ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
בוקר אחד, אחרי תפילת שחרית, לקח את סכיניו והלך עם כיס הטלית והתפילין. כאשר הגיע לכפר מרוחק לן אצל מוזג יהודי ושאל אם יש לו בהמות או עופות לשחוט. הלה ענה כי זה עתה הלך השוחט שלהם ששחט בעבורו עגל ועוף. השוחט נאנח והמשיך בדרכו עד שהגיע ליער גדול, שם ישב לנוח תחת אילן.
לפני שקיעת החמה הקיץ, התפלל מנחה ועמד לצאת מהיער. השמש שקעה ולפתע שמע קול קורא: "עמוד!". לחרדתו ראה כי גזלנים השיגו אותו. הם קשרו אותו והתכוונו להורגו. לפתע עלה רעיון במוחו. הוא אמר: "חברכם אני. ראו כי יש באמתחתי סכינים שאני שוחט בהם בני אדם".
הם בדקו וראו כי אכן יש לו סכינים חדים וקיבלוהו כחבר בכנופייתם. אט אט למד את דרכם והחל לגזול ולרצוח כמותם, עד שלבסוף עלה על כולם והפך לראש הכנופיה. הוא בנה לו בית בלב היער ובו מרתף עמוק. ביום נחבא שם ובלילה יצא ללסטם את הבריות. פחד גדול נפל על כל הולכי הדרכים. שוטרים וחיילים נשלחו לתפוס את כנופייתו, אך לא הצליחו במשימתם.
יום אחד עבר בדרך הרב זאב וולף כדי להגיע אל רבו הקדוש המגיד ממזריטש בחג שבועות. בערב חג מתן תורה הגיע לפרשת דרכים ולפתע פגע בו שודד חמוש ולקחו לעובי היער בין האילנות, שם הכניסו למרתף הבית ותבע את כספו. הרב וולף מסר לו את הזהובים הספורים שהיו ברשותו והשודד הוציא את חרבו כדי להורגו.
נשא הרב את עיניו השמימה והתפלל: "בידך אפקיד רוחי, פדית אותי א-ל אמת", ואז פנה אל השודד ואמר: "הריני בידך. עשה בי כרצונך, רק אנא תן לי לרחוץ את ידיי ולברך את ברכות התורה כי עלה השחר, לקרוא קריאת שמע ולהתוודות בטרם תהרגני".
השודד הביא לרב מים, והרב אמר "אלוקי נשמה" בכוונה גדולה, באנחות עמוקות ובעין דומעת. כאשר שמע השודד את אנחות הרב נפל ארצה והתעלף. הרב טיפל בו בכל כוחו למרות הסכנה שבדבר ולבסוף העירו.
אז התוודה השודד בפני הרב כי הוא השוחט שהרב פסל לפני שנים רבות וסיפר לו את כל קורותיו.
"בתחילה חשבתי שאתה סוחר גדול, ורק עתה נזכרתי כי אתה הרב זאב וולף", אמר.
השודד התחנן לרב שימחל לו וביקש שייתן לו סדר תשובה. הרב ענה: "קום קרא לה' כי שערי תשובה פתוחים לפניך. אל תפחד".
"אבל איך לא אפחד?!" התייפח השודד, "הרי שפכתי דמים לרוב?!"
ראה הרב וולף כי צערו של השודד כן והדבר נגע ללבו.
"כל זה אני גרמתי לך", אמר הרב, "בגלל שזרקתי אותך לגמרי ולא קיימתי את מאמר חז"ל 'הוו מתונים בדין'. בוא ניסע יחד אל הרב המגיד ממזריטש ושם נבקש שנינו דרך תשובה לתקן את המעוות, כי אין דבר העומד בפני התשובה".
השודד נטש את ביתו ואת כל רכושו ונסע עם הרב זאב וולף לחגוג את חג השבועות במזריטש.
בליל החג, כאשר כולם באו לקבל את פני המגיד, נפתח לשוחט מקור דמעתו והוא בכה ונפל ארצה לעיני כולם. לאחר שעוררו אותו ישב בין האורחים, אבל לבו לא היה עמו מרוב צערו. הוא שמע דברי תורה מפי המגיד וקרא תיקון ליל שבועות בלב נשבר.
לפני אור הבוקר הלך לטבול ואחר כך החל להתפלל שחרית. כאשר קראו בתורה את עשרת הדברות חרד השוחט חרדה גדולה וצעק: "עברתי על כל הדיברות ואין לי כפרה עולמית, גדול עווני מנשוא", ואחר כך נפל ארצה.
המגיד נתן לשוחט דרך תיקון, והוא ישב אצלו ועשה תשובה עד יום מותו.
לאחר פטירת השוחט הגיע הרב זאב להספידו ואמר במרירות עצומה: "מוריי ורבותיי, אני גרמתי לכל עוונותיו, כי לא קיימתי את מאמר חז"ל 'הוו מתונים בדין'. ומכאן אזהרה רבה לכל הרבנים שלא לדחות בשום אופן תלמיד בשתי ידיים כמו שדחה אלישע את גיחזי, אלא לעולם יד שמאל תהיה דוחה ויד ימין מקרבת. והכול בסבלנות גדולה על פי התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
