ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
יז אָמַר הַכּוּזָרִי: בַּסֵּדֶר הַזֶּה רָאוּי שֶׁיֵּרָאֶה כְּבוֹד ה'.
יח אָמַר הֶחָבֵר: הֲלֹא תִּרְאֶה אֵיך קִבְּלָה הָאָרֶץ שַׁבָּתוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "שַׁבַּת הָאָרֶץ", "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'", וְלֹא הֻתַּר לְמָכְרָהּ לִצְמִיתוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "כִּי לִי הָאָרֶץ". וְדַע, כִּי שַׁבְּתוֹת ה' וּמוֹעֲדֵי ה' אָמְנָם הֵם תְּלוּיִים בְּנַחֲלַת ה'.
יט אָמַר הַכּוּזָרִי: הַאִם אֵין תְּחִלַּת קְבִיעוּת הַיָּמִים מִסִּין, לְפִי שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַמִּזְרָח לַיִּשּׁוּב?
כ אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל תְּחִלַּת הַשַּׁבָּת אֵינָהּ אֶלָּא מִסִּינַי, וּמֵאָלוּשׁ לְפָנָיו, מָקוֹם שֶׁיָּרַד הַמָּן. וְלֹא תִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת אֶלָּא עַל מִי שֶׁשָּׁקְעָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ אַחֲרֵי סִינַי בְּהַדְרָגָה עַד סוֹף הַמַּעֲרָב, וְאַחַר כָּך אֶל מַה שֶּׁמִּתַּחַת לָאָרֶץ, וְאַחַר כָּך אֶל סִין אֲשֶׁר הִיא מִזְרַח הַיִּשּׁוּב. וְתִקָּרֵא הַשַּׁבָּת לְסִין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת אַחֲרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאֶמְצַע לַיִּשּׁוּב, וּשְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא חֲצִי הַלַּיְלָה לְסִין, וַחֲצִי הַיּוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ לְסִין. וְזֶה הוּא סוֹד הַקְּבִיעוּת אֲשֶׁר הוּא בָּנוּי עַל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "נוֹלַד קֹדֶם חֲצוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁנִּרְאֶה סָמוּך לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה", וְהַכַּוָּנָה בּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְקוֹם הַתּוֹרָה, וְהוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הוּרַד אָדָם מִגַּן עֵדֶן בְּלֵיל שַׁבָּת, וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילוּ דִּבְרֵי הַיָּמִים אַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְהִתְחִיל אָדָם לִקְרֹא שֵׁם לַיָּמִים.
וְכֹל אֲשֶׁר נוֹשְׁבָה הָאָרֶץ וְהִתְחַבְּרוּ בְּנֵי אָדָם הָיָה מִנְיָנָם לַיָּמִים כַּאֲשֶׁר יָסַד אוֹתָם אָדָם, וְעַל כֵּן לֹא נֶחְלְקוּ בְּנֵי אָדָם בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, שֶׁהַתְחָלָתָם מֵחֲצוֹת יוֹם סוֹף הַיִּשּׁוּב בַּמַּעֲרָב, וְהוּא שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ נִבְרָא הָאוֹר הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּך הַשֶּׁמֶשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אוֹר, וְשָׁקַע לְשַׁעְתּוֹ, וְהָיָה לַיְלָה לַיִּשּׁוּב, וְנִמְשַׁך הַסֵּדֶר לְהַקְדִּים הַלַּיְלָה לַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר", וְכֵן אָמְרָה הַתּוֹרָה: "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב".
וְאַל תִּטְעַן נֶגְדִּי בְּאֵלֶּה הַחֲדָשִׁים הַתּוֹכְנִים גַּנָּבֵי הַחָכְמָה, וְלֹא הִתְכַּוְּנוּ לִגְנֵבָה, אֲבָל הֵם מָצְאוּ חָכְמוֹת מְסֻפָּקוֹת מֵעֵת שֶׁכָּהֲתָה עֵין הַנְּבוּאָה, וְהִתְחַכְּמוּ מִשִּׂכְלָם וְקָבְעוּ קְבִיעוֹת לְפִי מַה שֶּׁנָּתַן הֶקֵּשָׁם, וּמִכְּלַל זֶה שֶׁשָּׂמוּ סִין הַתְחָלַת הַיָּמִים, הֵפֶך הַתּוֹרָה, אֲבָל לֹא הֵפֶך גָּמוּר, הוֹאִיל וְהֵם מַסְכִּימִים עִם אַנְשֵׁי הַתּוֹרָה בְּהַתְחָלַת הַיּוֹם שֶׁהוּא מִסִּין, אֲבָל הַמַּחְלֹקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינָם בְּהַקְדִּימֵנוּ הַלַּיְלָה לִפְנֵי הַיּוֹם.
