ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
י1 כָּל הַמֵּשִׂים* עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא, לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.
י2 אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם.* וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ: לֹא תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה* לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶן, וְלֹא קַרְדֹּם* לַחְפֹּר בָּהֶן.* וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה,* וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת;* וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה – סוֹפָהּ בְּטֵלָה. וְסוֹף אָדָם זֶה שֶׁיְּהֵא מְלַסְטֵס* אֶת הַבְּרִיּוֹת.
יא מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו,* וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא, וּבָזֶה זוֹכֶה לְכָל כָּבוֹד וְטוֹבָה שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים קכח,ב) – "אַשְׁרֶיךָ" בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וְטוֹב לָךְ" לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.
___________________________________
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
49 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות ו'–ט'
50 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות י'–י"א
51 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות י"ב–י"ג
טען עוד
ביאורים
לאחר שהבנו את חשיבותה העצומה של התורה והבנו שעשייתה עיקר והמלאכה טפל, יכולות ליפול שתי טעויות במחשבתנו;
הטעות האחת היא שהאדם יחשוב שאם התורה היא כל כך חשובה אז הוא ישקיע את כל עיתותיו בתורה ולא יעסוק כלל במלאכה, שהרי זהו ביטול תורה ואינו שווה לערכה של התורה. ומניין אדם זה יתפרנס? מן הצדקה. פרנסתו תבוא לו שלא בטורח ובעמל, וממילא הוא לא יבזבז את זמנו על העבודה אלא יעמול בתורה. הרמב"ם שולל מכל וכל את התפיסה הזו. חשיבותה של התורה אינה מתירה לאדם ליהנות מן הצדקה. לא רק שדבר זה אינו נכון, אלא הוא גורם לחילול השם ולכיבוי מאור הדת. התורה של אדם כזה איננה מאירה. המוסריות הפשוטה של האנשים היא שהאדם צריך להתפרנס מיגיע כפיו ולא להיות תלוי באחרים. כשהם רואים שנושא התורה אינו מתפרנס ואינו מזין את משפחתו בכוחות עצמו, הם אינם רוצים לקחת חלק בתורה כזאת שהיא נגד המוסר הטבעי והפשוט, והם מתרחקים מהתורה. אדם כזה נוטל את כל זכויות לימוד תורתו מהעולם הבא מכיוון שהוא עושה הפך ממה שהתורה ציוותה. הוא יכול לעסוק בתורה יומם ולילה אבל זו איננה תורת ה', ולכן לא יקבל שכר בעבורה בעולם הבא.
הטעות השנייה היא יותר קשה. האדם כבר הגיע למעלה מסוימת בלימוד התורה והוא רוצה לקבל טובות הנאה בעבור מדרגתו התורנית. הוא אומר 'מגיע לי' בגלל שאני לומד תורה. במציאות כזו התורה הופכת לעול על החברה. אדם כזה דורש מסביבתו בגלל שהוא תלמיד חכם, ואם הוא לא מקבל את מה שהוא חושב שמגיע לו סופו להגיע לכך שהוא ייקח בכוח ויגזול מהבריות. הוא יתרץ זאת בכך שהוא לוקח מה שמגיע לו וזו אינה גזילה מכיוון שחייבים לתת לו בגלל מעלתו העליונה. זהו קלקול מוסרי חמור וחוסר הבנה בסיסית ברצון התורה ולכן תורתו תתבטל ולא תתקיים.
הרמב"ם מלמדנו שהעמל לצורך הפרנסה איננו רק כורח המציאות אלא הוא 'מעלה גדולה'. כך נהגו החסידים הראשונים, אותם אנשים שכל מעשיהם נעשו בחסידות ובאהבה גדולה לה' יתברך והם מהווים סמל ומופת לדורות בעבודת ה' שלהם. הם חיו באיזון נכון ובריא בין היחס לתורה כמרכז החיים ובין העסק הנצרך ביגיע כפיהם.
הרחבות
יש הנאה ויש הנאה
כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. על חומרת עניין זה נוכל ללמוד מן המעשה שמביא רבי יהודה החסיד : "כשיצאו רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע להריגה, אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי ישמעאל: איני יודע למה אני יוצא להריגה. אמר: שמא כשהיית דורש ברבים היה לבך שמח והנאך לבך? אמר לו: נחמתני" [ספר חסידים ח].
רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה'חפץ חיים', מביא מעשה זה בהקשר לעיקרון דומה המופיע בהלכות שליח ציבור [משנה ברורה נג, לה], וכך כתב שם השולחן ערוך : "שליח ציבור שמאריך בתפילתו כדי שישמעו קולו ערב, אם הוא מחמת ששמח בקולו על שנותן הודאה להשם יתברך בנעימה, תבא עליו הברכה, והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה, אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו, הרי זה מגונה" [אורח חיים נג, יא]. ישנו, איפוא, הבדל בין שני סוגי שמחה: אם מלמד התורה או החזן שמח בכבודו ובמעמדו - זה מגונה, אך אם הוא שמח במצוה ובכבוד ה' שנעשה על ידיו - תבוא עליו הברכה.
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
