ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
החוטא בסיגוף
א1 שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן דֶּרֶךְ רָעָה הֵן, וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֶפְרֹשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר, וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן, * עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר, וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה, וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה, וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה, אֶלָּא הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר הַקָּשֶׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּגוֹן כּוּמְרֵי אֱדוֹם * – גַּם זוֹ דֶּרֶךְ רָעָה הִיא, וְאָסוּר לֵילֵךְ בָּהּ.
א2 הַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ נִקְרָא חוֹטֵא; הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּנָּזִיר: * "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (במדבר ו,יא) – אָמְרוּ חֲכָמִים: וּמָה אִם נָזִיר, שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן, צָרִיךְ כַּפָּרָה – הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
א3 לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמָּנְעָה הַתּוֹרָה בִּלְבַד, וְלֹא יִהְיֶה אוֹסֵר עַצְמוֹ * בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: לֹא דַּיְּךָ * מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?
א4 וּבַכְּלָל הַזֶּה, אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין * תָּמִיד – אֵינָן בְּדֶרֶךְ טוֹבָה. וְאָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְסַגֵּף * עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית. וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, צִוָּה שְׁלֹמֹה וְאָמַר: "אַל תְּהִי צַדִּיק * הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם?" (קהלת ז,טז).
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
27 - הלכות דעות פרק ב' הלכות ד'-ז'
28 - הלכות דעות פרק ג' הלכה א'
29 - לימוד שבועי באמונה יב - יט שבט תשע"ה
טען עוד
וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן – אתנתק מן המידות הללו בקיצוניות. כּוּמְרֵי אֱדוֹם וכו' – אלו הנזירים הנוצרים (הנקראים כן במסורת ישראל). לפי טעות הנצרות, ההתרחקות מאשה מביאה למעלה גבוהה, ודין הכומר שלא יישא אשה. לא כן לפי התורה, שמי שנושא אשה הוא בדרגת טהרה וקדושה גבוהה, ואף יש מצוה מן התורה להוליד בנים (איסורי ביאה כב,כא; אישות טו,א). הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּנָּזִיר וכו' – נזיר יהודי (כמתואר בספר במדבר פרק ו) הוא מי שבמשך זמן מסוים מתרחק משלושה דברים: מכל מאכל או משקה העשוי מענבים, מן התספורת ומטומאת מת. אך הוא חייב לשאת אשה ככל יהודי. בסוף נזירותו, וכן אם נטמא במהלך נזירותו (כמובא בציטוט בהלכה), הוא מביא קרבן חטאת, מפני שהביא את עצמו לידי זהירות מיותרת, קל וחומר למי שמתנזר מכל הנאה חומרית מותרת. אמנם לעתים ההתנזרות רצויה, אם היא נעשית לצורך ריפוי ובאופן זמני, אך זו אינה דרך לרבים, ואין לחקותה. וראוי להדגיש שקרבת ה' אינה מושגת בעינויי הגוף, "כאילו ה' אויבו של הגוף ורוצה לאבדו ולהשמידו" (פה"מ אבות, הקדמה ד; נזירות י,יד; וראה גם נדרים יד,כג). אוֹסֵר עַצְמוֹ – כגון האומר: 'אני נודר שיהא הבשר אסור עלי השנה'; 'אני נשבע שלא אוכל השנה בשר'. דַּיְּךָ – מספיק לך. מִתְעַנִּין – צמים. מְסַגֵּף – מענה. אַל תְּהִי צַדִּיק וכו' – אל תגזים יותר ממה שנדרש מצדיק וחכם, כדי שלא תפסיד את מה שהשגת ותהיה כשממה (עפ"י מו"נ א,לב).
ביאורים
"...התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" [אבות ד, כא]. כאשר האדם מגלה את המשיכה החזקה והמתמדת של הנאות העולם הזה, הוא נתקף בהלה. הוא נוכח לדעת, לפתע, שרבים ממעשיו מושפעים ממשיכה זו, ושקשה מאוד להתגבר עליה. בהחלטה נחושה הוא מחליט ש'לא-עוד', והולך לקצה השני. מעדיף את ההינזרות, מההיטמעות בענייני העולם.
דרך זו אינה דרך ה'. היא לא מתיישבת על הנפש, הנוטה לחיי שלום עם כל הטוב והכשר שבעולם, וכל שכן שאינה מפיסה את דעתו של הגוף. לכן היא דרך שאינה מסוגלת להיות דרך לרבים ולכלול את הצדדים החומריים שבאדם שגם הם רוצים ונדרשים לבוא למנוחתם ולתיקונם.
המהלך בדרך זו, אומר הרמב"ם, נקרא חוטא. ייתכן שהוא לא חוטא ממש, אך הוא נקרא כך. אדם מישראל האוכל מאכלות אסורים, עובר בזה על רצון התורה. הוא חוטא. כך אדם המתנזר מענייני העולם, חוטא לכוונת התורה, ולכוונת הקב"ה שברא את העולם להיטיב לברואיו: "ברוך... שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם" [ברכת האילנות].
הרחבות
נזיר קדוש או חוטא
הַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ נִקְרָא חוֹטֵא. הרמב"ם מצטט את דבריו של רבי אלעזר הקפר, שהגדיר את הנזירות כחטא, אולם לעומתו רבי אלעזר סבר שהנזיר נקרא קדוש [תענית יא.].
מחלוקת זו חזרה ונשנתה לאורך הדורות: לעומת הרמב"ם שרואה את חטאו של הנזיר בעצם הנזירות והסיגוף, הרמב"ן רואה בנזירות קדושה מיוחדת, שהפסקתה היא שמוגדרת כחטא [פירושו על התורה, במדבר ו, יד].
הרב ישראלי מסביר שיש מקום לשתי ההגדרות: "אין הנזירות דרך המלך. בתנאים נורמליים אין היא נחוצה, אז היא גם מזיקה. חטא הוא הסיגוף והציעור העצמי ללא צורך. אולם היא נחוצה ותועלתית כאמצעי לשעת חרום . היא הכרחית במאבק כנגד היצר הפוחז" [שיח שאול על התורה, עמ' שסו]. לפרישות ולסיגוף יש מקום כשהם נעשים כדרך לתיקון, לצורך איזון כנגד סערת יצר הרע, כפי שאומרים חז"ל: "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" [ברכות סג.]. אך אין זו הדרך הקבועה, שכן תפקידו של האדם להתמודד עם כוחות החיים השונים שיש בתוכו ולהכווין אותם למקום הראוי.
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