___________________________
להישיר – לכוון ולהדריך. מעת שנפרדו – בדור הפלגה. קבלה הארץ שבתות – קדושת הארץ מתגלה גם במצוות השמיטה שחלה עליה. הם תלויים – קביעת הזמנים שבלוח השנה תלויה בארץ ישראל. אבל תחילת השבת וכו' – להבנת פסקה כ' ראה באורים בהרחבה. הוריד אדם מגן עדן – לאחר חטאו ירד מגן עדן לארץ ישראל. נושבה – התיישבה. החדשים התוכנים – חכמי האסטרונומיה שבזמנינו. הקשם – סברתם.
ביאורים
ארץ ישראל אמנם מיועדת אך ורק לעם ישראל, אבל אין כאן מטרה לאומית מצומצמת, אלא מטרה אוניברסאלית של תיקון עולם. ישנה הקבלה בין חלוקת האנושות לעמים לבין חלוקת העולם לארצות, כאשר במרכז האנושות ניצב עם ישראל, ובמרכז העולם ניצבת ארץ ישראל. עם ה' וארץ ה' אינם יחידה נבדלת, אלא חלק בלתי נפרד מהעולם כולו, וזהו החלק המרכזי והמובחר שמורה את דרך הישר לכולם. 'ארץ ישראל לעם ישראל', זהו אינטרס כלל אנושי, ולא אינטרס צר של קבוצה מצומצמת. המציאות של האדם בעולם נתונה במסגרת כפולה של שני מרכיבים: מקום וזמן ['עולם, נפש, שנה', מאמר ד פסקה כה]. החבר עסק באדם – עם ה', ובמקום – ארץ ה', וכעת הוא מוסיף את הזמן – מועדי ה'. התרכובת של שלושת המימדים האלוהיים יחד, מייצרת את העוצמה הרוחנית הגבוהה ביותר. הזמן והמקום אינם שני מרכיבים נפרדים שרק מייצרים שלימות עם האדם. בין הזמן והמקום האלוהיים ישנה תלות, שקובעת אחדות מלאה ביניהם: המקום תלוי בזמן (הקרקע שובתת בשמיטה וחוזרת לבעליה ביובל), והזמן תלוי במקום (השבת והמועדים נקבעים לפי מחזור השמש היומי שבארץ ישראל).
כיוון שהשמש זורחת במזרח, מסתבר לקבוע את הקצה המזרחי של היישוב כנקודת ההתחלה של היום. בעבר, קודם גילויה של אמריקה, סברו שהעולם מחולק לרצף של יבשות וימים: מצד אחד רצף יבשתי, מהקצה המזרחי של אסיה ועד הקצה המערבי של אירופה ואפריקה, ומצד שני רצף ימי במקביל. הקצה המזרחי של היישוב לפי זה הוא ארץ סין, ולכן מבחינה טבעית שם מתחיל היום. החבר מחדש, שמבחינה רוחנית ארץ ישראל היא תחילת היום, ולכן הזמן ההלכתי (שבתות ומועדים) מתחיל לחול בעולם בראשונה מארץ ישראל. גם בפועל, השבת נקבעה לראשונה בארץ ישראל על ידי אדם הראשון שגר בה, וקרא שמות לימים. גם הציווי על השבת נאמר לראשונה בארץ ישראל, באלוש ובהר סיני הכלולים בגבולות הארץ כדלעיל.
הרחבות
1. סמיכות סוגיית הזמן לסוגיית המקום
ריה"ל מסמיך כאן את סוגיית המקום, שבה הוא מסביר על קדושת ארץ ישראל ובית המקדש, לסוגיית הזמן, שבה הוא מסביר על קדושת הזמנים ובתוכם השבת. הזמן והמקום הם שניים משלושת מרכיבי המציאות. חלוקה זו מופיעה כבר בספר יצירה , שם כתוב: " עדים נאמנים, עולם ונפש ושנה" [ספר יצירה ב, ו]. לספר יצירה גרסאות וחלוקות רבות. המקור מתאים לפירוש ספר יצירה לרס"ג, מהדורת הרב קאפח]. ' עולם ', הינו מימד המציאות, מימד המקום, כל הדברים הקיימים שבידינו כדי לחוש בהם. ' שנה ', היא מימד הזמן שמעניק משמעות ומסדר את חיינו. ' נפש ', היא החיות הכללית ששיאה האדם, והיא המרכיב השלישי של המציאות. הרעיון שעומד בבסיס הסמיכות הזו הוא אחדות המציאות בכל שלושת רבדי ההופעה שלה. השורש (נפש), היציאה אל הפועל (זמן) והתכלית (עולם).
בנוסף, שכלנו שיודע לחשוב רק במושגים מוגבלים של זמן ומקום, לא יכול לתפוס את האלוהים כיוון שאינו גובל לא במקום ('מלא כל הארץ כבודו') ולא בזמן ('אני ראשון ואני אחרון'). זוהי גם לשון הפתח אליהו: " לית מחשבה תפיסא בך כלל" [תיקוני זוהר הקדמה דף י"ז].
שאלות לדיון
מדוע יש משמעות למקום שממנו התחילה השבת?
מדוע החכמות המסופקות התחזקו דווקא אחר סוף הנבואה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
