בית המדרש
  • מדורים
  • סיפורים ותולדות צדיקים
  • סיפורים נוספים
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
הרב זאב וולף פסל בעירו שוחט שנהג שלא כשורה ופסק כי שחיטתו אסורה. השוחט, שהיה בעל משפחה גדולה, נותר ללא פרנסה וישב בטל בביתו. אז עלה בדעתו כי אמנם נגזר עליו שלא לשחוט בעירו של הרב, אבל מחוץ לגבולו מותר לו. הוא החל ללכת לכפרים רחוקים כדי לשחוט בהמות ועופות, וכך התפרנס בקושי רב.
בוקר אחד, אחרי תפילת שחרית, לקח את סכיניו והלך עם כיס הטלית והתפילין. כאשר הגיע לכפר מרוחק לן אצל מוזג יהודי ושאל אם יש לו בהמות או עופות לשחוט. הלה ענה כי זה עתה הלך השוחט שלהם ששחט בעבורו עגל ועוף. השוחט נאנח והמשיך בדרכו עד שהגיע ליער גדול, שם ישב לנוח תחת אילן.
לפני שקיעת החמה הקיץ, התפלל מנחה ועמד לצאת מהיער. השמש שקעה ולפתע שמע קול קורא: "עמוד!". לחרדתו ראה כי גזלנים השיגו אותו. הם קשרו אותו והתכוונו להורגו. לפתע עלה רעיון במוחו. הוא אמר: "חברכם אני. ראו כי יש באמתחתי סכינים שאני שוחט בהם בני אדם".
הם בדקו וראו כי אכן יש לו סכינים חדים וקיבלוהו כחבר בכנופייתם. אט אט למד את דרכם והחל לגזול ולרצוח כמותם, עד שלבסוף עלה על כולם והפך לראש הכנופיה. הוא בנה לו בית בלב היער ובו מרתף עמוק. ביום נחבא שם ובלילה יצא ללסטם את הבריות. פחד גדול נפל על כל הולכי הדרכים. שוטרים וחיילים נשלחו לתפוס את כנופייתו, אך לא הצליחו במשימתם.
יום אחד עבר בדרך הרב זאב וולף כדי להגיע אל רבו הקדוש המגיד ממזריטש בחג שבועות. בערב חג מתן תורה הגיע לפרשת דרכים ולפתע פגע בו שודד חמוש ולקחו לעובי היער בין האילנות, שם הכניסו למרתף הבית ותבע את כספו. הרב וולף מסר לו את הזהובים הספורים שהיו ברשותו והשודד הוציא את חרבו כדי להורגו.
נשא הרב את עיניו השמימה והתפלל: "בידך אפקיד רוחי, פדית אותי א-ל אמת", ואז פנה אל השודד ואמר: "הריני בידך. עשה בי כרצונך, רק אנא תן לי לרחוץ את ידיי ולברך את ברכות התורה כי עלה השחר, לקרוא קריאת שמע ולהתוודות בטרם תהרגני".
השודד הביא לרב מים, והרב אמר "אלוקי נשמה" בכוונה גדולה, באנחות עמוקות ובעין דומעת. כאשר שמע השודד את אנחות הרב נפל ארצה והתעלף. הרב טיפל בו בכל כוחו למרות הסכנה שבדבר ולבסוף העירו.
אז התוודה השודד בפני הרב כי הוא השוחט שהרב פסל לפני שנים רבות וסיפר לו את כל קורותיו.
"בתחילה חשבתי שאתה סוחר גדול, ורק עתה נזכרתי כי אתה הרב זאב וולף", אמר.
השודד התחנן לרב שימחל לו וביקש שייתן לו סדר תשובה. הרב ענה: "קום קרא לה' כי שערי תשובה פתוחים לפניך. אל תפחד".
"אבל איך לא אפחד?!" התייפח השודד, "הרי שפכתי דמים לרוב?!"
ראה הרב וולף כי צערו של השודד כן והדבר נגע ללבו.
"כל זה אני גרמתי לך", אמר הרב, "בגלל שזרקתי אותך לגמרי ולא קיימתי את מאמר חז"ל 'הוו מתונים בדין'. בוא ניסע יחד אל הרב המגיד ממזריטש ושם נבקש שנינו דרך תשובה לתקן את המעוות, כי אין דבר העומד בפני התשובה".
השודד נטש את ביתו ואת כל רכושו ונסע עם הרב זאב וולף לחגוג את חג השבועות במזריטש.
בליל החג, כאשר כולם באו לקבל את פני המגיד, נפתח לשוחט מקור דמעתו והוא בכה ונפל ארצה לעיני כולם. לאחר שעוררו אותו ישב בין האורחים, אבל לבו לא היה עמו מרוב צערו. הוא שמע דברי תורה מפי המגיד וקרא תיקון ליל שבועות בלב נשבר.
לפני אור הבוקר הלך לטבול ואחר כך החל להתפלל שחרית. כאשר קראו בתורה את עשרת הדברות חרד השוחט חרדה גדולה וצעק: "עברתי על כל הדיברות ואין לי כפרה עולמית, גדול עווני מנשוא", ואחר כך נפל ארצה.
המגיד נתן לשוחט דרך תיקון, והוא ישב אצלו ועשה תשובה עד יום מותו.
לאחר פטירת השוחט הגיע הרב זאב להספידו ואמר במרירות עצומה: "מוריי ורבותיי, אני גרמתי לכל עוונותיו, כי לא קיימתי את מאמר חז"ל 'הוו מתונים בדין'. ומכאן אזהרה רבה לכל הרבנים שלא לדחות בשום אופן תלמיד בשתי ידיים כמו שדחה אלישע את גיחזי, אלא לעולם יד שמאל תהיה דוחה ויד ימין מקרבת. והכול בסבלנות גדולה על פי התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
מתוך העיתון בשבע
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il