרומה

א. תנן התם בסנהדרין

ר"מ

ר"י

לגבי עדות

שעה:

2-3 – קיימת

3-5 – לא קיימת

שעתיים:

גם 3-5 – קיימת

אבל 5-7 – בטלה, כי בזה לא טועים.

הסבר המחלוקת:
מהו טווח הטעות?

אביי

מצד אחד - מפרשים כוונתם, כדי לתאם ביניהם[1]

מצד שני - טווח טעות קטן

כלום

המעשה ארע סוף 2 ותחילת 3, ולזה הם התכוונו

חצי שעה

המעשה ב4:30,
וכל אחד פספס בחצי שעה, והם התכוונו לסוף 3 (4:00) ולתחילת 5.

משהו

שעה + משהו

המעשה ב4:00,
וכל אחד פספס בשעה ומשהו

רבא

מצד אחד - לא מפרשים כוונתם ("והצילו העדה")

מצד שני - טווח טעות גדול

2 חסר משהו

המעשה ארע בתחילת 2 או סוף 3, ואחד העיד מדויק, והשני טעה בשעתיים.

3 חסר משהו

המעשה ארע בין 3 ל-5, והם התכוונו לתחילת 3 ולסוף 5.

(ואין אומרים שהמעשה ארע באמצע, ושניהם טעו בשעתיים/שלוש, כי לא סביר ששניהם טעו אלא רק אחד (תוס')).

ב. תנן – תחילת המשנה הנ"ל (יב. מתחת לאמצע)

איך אפשר להזים את עדות ע"י השעה?

תשובה: כדי להזים צריכים לומר
"עמנו היית" לאורך שעת העדות + טווח הטעות לפני ואחרי, כלומר:

זה שהעיד על השעה 2:
מ- 1- עד 4
(אבל 1- לא, כי בזה לא טועים).

זה שהעיד על 3:
מ- 1(-) עד 6,

זה שהעיד על 5:
מ -2 עד 8
(אבל 7,8 לא, כי בזה לא טועים).

ג. משנתנו (יב: 3+)

ר"מ - גוזר שעה

ר"י – גוזר שעתיים

איך זה מסתדר עם טווח הטעות בעדות?

(על אביי קשה – למה גזרו יותר מדי?
על רבא קשה – למה גזרו פחות מדי?)

אביי

חמץ לכל מסור, וטועים יותר,
ואפילו בין 5 ל-7 (שהרי מדאורייתא זה בתחילת 7).

רבא

באופן כללי טועים 2,
אבל -
7-5 – לא טועים
7-6 – טועים (בקרנתא קאי)

הסבר אביי לרבא -
באופן כללי טועים 3,
אבל לגבי טעות עם 7 -
בעדות – לא טועים,
בחמץ – טועים (אך לא 4-7).

רבא -
באמת גם 7-5 לא טועים (אלא רק 7-6), והוסיפו עוד שעה:
1. כדי ללקט עצים.
2. אטו יום מעונן (אך ב-4 אין חשש כי זה זמן סעודה).